אור ברסלב

אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט

סימן ג

סימן ב

בע"ה עש"ק תולדות תרי"ח לפ"ק

להרב החריף וכו' מוה' אברהם שטארק ני' מהאניאד ע"ד השאלה ומעשה בכהן א' שנשא אשה וה' חדשים לאחר הנשואין ילדה והוא והיא אומרים שהולד אינו ממנו רק מאיש אחר ישראל וקודם החתונה היתה דרה בכפר שרובם גוים והנה כבר הרחיב העמיק ידידי החריף והבקי מוה' אברהם מהאניאד ני' ופתח בהתירא תחלה בענין אי' מניקת חבירו שא"צ לגרש רק בהפרשה די ויבואר אי"ה לקמן אך בענין אי' זה לכהן הי' בעיני כ"ת לדבר פשוט להתיר כיון שכבר נשאת דפסקי' באה"ע סי' ל' סי"ז דבדיעבד אפי' ברוב פסולים מותרת.

תשובה והנה מה דפשיטא לי' לדידי צריכה רבה ע"כ אמרתי לפרש שיחתי ואת אשר ישים השי"ת בפי אען ואומר הנה מעלתו סתם הדברים ולא פי' אם חקרו ודרשו אותה מי הוא איש פ' ישראל דבכה"ג צריך לשאול אותו אם אינו מכחישה דאם הוא מכחישה דבר פשוט דאינה נאמנת כלל וא"צ להאריך בזה ויעויי' בהפלאה מתני' דראו' מדברת ולא יתכן שאלה זו רק אם אומרת על איש שהלך לו וא"א לעמוד על החקירה לשאול אותו כמו שהביא הפוסקים הך דינא כשאותו פ' הלך לו אך גם בכה"ג אני מסופק מאוד אם יש להתירה לכהן דבהא דאמרי' בכתובות י"ד הא לכתחלה הא דיעבד פירש"י אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיני' והנה יש לדקדק למה פירש"י בכה"ג שידע שהוא מעוברת ולא בא לב"ד לשאול אם יאמינה. ולמה לא פי' כפשוטו בדעבד שכבר נשאה ולא ידע שהיא מעוברת וא"ל דבכה"ג פשיטא להתיר דהוי כאונס ולכן קמ"ל רש"י דאפי' בדעבד כה"ג שעשה בלא רשות ב"ד מותרת אכ"ק באמת מנלי' לרש"י להתיר כ"כ דלמא דוקא בדעבד שלא ידע ולא עבד אי' משא"כ בכה"ג וכדמצינו לענין מים שאין להם סוף דכ' המרדכי סוף יבמות אף דאם נשאת לא תצא היינו דוקא בטעות ושוגג ממש אבל בלא הוראה לא מקרי דעבד וא"כ דלמא גם הך דעבד דוקא בדלא ידע אבל בידע ולא נמלך מנ"ל וא"ל דרש"י הוכיח דגם בכה"ג מותר דאי תימא לאסור בדידע א"כ בכל ענין הו"ל למיסר דהא אף שהוא לא ידע מ"מ היא ידעה והו"ל למיסר משום לתא דידה ז"א דוודאי אין לב"ד לאסור לדידה כלום דהא היא לעצמה אומרת ברי שלכשר נבעלה כנודע דלגבי נפשי' וודאי אדם נאמן רק הוא עשה אי' שלא בא לב"ד לשאול וא"כ מנ"ל דבדעבד כה"ג מותר ודלמא מיירי דוקא בדעבד שלא ידע שהיא מעוברת והנלפענ"ד בדעת רש"י ז"ל דהא צ"ל דמשמעות הסוגי' דטעמא דמותרת מחמת ברי דידה והא מלתא טעמא בעי מאי מועיל ברי דידה לענין שיסמוך הבעל הכהן ע"ז רק הענין הוא דהא ע"א נאמן אף נגד רוב כמ"ש הפוסקים משום דאינו רק מברר המיעוט מתוך הרוב וגם הא דבר פשוט דהא דע"א נאמן באיסורין גם הבעל דין עצמו בכלל דהא מנדה ילפי' ומה"ט מועיל ברי דידיה ואמרינן ביבמות דף מ"ז ע"א גבי יתרא הישראלי כו' ת"ח שבא קודם מעשה שומעין לו יע"ש בתוס' כשהוא נוגע בדבר דוקא קודם שעשה מעשה ה"ז נאמן ולא אח"כ וכ"כ לענין נאמנ' ע"א לא נוכל למילף מנדה רק קודם שעשתה האי' אבל אח"כ מנ"ל דמהימן די"ל השתא מוכרח היא לתרץ את עצמו שלא עש' איסור ולכך י"ל דס"ל לרש"י דאי בלא נודע כלל שהיא מעוברת ואחרי שנשאת לכהן אומרת מכשר לא היתה נאמנת וע"כ מוכרח לפרש הך דיעבד היינו בכה"ג דמתני' שראו' מדברת ואמרה מאיש פלוני כו' ולא נמלך בב"ד ונשאה ואף שלא אמרה דבריה לפני ב"ד נודע דבענין נאמנות ע"א א"ל שיאמר לפני ב"ד דוקא וגם י"ל שאמרה לפני ב"ד והב"ד לא פסקו עדיין הדין וא"כ לענ"ד לכאורה יש להחמיר אפי' בלא נודע אי מכחיש האיש שאומרת עליו דהדברים נראין דעכשיו למדו' לשקר כדי שלא תצטרך לגרש מכהן ועכ"פ מנ"ל דנאמנת בכה"ג ופ' תוס' לקמן לענין משמשתו נדה קצת ל"מ כן ויל"ד.

ב' והגה עיינתי בהר"ן שהשמיט הך ב' תיבות ולא נהלך כשהעתיק פירש"י בהך דיעבד עכנלע"ד בדרך אחר והר"ן לטעמי' אזיל דהנה משמעות הפוסקים דכנסה בח' בתולת ונמצאת בעולה הוי מקח טעות ומדאי' לא הוי קידושין רק מדרבנן צריכה גט והנה לפ"ז אין להקל מטעמ' דדעבד בדלא ידע שנבעלה דהא מדינא לא הוי קידושין ולא הוי דעבד ולכך הוצרך רש"י לפרש בידע ולא נמלך בב"ד אבל בלא ידע ל"ש דעבד רק לפמש"ל יש לסתור זה דממ"נ אי אזלינן בתר ד"ת בלא"ה מותרת דהא רק לכתחלה מחמרינן מדרבנן ולאי' דרבנן לא מקרי דעבד דהא מדרבנן צריכה גט רק זה תליא במ"ש הר"ן בפסחים ליישב שיטת הרמב"ם דס"ל דחמץ בפסח מקרי דבר שיש לו מתירין וממה ע"ז דהא גם לאחר הפסח אסור ואף דמדרבנן הוא דאסור הא מדאוריית' בלא"ה בטל וחומר' דדבר שיש לו מתירין דלא בטל הוא רק מדרבנן והסביר הר"ן בשיטת הרמב"ם דחומר' דרבנן לא מהני להקל אף נגד דרבנן וכ"כ י"ל דזהו דעת רש"י ולכך בדלא ידע אין להקל וכגון דא צריך למודעי שאין ללמוד מזה להחמיר גם בדאוריית' כגון לענין איסור מניקת חבירו במקום דמקלינן בדעבד ולומר דבכה"ג לא נידון בתורת דיעבד דז"א כאשר ביארתי במ"א דמוכח נגד זה מדברי הרמב"ם גופי' גבי מקוה שנמדד לענין טומאה דאוריית' אך הענין כך דעיקר סברת הרמב"ם בהא דחמץ בפסח שייך דוק' באיסור דרבנן כנ"ל אמנם הר"ן שחולק על הרמב"ם ולדידיה לא משמע לי' האי סברא לכך סתם הדברים בפי' דרך דעבד דאפי' בדלא ידע יש להתיר וכו'.

דבעיקרא דמלתא מה שנחמנת כאן בברי דילה שכתבתי לעיל הסברא דאפי' נגד רוב פסולים נאמנת דהוי הך כמברר לכאורה לא דמי למ"ש הפו' גבי טבח דהתם מעיד על ההו' שזה כשר ואלו טריפות שפיר חשוב מברר אבל כה"ג, דאמרת על מה שעבר הוי נגד רוב ממש ואפי' אי לא נאמר חילוק זה מ"מ אני נבוך הרבה למעשה בזה"ז עפ"י סברת החוות דעת רס"י קפ"ה ועי' בהפלאה סי' קט"ו דאחר שעבר על איסור נדה א"נ יותר בתורת ע"א א"כ אף דבזמניהם שהי' גם הפנויות טובלות לטהרות או מחמת טבילה בזמנה שייך נאמנות משא"כ בזה"ז דבטלו לטבילות דפנויות וא"כ עכ"פ עברה באיסור נדה תו אין לה נאמנות כלל ואיך נסמוך אברי דידה והנה באמת בתוס' כתבו הטעמא דר"ג במעוברת דלא דמי לשבוי' משום אשה מזנה בודקת ומזנה אלא דלפענ"ד להבין סברת פלוגתי' דר"ג ור"י בזה עפ"י סברת הפנ"י בסוגיא דשמא יחסה דמאחר דח' צדקות מטעם רוב וכשזינתה בהיותה פנוי' אתרע רובא ותו א"ל ח' צדקות וכה"ג כ' התב"ש בריש סי' כ"ט לענין מים במוח אבל החזות דעת חולק ע"ז ובאמת קיי"ל החשוד על הקל אינו חשוד על החמור וזה י"ל סברת פלוגתתם דהא דבודקת ומזנה היינו בכדי שתוכל להנשא לכהן שהיתר והיינו דוקא אם היא חוששת שלא תכשול באיסור דאורייתא וס"ל לר' יושיע אחרי שעכ"פ זינתהו בהיותה פנויה ול"ל ח' צדקות ולא תחוש גם לאי' כהונה להיות בודקת מה"ט ור"ג ס"ל דלח כסברא הנ"ל והכי קמ"ל דאף שעברה על איסור פנוי' אינה חשודה לעבור על אי' כהונה ועכ"פ בזה"ז דאיכ' אי' נדה שהוא בכרת גם על זה אין לסמוך וע"כ צ"ל דעיקר הסמיכות הוא על ח' כשרות דידה והיינו ח' שהוא כשירה לכהונה וכ"כ בשו"ת גב"י סי' ח' דעיקר הטעם מחמת ח' כשרות וח' בודקת ומזנה הוא רק צירוף להחזקה ומה"ט י"ל דסמכינן גם ברוב פסולים כמ"ש הפוסקים בקידושין ס"ג דח' דלא חתרת עדיף מרוב ומ"מ הדבר קשה בנ"ד לסמיך על זה לבד אחרי שיש הנך סברות וגרע טובא מדינא דמתני' ודש"ע והפוס' כאשר ביארתי בס"ד ובפרט אם הבעל דין מכחישה שלא בא עלי' שאין שום סברא בעולם שתהי' נאמנת יותר ממנו וא"ל דהיא מכח דבריו מרעא ח' כשרות שלה דזה טעות גמור דהוא אינו אומר נגד חזקתה כלל במה שאומר שהוא לא בא עליה וז"פ:

ד אמנם אם הבעל דין מודה לדברי' שממנו נתעברה ואין לנו לחוש רק באי' מניקת חבירו לבד והנה כבר הביא כ"ת דדעת הב"ש להתיר בהפרשה אפי' בכנס בשוגג ומה שהק' המל"מ מדברי הרא"ש דאייתי ראי' מאריסי' דאביי ולא ניחא לי' דהתם בשוגג הי' יפה כ' מעלתו דהו"ל לשאול לר' יוסף רבי' וכמדומה נאמר' סברא זו בבעה"מ סוגיא דשה"ד ובלא"ה הח"מ ג אלא כ' דעפ"י הוראה לא מקרי שוגג רק הב"י הרבה לתמו' ע"ד ולענ"ד כהח"מ דעיקר טעם ההיתר בשוגג דל"ח שיעבור דלא נחשד ע"ז כמ"ש ג"כ מעלתו ועיי' שו"ת גבעת פנחס בזה ועפ"י חכם שחזר מהוראתו אף אם אינו רשע חיישינן שיסבור מי יימר דבריו האחרונים שקר דלמא כדבריו הראשונים ולא יפרוש מה"ט ומ"ש מעלתו מה הקשו תוס' מסוטה הא התם וודאי בשוגג דאל"כ אינו מנוקה מעון עי' בס' גבעת פנחס הביא תוס' יבמות דגם בשוגג חשוב אינו מנוקה מעון וגם הק' שם מבריי' דלקמן ולפ"ד הב"מ בפשיטות א"ש דבד"ד לא ס"ל לתוס' לחלק בין שוגג למזיד דזה תליא בתי' הר"י מאורליינש אמנם יפה כ' מעלתו דאפי' לדידן יש להקל מה"ט דהא עדיין לא נחשד כלל ובסוף דבריו רצה מעלתי ני' להתיר מטעם אונס דעדיף משוגג והביא ראי' מתוס' ריש פרק החולץ והיא המצאה ישרה רק שהק' ע"ז מ"ש דאף דל"ש קנס כלל באונס מ"מ מחמת תקנת ולד הכל חד היא אפשר לחלק למ"ש הרמב"ם בה' שגגות החילוק בין שוגג לאונס דא"צ כפרה כלל משום דשוגג אי' דאפסיד אנפשי' שלא חש לחקור תחלה שלא יבא לידי חטא ולכן גם בשוגג הוי קצת בגדר עובר ומה"ט גם בשוגג אמרו דאין לסמוך עליו בהפרשה בלא גט משא"כ באונס רק זה לא ידעתי למה נשמט ממעלתו דהא בעי' שניהם שוגגין וכ"כ נבעי שניהם אונסין והיא לאו אנוסה היא דאף שאפשר שלא ידעה שהיא מעוברת כי בן ז' הי' ולא הוכר עוברה מ"מ בגדר אונס לא הוי דמאחר שזינתה הי' לה לחוש לזה שמא מעוברת היא אמנם במ"א כתבתי בדקדוק הברייתות דבזונה בלא"ה אין האי' עלי' רק על הנושא הבא לקחת אותה כמו עני המהפך בחררה וכה"ג ודו"ק אך לקמן בר"פ האשה רבה גבי מאי הו"ל למעבד משמע דלא מחלקינן בזה.

ה אמנם העיקר הי' נלענ"ד בההיתר מטעם מניקת חבירו דיש לסמוך בכה"ג דנ"ד שהוא כהן בהפרשה לבד דהא אמרינן בסוגי' דבכהן עבדינן תקנתא כשיש לנו על מה לסמוך היינו מ"ד דמתיר לגמרי אף דלית הל' כוותי' וא"כ בכה"ג דנ"ד דהיינו בזונה אף שאינה מופקרת מ"מ מובא בהג"ה רמ"א דיש מתירין וא"כ בכהן עבדינן תקנתא להקל בהפרשה וכ"ש בצירוף שוגג ואונס דהב"ש סמך בפשיטות להקל וגם הב"מ גופי' החולק על הכ"ש כ' בסוף הס' בצלעות הבית לסמוך להתיר במופקרת בשוגג אף שלא התיר בחדא מיני' ושם לא הי' כהן וכ"ש בכה"ג דנ"ד והנה בהשקפה ראשונה רציתי להביא סמוכים להשיטות המתירין בזונה מסוגי' דחגיגה י"ד ע"ב שאלו את ב"ז בתולה שעיברה מהו לכה"ג ואי תימא דגם זונה אסורה למה שאלו לכה"ג הא לכ"ע אסורה אלא די"ל דאינו הוכחה כ"כ דהתם לאו להלכה למעשה שאלו רק בעיקר הד"ת לענין כה"ג ואולי מה"ט לא הביא הרמב"ם הך דינא בשכבר עמד בזה במל"מ אלא דלפ"ז צ"ל מה הקשו תוס' שם אפירש"י ממתני' דהיתה מעוברת כו' הא י"ל דאתי' ככ"ע וכמתני' דמחמיר ר"י לאו מד"ת רק משום מפלה דיוחסין והך איבעי' לדינא דאורייתא קאי והנ"ל בשכבר תמהו כולם אתי' תוס' דש"ה שגם היא עושה האי' הא הכא וודאי היא עושה האי' דזונה לכהן והנ"ל דעיקר קושי' תוס' מהיתה מעוברת דהא אמרי' התם מאן דפוסל בה פוסל בבתה ותמה השיטה מקובצת הא פשיטא הוא ונ"ל דס"ד דוקא היא פסולה משום מעלת יחוסי כהונה שמא נבעלה לנתין ולממזר אבל בתה שתהי' פסולה לכל ישראל מחמת ממזרת ונתינה ס"ד דגם ר"י מודה קמ"ל ולכן עיקר קו' התוס' ממה דהעובר פסול דוודאי לאו משום מעלה דיוחסין וע"ז שפיר תירצו לחלק בין כשהיא עושה האי' כנ"ל וק"ל:

וי"ו על דברי הראשונים אני חוזר מה שכתבתי בריש הדברים שבאם אותו האיש מכחישה שמעולם לא בא עלי' ל"מ אמירתה כלל והיא פסולה לכהן וכתבתי זה לדבר פשוט ובכדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ע"כ מצאתי א"ע מוכרח לבאר הדברים יותר בס"ד והנה באמת כן מבואר בהפלאה במתני' אפי' באין רוב פסולי' וכ"ש ברוב פסולים ע"ש שהביא דברי הרא"ש והר"ן גבי האי ארוס' כו' דבברי וברי לא אמר ר"ג דמהימנא אמנם לכאורה לא קיי"ל הכי כמבואר בש"ע סי' ד' סי"ז והוא מהרמב"ם והטור דכתבו להדיא דאפי' בארוס מכחישה הבן פסול והיא כשרה לכהן אחר אחרי מיתתו ע"ש אלא דבאמת תמהו מאוד על האי דינא וע' בכ"מ שם ועכ"פ דברי הטור וודאי צ"ע שיפסוק בסתם עד דעת אביו הרא"ש ז"ל אך כד מעיינת בה שפיר הכל נכון בס"ד דכבר הסביר שם בב"מ דגם כשהארוס מכחישה מקרי ברי ושמא לגבי העולם שאין יודעין ומה שהארוס מכחישה א"נ נגד החזקה ע"ש ובוודאי הדברים נכונים דכבר הערותי לעיל דלכאורה י"ל דאפי' במכחישה תהא כשר' מחמת חזקתה שהיא כשר לכהונה וא"נ הבועל להוציאה מחזקתה וכתבתי שזה טעות דהא הוא אינו אומר נגד חזקת' כלל דאף שהוא לא בא עלי' יוכל להיות שכשר אחר בא עלי' ומאחר שאינו אומר נגד הח' הוא ג"כ כשאר ע"א דקיי"ל ע"א בהכחשה לאו כלום ועכ"פ דבורה אתכחיש כאלו לא אמרה כלום דהא אסורה אפי' בדעבד ובפרט ברוב פסולים וממילא שפיר כ' הרא"ש והר"ן דבהאי דינא דר"ג דמיירי בפנוי' א"כ בברי וברי (וממילא גם הולד פסול דל"ל חזקה) משא"כ לענין לפסול הארוסה מכהונה דכשהארוס אומר שאחר בא עלי' ממילא אומר נגד חזקתה דהא הכל פסולים אצלה חוץ ממנו וא"כ הוא אומר בפי' נגד החזקה וא"נ כלל ושפיר פסקו הרמב"ם והטור ובש"ע דבארוס וארוסתו אפי' במכחישה היא אינה נפסלת ולפ"ז בכה"ג דנ"ד אם היא מכחישה ואומר שלא בא עלי' לית מאן דפליג שהיא אסורה לכהן ודו"ק:

הכ"ד י"נ הק' מנחם

תוכן העניינים

אבני צדק (פנט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה