אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן ה

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן ה

סימן ד

שלום לאהובי וכו'.

ע"ד אשר שאל כהוגן אם רשאי לישא בת כהן מכח הגמרא פסחים דף מ"ט. נ"ל דרשאי לישאנה דהכי איתא התם אר"י בת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה מה היא דתניא וכו' עד ומביאתו לידי עניות ופריך והא אר"י הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן כש"כ שהתורה וכהונה מעשרתן ומשני ל"ק הא בת"ח הא בעם הארץ פרש"י ת"ח שבח הוא לו אבל עם הארץ גנאי הוא לאהרן ונענשי' ולכאורה הדיוקים סתרו אהדדי דמדקאמר הא בת"ח משמע מי שאינו ת"ח וכגון אותן אנשים שהם במקרא וכו' ובד"א שהם אמצעים בין ת"ח לע"ה לא ישא בת כהן ואח"ז אמר הא בע"ה שבזמן הש"ס וכו' שעליו אמרו מותר לנחרו ביוה"כ וששה דברים נאמרו בו הוא אסור לישא ב"כ משמע מי שהוא אינו ע"ה אף שאינו ת"ח מותר. עכצ"ל דג' מדריגות יש בזה והוא דקאמר ב"כ לע"ה מביאתו לידי עניות ע"ז פריך מהא דא' הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן והוי ס"ד דאיירי אפי' בע"ה ומה דקאמר כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן היינו כש"כ אם הוא ת"ח כפי' ז' מהרש"א או כש"כ אם חותנו הכהן ת"ח כפי' מהרש"ל הרי חזינן דאפי' ע"ה הנושא בת כהן מתעשר והוא היפך מהא דלעיל דאדרבא מתעשר ע"ז משני הא בת"ח כלו' הך ידבק בזרעו של אהרן, דוקא בת"ח ממש דהא דקתני כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן להורות נתן דזה איירי בת"ח הנושא דכש"כ דתורה של זה הנושא שהוא ת"ח וכהונה של חותנו מעשרתן. וע"ז פרש"י שבח הוא לו לאהרן שזרעו נישאת לת"ח לכן ראוי לו בדי שיטול שכרו ויתעשר לכך ידבק וכו' כלו' יתאמץ לדבק בזרעו של אהרן כי אז יתעשר והא דקתני ישראל שנושא ב"כ מביאתו לידי עניות היינו דוקא בע"ה ממש שגנאי לו לאהרן לכך מיענש ומפני ואין זיווגו עולה יפה אבל בחי' אמצעות שאינו ת"ח גמור ולא ע"ה שהי' בימי' הש"ס מזה אינו מדבר ר"י כלל שזה אינו שבח לאהרן אם לוקח ב"כ ואינו גנאי לאהרן להכי א"צ לרדוף לדבק בזרעו של אהרן כי אינו שבח אבל אם מזדמן לפניו ב"כ ודאי רשאי ליקחנה כי אינו גנאי וה"ה בכל הזיווגים אשר אם חברם היוצר עולה יפה. וראי' ברורה לזה דהרי קי"ל דאין ת"ח בזמנינו עי' יו"ד סי' רמ"ג סעי' ז' וסו"ס של"ד וסמ"ע סי' מ"ו ס"ק י' ובסו"ס רס"ב א"כ אם ב"כ שאין כהן נושא אותו תעגן אתמהה ותו הלא עינינו רואות דליכא מאן דקפיד האידנא ויקח מן הבא בידו בין בת ישראל או בת כהן וזוויגן עולה יפה א"ו ה"ט כדאמרן דעכשיו אין ת"ח בזמנינו ע"כ אין קפידא. שוב אח"ז ראיתי בפתחי תשובה אה"ע סי' ב' ס"ח הביא בשם חו"י סי' ע' שכתב דעכשיו אין לנו שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו ששה דברים עיי"ש ובפתחי תשובה יו"ד סי' רי"ז ות"ל כוונתי לדעתו:

עוד נראה טעם אחרינא להתיר והוא דהגמ' איירי במי שהוא ודאי כהן דקאי על הקרא דכתיב ובת איש כהן וכו' כפרש"י דהיינו ודאי כהן אבל לא כן בכהנים זמנינו והטעם בזה עפימ"ש בתשו' מהרשד"ם בענין שבוי' לכהן וז"ל אני סומך בזה על מ"ש הריב"ש סי' צ"ד כ"ש הכהנים שבדורותינו שאין להם כתב היוחס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרא ראשון בתורה הרי שהכהנים שבזמנינו אינם כהנים ודאי רק ספק וכיון שאיסור שבוי' אינו אלא מדרבנן ראוי לומר ספיקא דרבנן לקולא עכ"ל מהרשד"ם והאריכו בענין זה הרבה תשו' הביאם בתשו' בית אפרים ח' או"ח הלכות נשיאות כפים סי' ו' ועי' שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה העלה בזה לענין פדיון הבן מה שנהגו הרבה כהנים להחזיר הפדיון שנכון הוא מכח שאינם ודאי כהנים ואולי ספק גזל הוא בידם עיי"ש והובא בפתחי תשוב' יו"ד סי' ש"ה. ואם לענין שבוי' הקילו מכח זה ולענין ממון מחזירין מכח זה כש"כ שאין לחוש לישא ב"כ בזמה"ז דספק להקל וכי תימא דהכא שאני דספיקא לחומרא אפי' בדרבנן דחמירא סכנתא מאיסורא דהרי באיסורא אזלינן בתר רובא ואין חוששין שמא במקום נקב נקב ובסכנתא חיישי' כדאיתא פ"ק דחולין דף ט' ע"ב כש"כ דמחמרינן בספיקו. זה אינו דהא רש"י פי' הטעם דמ"ה לא ישא ב"כ דגנאי הוא לאהרן ומיענש ונ"ל הכוונה בזה ע"ד דאי' בגיטין פ' הנזקין דף נ"ה העיד וכו' ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהוא מכפרת וכו' ופי' רש"י וא"צ להביא אחרת ובגמ' א' עולא וכו' ור"י אמר ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת דיאוש קונה ומ"ט אמרו נודעה אינה מכפרת פרש"י כלו' אינה קריבה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכלו' וגנאי הוא למזבח וכוותי' דר"י פסק רבינו הרמב"ם פ"ה מה' אסורי מזבח ה' זיין ומשמע אפי' נודעה לרבים שהוא גזולה ושנתייאשו הבעלים אפי"ה אינה מכפרת אף דיאוש קונה כיון שנודע שבא מכח גזילה גנאי הוא דאלת"ה הי' לו למשנה ולרבינו לבאר דאם נודעה לרבים שנתייאש מכפרת א"ו כדאמרן אפי' נודעה שנתייאש אינה מכפרת כיון שמכח גזילה בא גנאי הוא אפילו ביאוש. וקשה בלא נודע לרבים אמאי מכפרת הא הגזלן המביא יודע שהקרבן בא לידו מכח גזילה וגם כלפי שמי' גלי' שהוא גזילה ונהי שנודע שם שנתייאש אכתי מכח גזילה בא וגנאי הוא למזבח למי שגלוי וידוע לפניו הדבר הזה אלא ע"כ אין גנאי למזבח אלא אם הדבר ידוע לרבים אנשי הארץ הזה שהוא גזולה ויאמרו מזבח אוכל גזילות אבל בלא נודע לרבים אלא לגזלן וכלפי שמיא שהוא גזילה לית לן בה וה"נ נאמר כאן בע"ה הנושא בת כהן דעיקר גנאי לאהרן שיאמרו העולם בת מזרע אהרן נושאת לע"ה והיינו בנודע שהוא ודאי כהן אבל בכהני זמנינו דספיקי נינהו אף דכלפי שמי' גלי' הרי לא נודע לשום אדם שהוא כהן ודאי א"כ לא יאמרו בת מזרע אהרן נשאת לע"ה דיתלו לקולא לומר מדהקרה ה' לפניו שיקחנה ע"ה מסתמא אינה מזרע אהרן דאבי' לאו כהן הוא וא"כ לו יהא שכפי האמת אביו הוא כהן מעלי' וכלפי שמי' גלי' ליכא גנאי לאהרן ולא מיענש וליכא סכנתא וזה עצה עמוקה ע"ד פלפלת כ"ש אבל אליבא דאמת אינו דומה להתם שהרי אבי' עומד ומברך בחזקת שהוא כהן וכ"ת א"כ למה הובא דין זה בש"ע בשלמא הרמב"ם מביאו בסוף פ' כ"א מה' איסורי ביאה משום דהוא הביא אפי' הנוהג לימות המשיח שאז יודע מי ומי כהן ודאי אבל למה הובא בש"ע שאינו מביא רק הנהוג בזמנינו. ע"ז אען ואומר הלא כבר יצא גם מפי החו"י דאין ע"ה בזמנינו לענין זה וגם עליו קשה א"כ למה מביא דין זה בש"ע וע"כ צ"ל שמביאו לענין אם המצא תמצא ע"ה בזמנינו ובאשר שמענו שבא"י עוד נמצא כזה כ"כ נאמר לדידן שמביאו לענין אם המצא תמצא בא"י איזה כהן שיש בידו כתב יחוס ונודע לרבים שהוא מזרע אהרן אבל בארצות הללו שאין בנמצא לא ע"ה ולא כהן ודאי ע"כ מותר לישראל לישא ב"כ וכש"כ מי שהוא בן תורה ודאי דמותר בב"כ כנ"ל עפ"י הלכה. אשר ע"כ אני אומר אם יראה לך הקשר בענין זה יה"ר שיהא קשר של קיימא וחפץ ד' בידך יצלח. דברי ידידך יקותיאל יהוד' טייטעלבום

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה