אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן טו

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן טו

סימן יד

שלום וכ"ט לאהובי תלמידי חביבי המופלג חריף ובקי מוה' יהוד' הארניק נ"י מדעעש:

מכתבך הגיעני וז"ל הנה בקדושין דף כ"ו בסוגי' דאגב מבעי' לי' אי בעינן צבורין או לא ופשיט ממעשה דר"ג וזקנים שהי' באי' בספינה אמר להם ר"ג לזקני' עישור שאני עתיד למוד ניתן ליהושיע ומקומו מושכר לו וכו' וקתני שם בסיפא ונתקבלו שכר זה מזה והקשיתי דלעיל דף, ח' הקשו התוס' על דברי רש"י ז"ל דפירש דסלע הוא מטעם חצר א"כ מאי מבעי' לי' בסלע של שניהם הא הוי כחצר ש"ש שאין קונין זמ"ז ותי' הר"ן דהכי קא מבעי' לי' דילמא אקנוי אקני להאשה מקום באותו סלע. וכ' האבני מלואי' בסי' ל' אע"ג דבכל הקנאה צריך קנין וכאן לא הי' שום קנין. אעפי"כ במצוה א"צ שום קנין כדמצינו בכיוצא בזה בבכורות דף י"ח בתוס' ד"ה אקנוי עיי"ש מבואר דאם מקנה לאדם אחר חצר לצורך מצוה אינו צריך לזכות בהחצר או בהמקום בא' מדרכי הקנין דבל"ז נקנה דגמר ומשעבד נפשי'. א"כ לפי"ז דהקנה להם ר"ג המקום לזכות המעשר ובפרט שהי' הדבר נחוץ לר"ג בודאי גמר ומשעבד נפשי' ולמה הי' צריכי' קנין כסף. ולכאורה הי' נלע"ד לחלק דבשלמא לענין קנין החצר עצמו א"צ קנין דגמר ומשעבד נפשי' אבל כאן דהקנין הי' מטעם אגב ואיך יקנה גם המטלטלי' דמכח גמר ומשעבד נפשי' דיו להפקיע א"ע ולא שיקנה גם מטלטלי' בה וכאשר הצעתי קושי' זו לפני אדומ"ו הרב הגאון הצדיק אב"ד דפה דעעש השיב לי ג"כ חילוק זה אך עדיין לא נתיישב לי דבשלמא כאן בקדושין דס"ל דקנין דר"ג הי' מטעם אגב אבל בב"מ דף י"א מסיק שם ר"פ דהקנין הי' מטעם חצר א"כ הדרא הקושי' לדוכתא עכ"ל:

והנה כוונת לדעת הגדול כי יגעתי ומצאתי שעמד ע"ז בס' אמרי בינה בסוגי' המקדש במלוה שם הביא דברי התוס' בכורות הללו ותמה על דבריהם מב"מ פ"ק דף י"א במעשה דר"ג וזקנים דלדבריהם ל"ל לקבל שכר זמ"ז והניח בצ"ע ונראה מדבריו שדחה מכח זה תי' הראשון שבתוס' בכורות מהלכה. אמנם מצוה עלינו לקיים דברי הראשונים ואען ואומר והי' בהניח סברתך לדבר אמת דגמר ומקני לא מהני רק לענין חצר ולא לאגב ואין הקושי' רק לר"פ דפ"ק דב"מ דמוקי לי' בקנין חצר וסמך לזה מלשון הגאון בס' הנ"ל דהא קאי רבי במס' קדושין ושבק הך מעשה דר"ג שהובא בקדושין דף כ"ו ונקט קושי' מפ"ק דב"מ א"ו אסיק אדעתי' הך סברא ומשו"ה לא קשי' לי' רק מב"מ דבתורת חצר וא"כ יש לתרץ הקושי' בניקל דהש"ך בסי' ר' תמה על הפוס' כר"פ דחצר בד"א מקני קונה הא מסתמא הגמ' בקדושין משמע דאיירי באגב מכלל דסובר דחצר לא מהני אפי' בדעת א' מקנה ותי' הקצוה"ח בסי' ער"ה דר"פ נמי צריך לקנין אגב דאלו מטעם חצר ודעת א' מקנה לא הי' נקנה להם גוף התבואה דהו"ל כהפקר ולא הוי דעת א' מקנה ולזה בעי' קנין אגב אבל כפי טובת הנאה יש לו דין בעלי' מהני בתורת חצר עיי"ש וכיון דלגוף התבואה בעי קנין אגב לכ"ע א"כ לא מצי להקנות באמירה כ"א הוכרחו להשכיר המקום זה לזה וא"ש:

מיהו בקצוה"ח סי' קצ"ח מביא בשם המרדכי דאפי' טובת הנאה אינו ממון והוא הפקר אפי"ה כיון שמקנה החצר לקנות ע"י המונח בו הו"ל דעת א' מקנה ועי' שאגת ארי' סי' ע"ז שהקשה דר"י אדר"י דסובר בפסחי' טובת הנאה אינו ממון ולא ראה דברי מרדכי הנ"ל ולא דברי השיטה מקובצת שהביא הקצות עיי"ש:

עוד נ"ל דברור בעיני מה שא' בסוגי' דבכורות אקנוי אקני לי' וכו' וכתבו תוס' גמר ומשעבד נפשי' בלב שלם עד דלא בעי' קנין לאו ודאי דכ"ע הכי עבדו דהחוש יכחיש זה דכמה אנשי' איכא דלא מקנו בלב שלם עד שיקניהו בלא קנין ולא הי' מהני בלא קנין של הרועה אלא על הרוב ידברו ועי' ביו"ד סי' נ"ז דקי"ל טריפה אינה חי' היינו רוב אבל מיעוט חיות הנה ובכרתי סי' ט"ו דשהה ח' ימים אינו נפל היינו רוב ובפלתי סי' ט"ז ס"ק ט' כ' להדי' וכל מה שדברו חז"ל הכל על הרוב וה"נ הא דא' אקנוי אקני היינו רוב בני אדם אדם אבל ודאי איכא מיעוטא דלא אקני ור"ט ור"ע נמי אזלו בתר רובא כמ"ש תוס' סוף פ"ק מכות [דף ז] ופ"ק דחולין [דף י"א ע"ב] ואף דמשמע שם דר"ע חייש למיעוט דא' חלב אינו פוטר היינו משום דאיכא גם חזקת הגוף שלא ילדה אבל בדליכא חזקת, הגוף נגד הרוב ודאי דאזיל בתר רובא [ועי' מלא רועים אות רובא] וכי תימא הא ממונא הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי יחלוקו י"ל למ"ש הפ"י סו"פ המדיר שהוכיח מדברי תוס' שם דהא דקי"ל כר"ג גבי משארסתני נאנסתי היא נאמנת משום חזקה דגופא לאו דוקא ברי ושמא אלא אפי' בשמא ושמא נמי אזיל בתר חזקה דגופא להוציא וכ"ש בתר רוב והא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב וחזקה היינו בטוען ברי נגדו ואומר שאני מן המיעוט אבל בשמא ושמא שהספק להב"ד בלא טענותיהם הו"ל כאיסור ואזלי' בי' בתר רובא נמצא בהא דבכורות סמכי' ארובא דאקני לרועה וכו' להוציא דהו"ל שמא ושמא כנ"ל:

ואמנם מדברי תוס' בכורות דף כ' ד"ה ור"י נ"ל להוכיח דאפי' בשמא ושמא נמי לא מהני רובא להוציא והוא דאהא דר"י סובר חלב פוטר דחיישי' לטינוף הקשו והא מסיק לקמן דר"י לא חייש למיעוט וי"ל דמ"מ לא הוי ודאי בכור שניתן לכהן דאיכא חזקה דממונא דעדיפא והממע"ה ואפי' לרב דאזיל בממונא אחר הרוב במוכר שור ונמצא נגחן היינו משום דאמר קים לי בנפשאי שאני מן הרוב עכ"ל כלו' אבל בשמא ושמא לא אזלי' בתר רוב להוצי' ואין לומר משום דהתם לר' יהושיע קיימתן דאיהו פליג על ר"ג וסובר חזקה דממונא עדיפא מחזקה דגופא אפי' בטוענת בר והיא שמא וכ"ש בשמא ושמא וה"ה דלדידי' חזקה דממונא עדיף מרובא אפי' בשמא ושמא אבל לדידן דקי"ל כר"ג, דחזקה דגופא עדיף מחזקה דממונא אפי' בשמא ושמא ה"ה רוב דאכתי קשה קים לי שאני ואפי' לרב דאזיל בממונא אחר הרוב היינו משום דא' קים לי שאני מהרוב משמע דבשמא ושמא מודה רב לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב אע"ג דודאי גם רב סובר דהלכה כר"ג כדקי"ל הרי מוכח דגם לדידן לא אזלי' בתר רוב אפי' בשמא ושמא. ויותר מזה אני תמה על הפ"י שלא זכר מדברי תוס' סופ"ק דכתובות דא' שמואל אם רוב ישראל להחזיר לו אבידה וכ' תוס' ואפי', לשמואל דא' אין הולכין בממון אחר הרוב וכו' ומה קושי' הא שמא ושמא היא וה"ס ב"ד בלא טענותיהם א"ו סבירא להו דאפי' בשמא ושמא נמי לא אזיל שמואל בתר רוב להוציא וע"כ הא דא' שמואל הלכה כר"ג דנאמנת היינו דוקא בברי ושמא אבל בשמא ושמא חזקה דממונא עדיף מחזקה דגופא או רובא והכי קי"ל ודברי הפ"י צ"ע:

מיהו אכתי י"ל דהתוס' בכורות בתי' קמא אזיל בשיטת הפ"י דבשמא ושמא אזלי' בתר רוב בממון ואף תוס' בכורות כ' ואפי' לרב דאזיל בממונא אחר הרוב וכו' היינו משום דא' קים לי שאני מהרוב אי נמי יש לחלק בין ממון שאין לו תובעי' לממון שיש לו תובעי' משמע להדי' דאפי' אי נימא לרב דאזלי' בתר רוב אפי' בשמא ושמא מ"מ בממון שאין לו תובעי' לא אזלי' בתר רוב וה"ה לדידן לס' הפנ"י י"ל כאן ברועה כהן שהדרך ליתנו לאותו הרועה המטפל בו עד דפליגי אי מקני לי' הו"ל כמכירי כהונה וכממון שיש לו תובעי' דמי דלא מצי ליתנו לכהן אחר וכמ"ש תוס' ב"מ פ"ק אמאי תקפו כהן אין מוציאין הא יאמרו הבעלי' ליתנו לכהן אחר וי"ל במכירי כהונה עיי"ש. או דאיירי במכירי כהונה וכמ"ש תוס' בכורות דף ל"ה ע"ב ד"ה מימר אמר עיי"ש:.

ובזה י"ל דמשו"ה הוצרכו תוס' שני תירוצים דבתירץ קמא דגמר ומשעבד נפשי' ומשו"ה לא בעי' קנין ולא ניחא להו בהכי לבדו דע"כ הך סברא דגמר ומקני עד דלא בעי' קנין אינו אלא רוב ואכתי תקשה לשיטת תוס' פ"ק דכתובות ובכורות דסברו בשמא ושמא נמי לא אזלי' בתר רוב ואמאי יחלוקו לר"ט ור"ע מודה בלא הי' פסידא דמקני לי' ולזה תירצו עוד אי נמי כ"פ הרועה פותח ונועל כדאי' בגיטין תיזול ותפתח וברשות בעה"ב קא מחזיק כלו' הא ודאי דאמרי' ניחא לי' למיעבד מצו' וכו' ומקני לי' ואפי' אי אינו גמר ומקני בלא קנין ובעי קנין הרי פותח ונועל ברשות בעה"ב ובהך תי' לבדו נמי לא ניחא להו דהכהן הרועה פותח ונועל כדרכו ואינו מכוין לקנות בזה כלל וצ"ל דתי' זה סובר בדעת א' מקנה לא בעי' כוונה לקנין וכדעת הרשב"א פ"ב דגיטין ועי' בחו"מ סי' ר' סעי' ח' דיש פלוגתא בזה ועיי"ש בנתיבות וקצוה"ח סי' ער"ה ואכתי תקשה למ"ד דגם בדעת א' מקנה בעי' כוונה לקנין מאי איכא למימר עכצ"ל דקני בלא קנין וכתי' קמא דבשמא ושמא אזלי' בתר רובא וכ"כ בזרק לה כסף קדושין על סלע ש"ש לרש"י א' דמקני לה עד דלא בעי' קנין ואע"ג דזה אינו אלא רוב ולענין ממון לא אזלי' בתרי' וממילא לא מהני נמי לענין איסורא דקדושין דאיסור' בתר ממונא נגרר כמבואר במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ב דף ט"ז לענין אם קנה הנכרי בכסף אף דאיכא ס"ס לא מהני מהאי טעמא עיי"ש ומ"מ הלא כאן שמא ושמא היא ובלא טענותיו הספק לב"ד ומהני להפ"י [והאלגזי סובר דאין מוציאין בס"ס אפי' בשמא ושמא דלא כפ"י] ותו אפי' לס' תוס' בפ"ק דכתובות ובכורות הנ"ל דגם בשמא ושמא נמי לא אזלי' בתר רוב להוציא היינו מידי המוחזק בממון אבל הכא גם מקודם הסלע בחזקת שניהם וא"כ גם הכסף שזרק עליו בחזקת שניהם ולית לי' לבעל הכסף לא חזקה דממונא ולא אזלי' בי' בתר חזקת מרא קמא עי' ש"ך בסי' צ"א בסופו ובש"ש שמעתתא ד' בזה ובקונ' הספיקות ועי' במהרי"ט אלגזי בסוגין בזה ואפי' למ"ד דיש לי' חזקת מרא קמא בכה"ג כבר מצדד בקונה"ס לומר דרובא עדיפא מחזקת מ"ק בממון עיי"ש. וא"כ כיון דבלא"ה יש לה חלק בהסלע ושניהם מוחזקין בו ובכסף שעליו ומשו"ה מהני רוב דא' אקני לה ואפי' בלא קנין. וזה מדויק בלשון הב"ש בסי' למ"ד ס"ק ט"ז שכתב בשיטת רש"י והרמב"ם לענין סלע של שניהן אע"ג דחצר השותפין אינן קונין זמ"ז מ"מ בקדושין שיש לה חלק בהחצר ולו ניחא שתקנה אמרי' שמקנה לה דמ"ש מ"מ בקדושין שיש לה חלק בחצר שפת יתר היא והא דפשיטא לן דבסלע שאינה שלה א"מ ולא אמרי' דמקני לה היינו משום לא ניחא לה להתקדש כלל ודחי' היא משא"כ בשל שניהם א' דשמא דנתכווני' לקדושין וקנתה מטעם דמקנה לה וידעתי כי הפירוש הפשוט בב"ש שהקדי' לומר בקדושין שיש לה חלק בחצר כלו' משו"ה א' שמא ניחא לה להתקדש אבל לפי"ז העיקר חסר מדבריו אבל לדרכי דבריו מדוייקים ומזוקקים דמשום שיש לה חלק בהחצר ואין בעל הכסף מוחזק לא בסלע ולא במעות יותר ממנה משו"ה אמרי' אקני לה כלו וסמכי' על הרוב ואם שלא כיוון לזה רוח ה' דבר בו:

ולפי האמור במעשה דר"ג וזקנים שהמקום כולו שלו וצריך שיקניהו לזכות על ידו המעשר א"כ אעפ"י שהם בודאי הי' גמרו ומקני אהדדי בלב שלם עד שא"צ לקנין מ"מ כיון דהדבר תלי' בדעת אדם ואיכא אינשי דלא עבדו בלב שלם ע"כ גם הם לא רצו לסמוך על דעת עצמם לומר שהם גמרו ומקני עד שא"צ קנין כי אין אדם מבין אל דעתו אולי לא כך היא מעומק הלב וכי תימא אכתי הי' להם לומר בפה שמקני' המעשר ומקומו זל"ז וא"כ הי' יכולי' לתבוע זל"ז בדין מכח רוב דמקני בלב שלם ואזלי' בתרי' וא,כ הי' להם לסמוך ארוב לומר שהם מרובא דעלמא דגמרו ומקני עד שא"צ קנין הלא זה לא מהני אלא לר"ג דקי"ל כוותי' דאזיל בתר חזקה דגופא או רובא להוציא ממון בשמא ושמא ביש לו תובעי' אבל לר"י דאיהו סובר חזקה דממונא עדיפא מחזקה דגופא אפי' בברי ושמא וכ"ש בשמא ושמא וכ"כ רוב לא מהני לדידי' וכמש"ל ומשו"ה לא הי' יכול ר"ג להקנות המקום לר' יהושיע בלא שכירות וכ"כ ר"י לראב"ע דלר"י לטעמי' לא סמכי' ארובא להוציא המקום שיש לו בעלי' מחזקתו אפי' בשמא ושמא ואיסורא דבתר ממונא גריר משו"ה הוצרכו להשכיר המקום בקנין שכירות וכי תימא אכתי הי' יכול ר"ג להקנות המקום לר"ע בלא שכירות דהרי ר"ע כר"ג ס"ל דבשמא ושמא מוציאין ממון דע"כ לא פליג אר"ט אלא במקום פסידא אבל בלא פסידא מודה דא' אקנוי מקנה וכו' וע"כ משום דאזלי' בתר רובא בשמא ושמא דלדידי' חזקה דממונא לא אלים לצרף להמיעוט כמו חזקה דגופא דהוא מבררת האמת ולא חזקה דממונא ורוב עדיף מני' ע"ז י"ל למ"ש הנתיבות על קושי' הש"ך הנ"ל דבקדושין מסיק הגמ' מטעם אגב ולזה תי' דתרווייהו צריכי אפי' לר"פ דנהי דמה שנתן ר"ג לר"י ור"י לראב"ע י"ל מטעם חצר אבל מה שנתן ר"ג לר"ע לעניים ע"כ אינו מכח חצר אלא מכח קנין אגב עיי"ש טעמו ונימוקו. וא"כ לענין קנין אגב לא מהני אקנוי מקני וכדלעיל משו"ה כולן הוצרכו לקבל שכר זה מזה. וזה דבר מושכל ולחדודי הוא דבעינא. אבל א"צ לכ"ז אלא אפי' אי נימא דגם לאגב מהני אקנוי מקני או אפי' נימא כפשוט הגמ' דלר"פ כולן מטעם חצר ולא מכח אגב אפי"ה לא קשי' למה קבלו שכר ולא הי' מקנה המקום אהדדי בלא שכר למ"ש דאיכא מיעוט דלא מקני' ובהו צריך קנין והם לא סמכו ע"ד לומר שהם מקנים בלב שלם מה אמרת הי' להם ליזיל בתר רוב לומר שהם מרובא דעלמא דמקנו בלא שכר זה אינו דקי"ל דלא עבדי' לכתחי' דבר לסמוך ארוב דהו"ל מבטל איסור ואין מבטלין איסור לכתחיל' עי' ש"ך סי' ט"ל ס"ק ו' לענין ריאה וכ"ש שיש לתקן בלא רוב ע"י שכירות המקום משו"ה הוצרכו לקבל שכירות זה מזה וזה נכון. וכמדומה לי שסברא זו שהביא האב"מ דאמרי' במקום מצו' אקנוי אקני מפי שמעת וממני לקחת ואתה זוכר מה שאמרתי בזה בסוגי' דהמקדש כמלוה לתרץ דעת הט"ז בסי' קפ"ט בענין אי המפקיד הקנה להנפקד דבר הנפקד אצלו שכ' הט"ז דאינו קונה מטעם חצירו דהו"ל רשות המפקיד ומהרי"ט חולק עליו דקונה מטעם גיטו וחצירו באי' כא' וקצוה"ח מתרץ דעת הט"ז דדוקא בנותן לה גט כתיב בחצירה א' גיטה וידה באי' כא' אבל בדיבור בעלמא לא א' הכי אלא שהקשה על הט"ז מהא דקדושין ד' מ"ז המקדש אשה בפקדון שיש בביתה מקודשת הרי שקנתה הפקדון דהו"ל כחצירה עיי"ש שהניח בצ"ע. ואמרתי אני לתרץ אף דבמקח וממכר לא א' בדיבור בעלמא מתנתה וחצירה באי' כא' מ"מ בקדושין מכח דבמצו' גמר ומקני מהני לומר חצירה ומתנתה דהיינו קדושי' באי' כא' ומשו"ה התם מקודשת ועכשיו אני רואה שזה ג"כ כוונת התוס' בבכורות הנ"ל דבאמת הי' מקום לומר שמקנה לרועה הכהן החצר לקנות בו הבכור אשר יולד ולגדלו שם וזוכה בו ע"י השימוש דחצר נקנה מכח שמשתמש בו כמ"ש הקצוה"ח שם סי' קפ"ט וסי' קנ"ג וא"כ ע"י תשמושי' זוכה בחצירו ובאי' כא' כס' מהרי"ט אלגזי אלא דבדיבור בעלמא לא א' הכי וכש"כ במקום שלא אמר כלל אפי' בדיבור אלא דעתו למקני' ולזה כתבו דלזה מהני גמר ומקני' ואז קונה מטעם תשמישו וחצירו באי' כאחד והנה הוספתי תבלין לס' התוס' אלא דלכאורה קשה א"כ ל"ל להאב"מ לומר בסלע ש"ש מכח גמר ומקני תיפוק לי' דהתם בלא"ה קנתה מקום הסלע ע"י שא' זרק על סלע של שניהם אי נימא דאין כוונתו לדחי' והוא אקני' לה ע"י שהוא עושה מעשה וזורק לה הכסף לשם וקנתה ע"י שמשתמשת בכסף קדושין שם ומתנתה וקנינה באי' כא'. וראיתי במקנה בקו"א בסי' ל' הרגיש בסברא זו של באים כאחד ונראה דע"כ לא א' דחצר קונה ל' שמשתמש בו אלא בחצר שאינו של שניהם א"כ מה שמשתמש בחצר שמקנה לו המשכיר או המשאיל הו"ל קנין אבל סלע של שניהם דבלא"ה כאו"א משתמש בו וידה משמשת בו בלא זה בכל עת שתרצה כדין שותפין בחצר ע"כ השימוש לא הוי בזה חזקה כלל לקנות עי"ז החצר בתורת שאלה או בשכירות ואינו מקבל כסף ולכך צ"ל ע"י גמר ומקנה כך נ"ל לדעת האב"מ. דברי רבך הדו"ש באהבה יקותיאל יהוד' טייטלבוים

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה