אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קכה

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קכה

סימן קכד

שלום לאהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יהודא גרשון נ"י אבדק"ק ליסעץ יע"א.

מכתבו הגיעני והאחרון חביב בעיני להקדימו ע"ד אשר בא בארוכה על דברות קדשו של מוזלה"ה בתשו' השיב משה יו"ד סי' נ"ה שנשאל אם באנקי קיר"ה דין מעות להם או דין שטרות לענין שבועה ושומרי' ופדיון בכור והשיב כיון שיכול לקנות בהן כל דבר דין מעות להן וראי' מב"ק י"א בתוס' דדמי' הו"ל כעין שגזל מה"ט עיי"ש. ותמה מעל' דזה הי' יכול ללמוד מכ"מ דא' מה לי הן ומה לי דמיהן ומאיצטלא בגיטין שאמרו חכמים תטול דמי' וממתנה עמ"ל דקיי"ל בחו"מ בסי' ר"ז בהג"ה דמהני החזרת דמי' מטעם שיכול לקנות בהן החפץ ותו דליכא ראי' לא מהנהו מקומות ולא מב"ק דהתם מסברא אמרי' הכי אבל הכא לענין שטרות גזיה"כ היא דלא מהני וכמו דקי"ל בסי' צ"ה בחו"מ בקרקעות של חו"ל אף דעומדי' למכור דין קרקעות להן ע"כ כתב הוא טעם אחר מסברא לפי המפורש בגמ' ב"מ פ' הזהב דף נ"ו דשט"ח לא הוי גופו ממון מחמת שאינו עומד אלא לראי' זה בסתם שטר ואפי' של בטוח גדול לא ניקח מתחילה רק לראי' ואם נאבד או נשרף השט"ח אם הלוה מודה בחובו צריך לשלם לו משא"כ בבאנקי קיר"ה שום אדם אינם מקבלי' לראי' על מעותיו רק בעד מעות ממש ואם נאבד או נשרף אבדו מעותיו הוי גופו ממון ולא הוי שט"ח כלל עוד הביא מדברי הנו"ב בחו"מ סי' ל"ז שכתב דשט"ח לא הוי גופו ממון ואפי' נכתבו בו לכל מי שמוציאו דסו"ס צריך לבא מכח המוכר נמצא בבאנקי קיר"ה שא"צ לבא בכח המוכר הו"ל גופו ממון ותו מכח דינא דמלכותא יש לו דין מעות ואף שאפשר יכול להיות שכ"ז הי' ג"כ בכוונת הגאון ז"ל במה שסיים וכ' דכן הוא נכון מצד הסברא כיון שיכול לקנות בהן הכל אמנם קיצר במקום שהי' לו להאריך וכו' ושוב הביא דברי תשו' חת"ס יו"ד סי' קל"ד שכ' טעם דינא דמלכותא ומפקפק לענין פה"ב זה תורף דבריו:

ואני אומר ודאי כך הוא דכ"ז נכלל בכוונת מוזלה"ה בדברי' הקצרי' מן הסברא אלא דלא הוי סגי לי' בזה לכך הוצרך למה שכ' תחיל' להביא ראי' מתוס' ב"ק דמכח שיכול לקנות הו"ל כעין שגזל ומה"ט נמי הו"ל גופו ממון ולא הי' יכול ללמוד ממקו"א. והוא כי גם מבלעדי דברי מוזלה"ה ישבו על מדוכא זו ומעל' לא ראה ולא ידע כי כבר יצא מפורש מפי הגאון הגדול מליסא זללה"ה בסידור דרך חיים הישני' שנדפסו בזאלקווע דאין לפדות בבאנקי נאטין דאין פודין בשטרות [ולא טוב עשו המדפיסים החדשים שהשמיטו זאת] ונכדו הגאון בתשו' חסד לאברהם ז"ל הביאו ביו"ד סי' צ"ה וחולק עליו והוכיח ממה שהקשו תוס' ל"ל למעט שטרות מאונאה למ"ד מכירות שטרות דרבנן ולא תירצו דצריך מיעוט בכתב בו לכל מי שמוציאו דמכירתו מועיל מהתורה א"ו דשטר כזה שא"צ לבא מכח המוכר כמבואר שם טעמו ונימוקו [ולא הביא דברי הנו"ב בחו"מ סי' ל"ז הנ"ל] הו"ל גופו ממון לענין אונאה ופדיון בכור וכש"כ בבאנקינאטין הואיל ועפ"י דינא דמלכותא כופין לכל אדם לקבלם במחיר כל דבר הנמכר כמו מטבע אחרת עכ"ד בקצרה. [וראי' שלו יש לדחות עי' תומי' סי' ס"ו ופוס' שדיברו מזה] והנך רואה כי דעת זקינו ז"ל אינו נוחה מזה אף שידע ודאי שבאנקי קיר"ה לוקחי' בו כל דבר וכל א' מקבלו כמו מעות ממש ברצון ועפ"י דינא דמלכותא ואפי"ה סובר דדין שטר להם לענין פדיון בכור וכדומה. ועכצ"ל דאיהו סובר דודאי לענין מו"מ כל א' מקבלו כמו מעות דמה איכפת לי' שעיקרו אינו מעות ואינו אלא לראי' שחבירו הבטיח או קיר"ה חייב ומשועבד לו כיון שגם הוא יכול לקנות בעדו נתרצה לזה וכדאמרי' התם לענין איצטלא ומעמ"ל דהיא תנאי שבין אדם לחבירו מה לי הן או דמיהן מסתמא נתרצה בדמי' מהאי טעמא אבל לענין דינא דאונאה ושומרי' ושבועה ופדיון בכור דהתורה כתבה למעט שטרות שאין גופו ממון ואינו אלא לראי' גם שטרי דמלכותא דהיינו באנקינאטין בכלל זה אמעוטי דמ"מ אינו מוכר לחבירו ואינו נותן לכהן דבר שגופו ממון רק מה שאינו אלא ראי' שיש לו שיעבוד על חבירו או קיר"ה וז"ל תוס' כתובות דף ק"ב בד"ה אי הכי וכו' לענין כתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים וכו' דקודם שבא לידו דכהן דינא הוא דאינו פדוי דליכא עליו אלא שיעבוד בעלמא עכ"ד ואם כך בשט"ח שעל עצמו די"ל דהמלוה גופו חשוב גופו ממון עי' קצוה"ח סי' קכ"ו וסי' ק"צ ואפי"ה לי' לפדיון הבן כשיעבוד בעלמא ולא מהני כ"ש בנותן לכהן שט"ח של אחרים ואפי' באנקינאטין אינו אלא שיעבוד בעלמא ואינו חשוב כמו מעות לענין פדיון ואינך ולזה לא מהני מכח דינא דמלכותא דכבר השריש לנו מוזלה"ה בתשו' השיב משה סי' צ' דמסיק דלא דיינינן דינא דמלכותא רק מה שנוגע להמלך ומנת המלך עיי"ש בתשו' חת"ס חו"מ סי' קמ"ב נמצא לענין לקנות ולמכור ולסחור באותן שטרי מלכותא ודאי אמרי' דינא דמלכותא דינא להתרצית ליקח אותו כמו מעות כיון שזה מחק המלך ונוגע לעצמו שיהא שטרו כמו מעות לסחור בו אבל לענין פה"ב ואינך דלא מהני לזה רצון כיון דהתורה מיעטו אם לא יחשב כמו מעות לענין פדיון בכור ואינך דהתורה מועט שטר מה איכפת לי' למלך בזה ואין זה נוגע אליו כל כה"ג לא אמרי' דינא דמלכותא דינא ולכך סובר זקינו ז"ל דאין פודין בהן דכשאר שטר יחשבו כך נ"ל בדעתו זללה"ה וזה שעמד השואל ושאל את מורי זקיני זללה"ה אם באנקלאטין דין מעות יש להם וכו' אם שידע גם הוא שקונין בהן כל דבר ולזה נתחכם זקיני זללה"ה והעלה דבר חדש דאף שעיקרו של באנקי קיר"ה רק לראי' ואינו נותן לכהן רק שיעבוד מ"מ כיון שיכול לקנות בו כ"ד תו אמרי' באותן שטרי מלכותא שהיא רק לראי' דדין מעות יש לו ולא הי' יכול להביא ראי' ע"ז מאיצטלא או ממתנה עמ"ל דמהני דמי' דש"ה בין אדם לחבירו מסתמא בכה"ג נתרצו על דמי' כמו החפץ אבל לענין חוקי התורה דמיעוט שטרות אימא התורה קפדה דוקא על מעות ממש או שו"כ ולא שט"ח אף שיכול לקנות בו וכמש"ל ולזה הביא ראי' מחוקי התורה על חוקי התורה והיא דבתורה כתיב והשיב וגו' אשר גזל ודרשינן כעין שגזל ושו"כ לא מהני רק צריך להחזיר הכלי או דמי' וע"כ מעליותא דדמי' יותר משו"כ מפני שיכול לקנות בהן כ"ד ואותו החפץ ונימא נמי שהתורה הקפידה שיחזור דוקא החפץ עצמו ולא דמי' אף שיכול לקנות בהן כמוהו אע"כ הדבר פשוט לחכמים או מקובל בידם דדמים כגוף החפץ יחשב מפני שיכול לקנות כמוהו וק"ו לענין פדיון הבן ואינך דשו"כ ככסף רק דהתורה מיעוט שטרות דא' דהתורה לא מיעוט רק שטר דעלמא שאינו אלא לראי' שיש לו חוב ושיעבוד ואינו עומד למסחר משו"ה לא הוי גופו ממון אבל שטרי מלכותא שעומדי' למסחר ויכול ליקח בעדו שו"כ וכסף ממש פשיטא דהו"ל גופו ממון ודין מעות להם ופודין בו ולא דמי לקרקע חו"ל אף שיכול למוכרן אימעט מדין מטלטלין דהארץ לעולם עומדת ונהי שיכול למוכרן והוא מטולטל מאדם לאדם אבל לא ממקומו וא"י לקנות בו דבר אבל שטרי מלכותא יכול לקנות בו כל דבר משו"ה יש לו דין ממון כנ"ל ביאור הדברים:

עוד ראיתי שהוכיח דבאנקנאטין דין ממון להם שהרי בזמנינו כל המסחר הוא באנקלאטין ומוסרי' כמה מאות ואלפים באנקנאטין לשליח או לשותף שיסעו על הירידי' לקנות סחורה או לפרע מה שחייבי' מכבר ואם יאבד או יאנס מידם אין התובע יכול ליטעון טענות ודאי ואם דין שט"ח להן הי' השליח והשותף פטור אפי' משבועות היסת כמבואר בסי' ש"א ס"ג וא"כ לא שבקת חי' לכל ברי' דכל א' יטעון נאבד או נאנס ויפטור בלא כלום וזה לא שמעלו מעולם מכ"ז נראה דדין ממון להם עכ"ד:

ואני אומר דהא לאו ראי' היא ואתפלא עליו דאכתי מה יענה ביום שידובר בו בשטר חוב ממש שעל חבירו שג"כ הדרך למוסרו לשליח או לשותף הנוסע לירידי' לגבותן מאותן שנשארו חייבי' לו בשט"ח בשוק הקדום ויכול לטעון נאבד או נאנס ויפטור בלא שבועה אלא ודאי אחת משתי אלו או שודאי אין הדרך למוסרו רק למי שנאמן בעיניו ולא חשיד לי' בכך לומר שקר שנאבד ונאנס או אפי' אתרמי דטעון כך יש לזה עצה ותחבולה עפ"י האמור בש"ע בסי' ע"ה כשיש רגלי' לדבר יכול להשביע אפי' על טענות שמא והדבר תלי' בראות עיני הדיין עיי"ש ויותר מזה מבואר שם בש"ך ובש"ע סי' ט"ו ס"ד בהג"ה יכול הדיין להשביע אפי' במקום שאינו חייב שבועה מהדין אם עושה כן לברר האמת וכ"כ י"ל לענין באנקנאטין וזה פשוט. דברי ידידו הדו"ש יקותיאל יהוד' ט"ב

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה