אבני צדק (פנט)· רבי מנחם פנט
סימן ב
ע"ד המעשה רע שאירע במקום אחד חרוב מפה באשה שבעלה נפרד ממנה זה ב' שנים והיא ישבה במקום שכולה גוים רק ב' ישראלים דרים שם והיא מחזקת ווירצהויז והנה הרתה לזנונים וגם ילדה כן בשבת העבור ואמרה שנתעברה מישראל פ' והשאלה מתחלק לב' א' אם רשאי למולו בשבת קודש ב' אם להחזיק הבן לממזר וודאי:
תשובה הנה בב"י בב"ה סי' רס"ו כ' דממזר מותר למולו בשבת אך בכה"ג שהוא מנכרי לא נתבאר הדין כפי' ולכאורה לפי שיטת רש"י בקידושין ס"ח ותוס' דף ע"ה ע"ב ד"ה ור"י דאף דפסקינן נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אבל נכרי מיהא הוי וצריך גירות ע"ש במהרש"א ובשעה"מ פט"ו מה' א"ב וכן מבואר בפסקי תוס' שם וקו' מהרש"א הבאתי במ"א דברי הג' יריעות שלמה ליישב ע"נ וא"כ עכ"פ מאחר דלדעת רש"י ותוס' ולמ"ש השעה"מ גם הרי"ף ס"ל כן דדינו כגוי ואסור למולו בשבת וכבר נודע בכ"מ הל' כהרי"ף מלבד במקום שתוס' חולקים וכאן שניהם מכוונים.
שוב בא לידי דרך שאלה ס' חדש נקרא אות ברית וכ' בסי' רס"ו ס"ק י"ג ממשמעות הלבוש דלכן במומר שבא על ישראלית מלין בשבת משום שהיא חייב בכל המצות ומוטל עליו למולו ועכשיו שהוא פושע ואינו מוהלו ב"ד מצווין למולו כו' מבואר דאם האב נכרי דליכא חיוב על האב ולא על הב"ד ואסור לחלל שבת עבורו וכן בדרישה מביא בשם מהר"מ כו' שאם אמרה מישראל נתעברה אם להאמינה למול בשבת מבואר שאם נתעברה מנכרי אין למולו בשבת וכן מביא שם ב' מהר"י שפסק שנאמנת שמישראל נתעברה דהלכה כר"ג מבואר אי לא היתה נאמנת לא הי' מלין בשבת ולכן צ"ע על מה שראיתי נוהגין בפנוי' שילדה בן בשבת שמלין אותו בשבת אפי' לא אמר' שמישראל נתעברה עכ"ד והנה האומנם דלענין הדין אני מסכים עמו מטעם שכתבתי לעיל דיש לחוש לדעת הפו' דנידון כנכרי אבל לדעת הפו' דנידון כישראל לפענ"ד אין מקום לסברתו דאף שאין מצו' על האב שהוא נכרי מ"מ מצוה על הב"ד דלא תליא הא בהא דהוא מצו' בפ"ע אף שמצות האב הוא ביותר מ"מ מצות ב"ד וכל ישראל שלא להניח ערל ביניהם נלמד מקרא בפ"ע דכתיב המול לכם כו' ובן שמונת ימים ימול לכם כו' ע"כ נ"ל דגם הני סו' שמביא המחבר הנ"ל ס"ל כדעת הפוסקי' דבאביו נכרי דינו כנכרי ויוכל להיות דאפי' לדעת הפוסקים החולקים על שיטת רש"י ותוס' הנ"ל וכמ"ש המהרש"א שם מודי באשת איש דקיי"ל ג"כ דהולד כשר דע"כ כשאנו באין להכשיר הולד הוא רק משום דאמרי' דגריר בתר עכו"ם ועכ"פ מאחר דהוי ספיק' דדינא לא הרשיתי לדחות שבת החמור'.
והנה אי להאמינה למופקרת הלז שנת עברה מישראל לכאור' וודאי א"נ לעשותו ממזר דלאב האמינה תורה ולא לאם רק את זה מצאתי להגאון מליסא זצ"ל בספרו קהלת יעקב סי' ו' סי"ח שכ' לדעת הטור דל"ח בממזר שמא הוי מגוי דכל המצויים אצל ישראלית ישראלים הם וכ' הנ"ל דלפי"ז אפי' רוב גוים לא מני מה"ט דכל המצוים כו' והנה בסוגי' דראוה מדברת ביארתי ב"ה דלא כדברי הקהלת יעקב הנ"ל.
דהנה במתני' שם ד"ה בחזקת בעולה כו' ק"ק הול"ל חיישינן שמא נבעלה לנתין ולממזר ומה חזקה דלשון ח' משמע כוודאי ויפה הביא הפנ"י לשון הירושלמי שהזנות רצה אחר הפסולין ונ"ל הכוונה כמו דאמרינן רוב גוים פרוצים כו' דבני ישראל הקרא מעיד עליהם גן נעול כו' אלו בחורי ישראל שאין דרכם לכך משא"כ אינ' ישראל וכ"כ ס"ל להירושלמי הני פסולים הם בזה כגוים שאינם נזהרים בזה ובזה אנו מבינים סברתו דר' יושע דלא מהני לדידי' רוב כשירים היינו משום דרוב בסברא עדיף מרוב בטבע ולכן אף דרוב כשרים מצד הסברא דישראל לא זינה עמה שאין דרכו בכך ורוב מצד הסברא דפסול זינה עמה.
אמנם הפנ"י תמה למה נקט נתין וממזר ולא גוים דשכיחי טפי ומה שתי' דנ"מ לענין הולד שיהי' ממזר מלבד שאינו מוכרח כ"כ דמעלה דיוחסין דס"ל לר"י כאן אי הוי ג"כ לפסול קהל ומפירש"י בסוגיין ל"מ כן גם נשאר קושייתינו למה נקט בחזקת דעכ"פ הוי רק חשש מחמת מיעוטא דמיעוטא.
והנלענ"ד דהנה הקהלת יעקב הנ"ל שכ' בדעת הטור דל"ח בממזר שמא הוא מגוי דכל כו' ישראלים הם וכ' הנ"ל דלפ"ז דאפי' ברוב כותים לא חשיב רוב פסולים מחמת רוב מצוים כו' והנה לכאו' קשה לפ"ז איך אמרינן לקמן בחורבא דדברא חשוב רוב פסולים מחמת רובא דעלמא כותים הא רוב מצוים כו' להיפוך ולק"מ דדוקא בנבעלה בעיר אמרי' כן משא"כ בדברא ל"ש ענין זה שנבעלה מעוברי דרכים ולא מהמצוים וקצת הי' נראה לפי"ז בהא דאמר בחורבא דמתא רוב כשרים ופירש"י די"ל שהי' עיר שרובה ישראל ולפי הנ"ל א"צ לדחוק בזה די"ל דגם ברוב כותים חשוב רוב כשרים מחמת רוב מצוים כו' אך נ"ל דברי רש"י נכונים לפי דברינו לעיל דהא הך רוב דרוב מצוים כו' הוי רוב מצד הסברא וכ"כ איכא רוב מצד הסברא לנגד דהיינו דרוב המזנים הם כותים דרוב גוים פרוצים כו' ולכן הוי סברא לכאן ולכאן ונכון בזה לילך בתר רוב דטבע דהיינו הדרים בעיר אם הם רוב כותים ולכך הוצרך רש"י לפרש בעיר שרוב ישראל דוקא ולפ"ז דינו של הקהלת יעקב אינו מוכרח בדעת הטור די"ל דמודה ברוב כותים דאיכא רוב מסברא נגד רוב מסברא ודוקא ברוב ישראל דאיכא רוב כטבע ורוב מסברא עד חוב מסברא כנ"ל בזה. לר' יושיע באמת אין חילוק אם רוב כשרים או רוב פסולים ואזיל רק בתר רוב מסברא ועתה אם מסופקים אם מישראל או מכותי יש סברא לכאן ולכאן דאי מישראל הא אין מזנים ואי מכותי' הא אין מצוים ולכן הסברא נותן שוודאי הוא מנתין וממזר דיש להם ב' החסרונות דהיינו שמצוים אצל ישראלית דהא ישראלים הם וגם הם מזנים כמו הכותים ולכן הוי מצד הסברא בחזקת בעולה לנתין ולממזר דוקא כנ"ל נכון ועכ"פ בדלא הוחזק ממזר ישראל באותו מקום לפענ"ד ברוב כותים הולד כשר:. והגה.