אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן צ

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן צ

סימן פט

שאלה מהאברך המופלג החסיד מוה' יעקב מרישעץ:

ילמדני נידון המקוה שהוא מעין חזק וא"א לנקותה לגמרי שלא ישאר מים כלל ע"כ מתחלה עשינו ג' נקבים בהכלים בשוליהן ובהצד לשאוב בהם רק מורא עלה על ראשי מכח דברי הט"ז סי' ר"א ס"ק מ"ז שהקשה הא ע"י אדם פסול ותירץ דהוי חיבור ע"י הנקב מכח גוד אחית וא"כ חושש אני מחמת שחפרו המקוה כששאבו אותה כדי שיהא מים כשיעור הצריך ונשאר בהכלי עפר וצרורות ואבנים ונסתמו הנקבים לפי שעה הגם דודאי לא חזר שם כלי עלי' ע"י סתימה זו ובפרט שבכל פעם שהוריקו הכלי פתחו הנקבים אעפי"כ חיבור לא הוי דלפעמים נפסק הקלוח ולא שייך תירץ הט"ז מה דינו האם צריך לשאוב עד שלא ישאר רק מעט מים ולשפוך בו חלב לשנות מראהו למראה חלב וטורח גדול הוא עכ"ד:

תשובה הנה האחרונים דחו דברי הט"ז ועי' בש"ך ס"ק מ"ו תירץ בזה"ל כיון דשואב המים משם א"כ ודאי לא ניחא לי' שיפלו המים לשם דהא אדרבא שואב אותם משם והוי ממילא עכ"ל כוונתו פשוטה דהתם אף שנפל שלא בכוונה והאדם לא ידע מזה מאומה פסול דלא איכפת לי' במה שנפל אבל בשואב המקוה עדיף דהרי מכוין בפירוש לשאוב המקוה להוציא המים משם לנקותו ממנו מפני שהם עכורים או סרוחים] ולא לחזור להכניסו ולא ניחא לו במה שחוזרים ונופלי' וכן הבין בספר לוש"מ וראיתי בבית מאיר הוסיף לחלק דדוקא במקוה חסר שנפל לתוכו מתוך הסגוס דניחא לי' דהנפילה כדי להשלים מ"ם סאה זה חשוב בידי אדם משא"כ בדולה המקוה לנקותה שלא ניחא לי' כלל באלו המים הנופלים עכ"ל. ולא ידעתי מי הגיד לו דאין שאובי' פוסלים בידי אדם רק בניחא לי' שמרויח בזה שנופלים דלא מצינו דבעי' ניחא לי' במקום דפוסל אלא בפרה אדומה בנעשה בה מלאכה יליף מקרא ב"מ דף למ"ד דבעי' ניחא לי' שירויח בזה אבל אי אינו מרויח אלא דלא איכפת לי' אינו פסול וכ"כ ב"מ ד' כ"ב לגבי מים שנפלו על הפירות לענין להכשירן בעי' ניחא לי' שמרויח במה שיורד הטל עליהן אבל אי אינו מרויח אלא דלא איכפת לי' אינו מכשיר עיי"ש דיליף מקרא הכי אבל לגבי שאובין שנפלו בידי אדם למקוה משמע מלשון הש"ך אף שאינו מרויח בזה אלא דלא איכפת לי' נמי פוסל ודוקא בשאוב ודולה המקוה לנקותו אז לא ניחא לי' שאינו רוצה שיחזרו המים העכורים והסרוחים למקוה ובע"כ דידי' נופל מאליו ולכן אינו פוסל וזה עצמו מילי דסברא שחידש הש"ך ומנ"ל להוסיף עוד דאינו פוסל אלא בניחא לי' שמרויח בו ואין זה דומה להא דמצינו דהערוך סובר לענין פסיק רישא בנהנה אסור ובאינו נהנה שרי ובתוס' שבת דף ק"ג סוד"ה לא צריכא מודים לו בהא דאית לי' הושענא אחרת כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא גזרו חכמים בשאינו נהנה וה"ל פסול ג"ל שאובין אינו אלא דרבנן דהתם מילי דסברא הוא ולא בעי למילף מקרא דהתם אי נעשה הדבר ממילא לית לן בי' ושרי רק האיסור הוא על האדם שלא יעשנו מדאורי' או מדרבנן ואם אינו מתכוין שרי דאז הוי כנעשה ממילא ובפסיק רישא שיודע שא"א שלא יהא הדבר האסור נעשה ע"י ובכ"ז עושהו הו"ל כמכוין לר"ש ובזה מחלקינן להערוך ולתוס' בדרבנן דבניחא לי' שנהנה והו"ל כמכוין אבל באינו נהנה אין דעתו עליו ושרי אבל בנידן דידן איפכא הוא דאין אסור לאדם לשפוך מים שאובין למקוה לפוסלו אלא שחכמי' אמרו שאם נפל מי' שאובי' מאליו למקוה נפסלת ואם נפל מכלי נקוב אין לו דין שאוב ואם נפל ממילא ע"י אדם שלא בכוונה אסור א"כ ל"ל ניחא לי' הכי בשביל כוונה אסור וגוף דברי הש"ך דבר חדש היא וצ"ל משום שהוא שואב ואינו רוצה בו ונפל בע"כ בידי אדם בזה לא גזרו אבל בנפל מאליו ע"י אדם ואינו נהנה בו אבל לא איכפת לו מנ"ל דשרי לכן נראה דבזה מודה הש"ך דאסור וראי' ברורה לזה דאין הטעם משום דניחא לי' שמרויח בזה שנופלים למלאות המ"ם סאה דהא תינח ביודע שנפלו וניחא לי' בהכי אבל אם נפלו שלא בכוונה כלל ושלא בידיעתו של אדם כלל דפסול כדמשמע מלשון הש"ך וכן מבואר מתוך דברי הט"ז שם ס"ק כ"ז ומה שהביא מסעי' ל"ט אף שהאדם לא ידע כלל שנזדלפו המים מאליהן ברגליו למקוה פסלוהו והרי בזה אין לומר דאלו הוי ידע שנפלו הוי ניחא לי' שמרויח כס' הב"מ הנ"ל דהרי הוא לא ידע מזה וכהא דאיתא בב"מ הנ"ל לענין הכשר נגבו המים אינו בכי יותן אף דהשתא ידע וניחא לי' מעיקרא לא ידע וכ"כ התוס' להדי' בדף למ"ד דעלה עלי' זכר דפסול היינו בידע דניחא לי' אבל אי לא ידע לא פסול אף דאם הי' יודע הי' ניחא לי' ה"נ כיון דלא ידע מנפילת המים לא מהני לפסול משום דאלו הוי ידע הוי ניחא לי' אלא ודאי לא בעינן ניחותא דידי' דמרויח אלא משום דלא איכפת לי' במה שנופל לכך פוסל אבל בשואב ורוצה לנקות המקוה ודאי לא ניחא שיחזרו ויפלו המים הסרוחים לשם משו"ה בזה אינו פוסל אף שיודע שנופל דאינו רוצה בו וא"כ אין חילוק אם שואב ישראל או גוי כיון שרוצה לנקותו מאותו המים העכורים או סרוחים דודאי לא ניחא לי' שיחזרו ויפלו לשם אפי' אם אינו אלא שכר יום דכללא הוא דאומן לא ניחא לי' שיפסיד אומנותו וא"כ כשר לשאוב בכלי מנוקב ע"י גוי הוצרכתי לכל זה לפי שראיתי דבר פלא בתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ק"א שכתב דתירץ הש"ך הנ"ל לא שייך רק בישראל דודאי לא ניחא לי' שיהא המים נפסל לטהרה אבל בגוי דהוי ע"י אדם ואיהו לא ידע מזה כלל ולא שייך לומר לא ניחא לי' עכ"ד. ראה זה חדש הוא לא שערוהו אחרוני' ולא ידעתי למה נטה מדרך פשוט דכל השואב לנקותו לא ניחא לי' שיחזירו ויפלו ולא עוד אלא דלדבריו קשה גם בנפלו בידי אדם בלא כוונה נמי לא ניחא לי' שיפסלו המקוה ואין לומר התם שאני משום שלא ידע מנפילתו או אפי' ידע הרי לא גילה דעתו דלא ניחא לי' משום שפוסל המקוה אבל בשואב גילה דעתו דלא ניחא לי' שיפסול דהרי שואב להכשירו זה אינו דהא הש"ך קאי על המחבר להלן דאיירי להדי' בשואב מקוה מלאה מ"ם סאה לנקותו [היינו מעפר או מפני שהם עכורים או סרוחים] אלא שירא שלא יפלו ג' לוגין שאובין אחר שיחסרו א"כ לא גילה בהשאיבה שאינו רוצה שיפסול המקוה רק במה שניקב הכלי וא"כ מה קאמר הש"ך דלא ניחא לי' שיפלו דהא אדרבא הוא שואב משם הכי הו"ל למימר שהרי נקב הכלי ותו דגוף הסברא שאינו פוסל משום דלא ניחא לי' שיפסול אינו נראה דהרי זה נגד דברי התוס' ב"מ דף ל' הנ"ל שכתב וא"ת עלה עלי' זכר אמאי פסלה הא ודאי לא ניחא לי' לפסול הפרה שדמי' יקרים בשביל דבר מיעוט י"ל דאם היתה כשרה הוי ניחא לי' ולכן אין להכשיר וא"ת הכניסה לרבקה ודשה אמאי כשרה מ"ש מעלה עלי' זכר וי"ל דהתם לא ניחא לי' בדישתה שאינו מרויח כ"כ דבלא"ה נדושות התבואה עכ"ל. ונהי דכאן לא בעי' ניחותא שירויח בזה אלא במקום דלא איכפת לי' הנפילה מים פוסל המקוה וכמש"ל מכ"מ תו אין לומר דמשו"ה לא יהא פוסל דלא ניחא לי' לפסול המקוה כיון דאלולי הפסול לא הי' איכפת לי' ואפשר הי' ניחא לי' ודמי' להא דעלה עלי' זכר דהתם דפוסל אלא ודאי דברי הש"ך כמשמען דהתם לעיל לא איכפת לי' ואפשר הי' ניחא לי' לס' הב"מ אבל בשואב לנקותו מאותן המים לא ניחא לי' שיחזרו ויפלו א"כ גוי ודאי אינו מכוין לשאוב משום פסול אלא לנקותו מאותן המים א"כ ודאי לא ניחא שיחזרו ויפלו משו"ה כשר בכלי מנוקב לשאוב גם ע"י גוי וכן המנהג שאין מדקדקין בזה לשאוב ע"י ישראל דוקא וא"כ למ"ש הבית מאיר דהעיקר כתירוץ הש"ך וחזקו במסמרים בנידן דידן כשר הגם שיש מי שכתב שקשה לסמוך על סברת הש"ך כיון דלא נזכר בדברי רבותינו ז"ל מ"מ זה היה במקוה במעין דמדינא אינו נפסל בשאיבה כלל כמ"ש המחבר אלא כז' הרמא כ' שנוהגין להחמיר לכתחילה גם במעין ובדיעבד או בא"א לתקן כשר עיי"ש א"כ עכ"פ בנידן דידן כשר הוא ובודאי מהיות טוב אם אפשר לשאוב והנשאר מים ישפוך בו חלב עד שישתנה למראה חלב ראוי לעשות כן אבל אם הוא טורח גדול כשר הוא בלא"ה בין אם נשאב ע"י ישראל או ע"י גוי מטעם הש"ך דלא ניחא לי' כנ"ל ברור.

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה