אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן קט

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן קט

סימן קח

שלום לאהובי המאה"ג חריף ובקי מוה' שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראילאב.

מכתבו שנית הגיעני והנה הציור של החיתן ששלח מאז נאבד מאתי וקשה עלי להורות על ציור שאינו לפני. אולם לפי המובן לי מדבריו השאלה הוא כך שנמצא בס"ת הישן החיתן כזה **(ציור בטקסט)** בשני זיינין הפוכין והוא כמו שמבואר בחת"ס סי' רס"ה או **(ציור בטקסט)** עד"ז והוא מה שהובא בס' משנת אברהם בשם חת"ס ועוד איכא ריעותא בס"ת ההוא שיש קצת חיתן שאיזה סופר מחק עובי קצה הרגל השמאלי ונשאר כך וע"ז מסיים לא דעתי מה לעשות בזה אם לעשות מזה חית פשוט כשלנו או לתקנו כבראשונה ע"כ השאלה.

תשובה ואען ואומר הנה החת"ס יו"ד סי' רס"ה ביקש להמציא תמונת החי"ת בב' זיינין הפוכין מהא דאמרי' בהקומץ חטרי' לגגי' דחית משמע דהחטוטרות זולת הגג לרש"י ולר"ת וא"כ בשבת פ' הבונה דתני' הגי' אות א' חייב כגון דנטלי' לגגי' דחי"ת ועשאו ב' זיינין ע"כ לא קאי אחטוטרות דא"כ לא הו"ל לומר גגי אלא חטוטרות אע"כ דשקל לכל הגג ובתמונת חית שלנו לא ישאר אלא קו פשוט ואין כאן ב' זיינין אע"כ כתמונה זו של זה הסופר ויהי' ב' זיינין הפוכין ומצינו שם בברייתא גמי' עיינין וכו' ור"ל בהפיכתם וה"נ דכוותי' ושוב כתב אלא דלפי"ז גם בתמונת ה' יהי' כן שהרי א' לא יעשו מחי"תן הה"ין וכו' והרי הוא בעצמו לא כתב כן ההין ועוד וכו' אע"כ ליתא להך תמונה עכ"ד. הנה העלה בסוף דליתא להך תמונה וא"כ הי' לו לדחות הראי' שהביא תחיל' מדקא' נטלי' לגגו דחי"ת ולא השיב ע"ז כלום:

אבל נראה שלא כתב זה רק לפלפלת כ"ש אבל באמת ראי' זו אינו כלום ודבריו תמוהין האיך אפשר לפרש בכוונת תוס' שנטל כל הגג ונעשו ב' זיינין הפוכות דא"כ איך כתבו דלפרש"י לא יתיישב כ"כ הא דהבונה דעשאו ב"ז ולדבריו גם לרש"י ניחא כמו להתוס' כמובן ומה בצע אם חטוטרות הוא פירושו כרש"י או כר"ת הרי נטל כל הגג אע"כ התוס' הבינו לרש"י שנטל מקצת הגג וכמ"ש הרמב"ם פי"א משבת שחלק גג החי"ת ונעשית ב' זיינין וכ"כ הרשב"א דלא הוי חק תוכות דאינו אלא כמפריד בין ב' אותיות וכו' אלא לרש"י צ"ל שמחק הרבה באמצע שיהא נשאר ב' זיינין וכמ"ש הצאן, קדשים במנחות ולהתוס' א"צ רק למחוק ראש החטוטרות והא דלא אמר שנטל לחטוטרות ה"ט דאז הי' משמע שנטל לכל החטוטרות ובאמת איירי שלא נטל רק מקצת ראש מהחטוטרות עד"מ **(ציור בטקסט)** לא בעי' שיטול כל החטוטרות כזה **(ציור בטקסט)** ונשאר **(ציור בטקסט)** אלא **(ציור בטקסט)** שיטול מקצתו דהיינו כזה **(ציור בטקסט)** ונשאר כזה **(ציור בטקסט)** היינו ב' זיינין ותגין בקציהן חייב:

ויותר מזה אני תמה על החת"ס דאי אפשר לפרש כלל כדבריו שנטל כל הגג שנשאר שני זיינין הפוכות דהרי הגמ' מפרש הגי' אות א' חייב כגון שנטלי' לגגו דחי"ת ועשאו ב' זיינין ופירש"י והספר לכך צריך וא"כ אי ס"ד הפוכות וכי הספר לכך צריך הלא הספר מסתמא נכתב כראוי והיא צריך לב' זיי"ן שיהא כהלכתן כדי להכשיר הספר אבל הפוכות למאי מבעי' לי' הלא בזה לא יכשירנו כ"א יפסלנו. ולכאורה עלה בלבי לתמוה כן גם על הר"ן בסוף פ' הבונה שכתב אהא דהגי' אות א' חייב שנטלי' לגגו של ח' ועשאו ב' זיי"נין וז"ל וכ' בחדושי רשב"א דמהא שמעי' דבכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שתי אותיות הדביקות וכן כשנטלו לגגו של ד' ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ומעבירו ול"נ דאין מכאן ראי' דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות דכל היכי דהוי מלאכת מחשבת מחויב שהרי אפי' מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל במידי דבעי כתיבה דליחזי כתיבה אין לנו עכ"ל הר"ן. ואיני מבין דבריו כלל דלדעתי דבריו תמוהי' ודברי הרשב"א נכוני' דהא א' התם שהגי' אות א' ופריך מה כתב אות א' פטור וכו' ומשני כגון שנטלי' לגגו של ח' ועשאו ב' זיינין ופירש"י והספר צריך לכך רבא א' כגון שנטלי' לגגו של ד' ועשאו ר' ופירש"י דלא הוי אלא הגהת אות א' ובדבר מיעוט חייב הואיל וזה תיקון הספר דאסור להשהות ספר שאינו מוגה והו"ל ככתב אות א' והשלימה לספר דא' לעיל דחייב וכו'. הרי שכוונתו להגי' הספר ולתקנו ואי הו"ל חק תוכות ולאו כתיבה הוא לספר א"כ אין זה תיקון לספר ועודנו בפסולו א"כ ממילא לא הו"ל מלאכת מחשבת דמחשבתו לתקן הספר ואי הו"ל חק תוכות לא תקנו כלל אלא ודאי מזה מוכח כיון דאינו אלא מפרידו לא הוי ליה חק תוכות וכדברי רשב"א ז"ל. שבתי וראיתי דאפשר לומר דהר"ן לא מוקי לי' בס"ת לקרות בו אלא שנעשה ללמוד ממנו ונכתב בכתב אשורית ולא קפדי בי' אחק תוכות ונכתב בו טעות אות ח' או ד' דהרי אפי' גמרות ופרושי' אסור להשהות בלא הג"ה כמ"ש בהג"ה ביו"ד סי' רע"ט עיי"ש בב"י ומתקנו לב' זיינין או מד' ר' ובזה הוי מלאכת מחשבת אבל אין זה קושי' על דברי רשב"א דאיהו משמע לי' דאיירי התם אפי' בס"ת ממש וכדמשמע לכאורה מפירש"י דאל"ה הו"ל לגמ' לפלוגי בד"א בספר ללמוד בו אבל בס"ת פטור דאין בזה תיקון דהו"ל חק תוכות א"ו מדאמר סתם משמע אפי' בס"ת וכן הרמב"ם כתב סתם להאי דינא משמע אפי' בס"ת ודברי הרשב"א נכונים והר"ן צ"ל דאיהו מוקי לי' בס' ללמוד בו וצריך לתקנו וכמ"ש. שוב חפשתי ומצאתי בפרמ"ג סי' ל"ב במשבצות שפי' כך דברי הר"ן וסמ"ג ומרדכי דלא איירי בס"ת כ"א בספר ללמוד בו עיי"ש:

אבל דברי החת"ס תמוהין בתרתי דאפי' ספר ללמוד בו מסתמא נכתב בכתב ישר ול"ל לתקנו בב' זיינין הפיכות ותו דלהתוס' דאיירי בח' שבו חטוטרות ע"כ איירי בס"ת והדומה לו דאי רק ללמוד בו חטורטרות ל"ל ודוחק לומר דאיירי שכתבו בח' בחטוטרות הגם שא"צ לכן דבריו צל"ע וראיתו אינו כלום עכ"פ נמצינו למדין בין להרשב"א ובין להר"ן איירי במתכוין להגי' לתקנו לעשותו ב' זיינין או מד' ר' דהרי בעי' מלאכת מחשבת לכ"ע ועיי"ש בתוס' וברשב"א אהא דנתכוין לכתוב אות א' ועלה בידו שתים אלא דלהרשב"א דאיירי בס"ת לא הוי מלאכת מחשבת רק אי לית בי' חק תוכות וכמ"ש. ובזה סרה מהר קושי' הצאן קדשים במנחות פ' הקומץ לפי' התוס' בחטוטרות וז"ל דלדעתו יתיישב יותר לפירש"י כיון דקתני כגון שנטלו לגגו של ח' ועשאו שני זיינין ולפיר"ת הרי במחיקת גג של ח' נעשה ב' זיינין מאליהן והו"ל לומר ונעשו ב' זיינין אבל לפירש"י צריך עשי' למחק באמצע הגג ולהפרידו מהדדי לעשותו ב' זיינין עכ"ל ולמ"ש ניחא דקאמר ועשאו ב' זיינין ר"ל שעשאו בכוונה שיהא ב' זיינין והרמב"ם שכתב ונעשית ב' זיי"נין הוא מפני שבתחיל' כ' המגי' אות א' ועשה אותה שתים הרי כ' ועשה היינו בכוונה מכוונת וז"פ:

וראיתי בישוע"י בסי' ל"ו שפירש דברי תוס' דלפירש"י לא יתיישב הך דהבונה דנטלי' לגני' דח' ועשאה ב' זיינין דר"ל דקשי' להו הא הו"ל חק תוכות ועכצ"ל דכתב בתחילה שני זיינין אחר זה נתדבקו בחטוטרות וכי שקל לחטוטרות נשארו כמקדם והיינו כפיר"ת אבל לרש"י דעושה גג למעלה לא חזר לקדמותו אלא שחקק באמצע עד שנעשה ב' זיינין א"כ הו"ל חק תוכות עכ"ל ושארי' לי' מארי' שגם לפי' התוס' לא הועיל כלום דמה יענה ביום שידובר בו הא דא' ד' ועשאו ר' דהיינו שמחק קיצו של ד' ועשאו ר' הא הו"ל חק תוכות שמעולם לא הי' צורתו ר' רק נכתב מתחיל' ד' ואין כאן חוזר לקדמותו ותו הו"ל חק תוכות א"ו או כדברי הר"ן או כדברי הרשב"א דמה שמוחק אינו אלא כמו שמפריד דיו שנפל וכן בחי"ת אינו אלא כמפריד בין ב' אותיות והרי הרשב"א בחידושיו למנחות שיצא לאור כעת משמע מדבריו שם בהקומץ דסובר בציור ח' כרש"י עיי"ש ואפי"ה לא הוי חק תוכות הגם דאין כאן חוזר לקדמותו אלא פירושו בתוס' ליתא והעיקר בדברי התוס' כפי' הצאן קדשי' ודיקדוקו שא' ועשאו מתורץ כמ"ש:

הדרן לנידון דידן דראי' של החת"ס להכשיר ח' בב' זייני"ן ליתא אולם עכ"פ לא מצינו בשום פוסק שיאמר שזה פסול ומבואר בפוס' שבדיעבד כל החיתן כשר וא"צ להוציא אחרת ע"כ אם לא הי' בו שום רעותא זולת זה לא הי' בידי לפוסלו להוציא מחזקת כשרותו שקראו בו ע"ע משום לעז אולי אותו הסופר הי' בידו קבלה מרבו שראה כך בספרי' הקדמונים אבל הואיל שיש בו עוד רעותא שיש קצת חית"ן שהסופר מחק עובי קצה הרגל השמאלי ולא פירש במכתבו אם מחק עובי קצה הימיני של רגל השמאלי או קצה השמאלי של רגל השמאלי וממילא אותן חית"ן נשארו בדמות ז' א' מימין ודמות נון הפוכה משמאל כזה L או נון כפופה כזה נ וצורת אותן חית"ן כזה **(ציור בטקסט)** או כזה **(ציור בטקסט)** והרי מבואר בקסת הסופר קמא ומהדורא תנינא בסי' ה' בלשכת הסופר ס"ק י"ב בשם כמה פוסקי' לענין ח' אם כתבה כעין נו"ן הפוכה מצד ימין ונון כפופה מצד שמאל וחטוטרות ע"ג כזה **(ציור בטקסט)** יש לפסול שאין לזה צורת חי"ת כלל ומסיים מ"מ נלענ"ד דגם בזה אין להוציא ס"ת אחרת וכס' משנת אברהם סי' כ"ג סעיף מ"ז העתיק דבריו ומסיים ויש מי שחולק עליו וכתב דצריך להוציא אחרת [ספר סת"ם] ובסעי' מ"ח כתב אך אם נמצא ח' לפופה כזה **(ציור בטקסט)** בשני זיינין הפוכין יש לצדד להכשיר חת"ס סי' רס"ה ולא העתיק סוף דברי החת"ס] הרי דבצורת נונין גרע טפי דכזה פסול ולהיש מי שחולק צריך להוציא אחרת וממילא נ"ל דלאו דוקא דכ' בשני נונין הפוכין פסול אלא אפי' מצד א' כתב בצורת זיי"ן ובצד השני בשמאל כ' בצורת נו"ן הפוכה, או נון כפופה נ"כ פסול דג"כ אין לזה צורת חי"ת וע"כ לא מספקא לי' להחת"ס לצדד להכשיר אלא בשני זיינין מהפכות ממש מהראי' המבואר שם בתחלה אבל אם בצד א' צורת נו"ן הפוכה או כפופה לא מצינו להכשיר דגם מצד א' נו"ן הפוכה או כפופה משנה צורת הח' נמצא מאחר שבס"ת ההוא מכח שמחק הסופר קצה עובי רגל השמאלי ונשאר רגל השמאלי בצורת נו"ן הפוכה או כפופה פסול לקרות בו ולי"א צריך להוציא אחרת א"כ למה לנו לתקנו לכנוס לבית הספק שעוד ישארו החית"ן בשני זיינין שלא הכריע החת"ס להכשירו ובפרט שכיון שכעת פסול לקרות בו לפמ"ש שוב אין כאן לעז ע"כ יניחנו כך ולא תיגע בו יד לתקנו וכמו שמסיק החת"ס בנידן דידי' מכח שיש בו טעות וה"נ בנידן זה מכח החית"ן שמחק הסופר קצה רגל שפסול לדעתי ממילא אין לתקנו אך אם אולי הסופר מחק עובי קצה רגל השמאלי מב' הצדדי' ונשאר תמונתו כזה **(ציור בטקסט)** צ"ע בזה אם להחזיקו בכשר או לתקנו דתמונה זו לא מצינו לא להכשיר ולא לפסול:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה