אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן ב
שלום להרב המאה"ג החריף ובקי מוה' כלב פייבל וויעזעל נ"י אבד"ק טארדא.
מכתבו הגיעני ע"ד איש ואשה שהי' קטטה ביניהם וזה כמה שנים שעזבה אותו וישבה בדד לבדה בכפר אחר ובקשה את בעלה שיגרשנה ולא רצה ולקחה נכרי א"י לביתה וישבה עמו ובכ"ז לא רצה הבעל לגרשה ונסעה עם בעלה הנכרי לבאקארעשט אח"ז נסע בעלה לשם לגרשה והבריחה עצמה ממנו ונתרחקה משם לא ידע מקומה והבעל רוצה לזכות לה גט ולישא אשה אחרת ותורף השאלה לאשר קשה להשיג רשיון במדינה זו לגרש וגם מחמת שהבריחה עכשיו מפניו וא"ר לקבל גט א"כ ל"ש כאן ענין זיכוי גט אם מותר לבעלה לישא אשה בלא ק' רבנים
תשובה זה הדבר מבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א דבנאסרת בזנות ובמומרת במקום שאין מנהג לזכות לה גט מותר לו לישא אשה אחרת בלא ק' רבנים ואין בו חדר"ג כיון שאסור' עליו עולמית מדאורי' וכ"כ בתשו' דברי חיים ח"א אה"ע סי' ה' ובפתחי תשובה אה"ע סי' א' ס"ק כ"ב בשם חמדת שלמה דדוקא בעוברת ע"ד שאם תחזור מדרכה מותרת לו בעי' ק' רבנים אבל באינה ראוי' לו לעולם מותר מיד ולא כהח"ס שהביא שם בנאסרת אבל כבר כ' ז' הרמ"א בסי' א' דהמנהג דהמומרת מזכה לה גט ונושא אחרת ועי' סי' ק"מ ס"ה וב"ש שם ס"ק ז' שמחלק בזה בין מומרת לנאסרת עיי"ש. אמנם באמת כי בכאן אין לזכות לה גט כיון שעתה הבריחה עצמה מפניו ואינה רוצה בגט א"כ חזינן דלאו זכות הוא לה ואין אדם נעשה שליחה בע"כ ודין זה מבואר להדי' בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' י"א י"ב ובדברי חיים הנ"ל והוא מסיים בזה"ל הגם דמשמע במקצת הפוס' דבדבר שיש בו זכות גמור לא מהני מחאה לא קי"ל כותי' ועי' בסוגי' דגר קטן ונ"ל דאפי' איסורא נמי איכא לזכות לה גט דיוכל לבא לידי תקלה דיש לחוש לב"ד טועה שישיאו אותה בגט זה וכן דעת מהרי"ק שלא לזכות למומרת הגט פן תבא לידי תקלה עכ"ל. וכ"כ הפ"ת שם בשם חמדת שלמה שאינה רשאי להחמיר לזכות לה גט במקום שאין נוהגין עיי"ש. ואת מקור מחלוקת הפוס' הללו לא הערה הד"ח ואני מראה מקומו שהיא ברשב"א קדושין דף כ"ג דהרי"ף ותוס' ורמב"ן סוברים דאינו נעשה שלית לגרש עבד בע"כ הרשב"א סובר דנעשה שליחו בע"כ כיון דזכות גמור היא אפי' עומד וצווח לפנינו בטלה דעתו אף שבגר שהטבילוהו אין זכי' בע"כ כדא' הגדילו יכולי' למחות הכא שאני דאלו איתא לעבד כאן משחררין אותו בע"כ כי ליכא לפנינו נמי מזכין לי' בע"כ עיי"ש הרי שדחה הראי' מגר קטן ולפי דבריו בנד"ד נמי אלו איתה קמן מגרשה בע"כ דלית בזה חדר"ג עי' סי' קט"ו ממילא מהני נמי לזכות לה גט בע"כ ע"י שליח ואמנם אחרי רבים להטות והם אומרים דלא מהני שליח בע"כ. ויפה הביא בשם הגאון מדעעש ראי' דלא מהני לזכות לה בע"כ מדכתב הרמ"א בסי' א' היכי שמן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט יש לחלק להתיר לו לישא אשה אחרת ולא כתב שיזכה לה גט כמ"ש הסי' ק"מ וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט אלא ודאי דהתם איירי בסתם אבל הכא דאיירי שאינה רוצית לא מהני בתורת זיכוי והוא נכון ומה שכתב מעלתו שמה שברחה היינו להקניטו ולעגנו כמו שהזהירה אותו אבל אולי יודעת שיתירו לו לישא אחרת בלא זה היתה נתרצית לקבל גט שלא תזנה באיסור א"א כל ימי' הא ליתא דבכ"מ שאינה רוצית לקבל גט יש לומר כך ואפי"ה כתבו דלא מהני כיון שאינה רוצית בגט ועכצ"ל משום דתולין הקלקלה במקולקלת כיון שמזנית באיסור א"א נעשה לה כהיתר ולא איכפת לה בהאיסור כלל ואפי' אם נרצה לחלק דאינהו איירי שמעולם לא בקשה המרשעת גט מבעלה והוא לא מלא רצונה מה"ת נימא שרצונה לעגנו א"ו בלא"ה אין רצונה בגט אבל בנד"ד היא בקשה מבעלה גט כ"פ גם כשהלכה מביתו וישבה בכפר א"כ יש לתלות יותר מה שהבריחה עתה ממנו הוא להקניטו ולעגנו שסוברת שלא יתירו לו לישא אחרת אבל אלו היתה יודעת שיתירו לו נתרצית בגט אכתי עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אולי כבר נשרשה באיסור עד שבאמת לא איכפת לה וא"ר בגט כלל וכיון שכן תו הוי ס"ס לאיסורא שלא לזכות לה כלל שמא כמהרי"ק שחושש לדעת הרי"ף דאינה מגורשת מיד ואת"ל כדעת רוב הפוס' שמגורשת מיד או מטעם שכ' הט"ז דבמומרת גם הרי"ף מודה דודאי זכות היא אכתי כאן בנד"ד יש ספק שמא באמת אינה רוצית בגט ולא זכות היא ויש לחוש לתקלה אולי תשיב לדת יהודית ותנשא בגט זה ואף אם יעשה כמ"ש הב"מ בסי' ק"מ שאחר הזיכוי ישוב הבעל ויקבלנו מיד השליח ויעשנו שליח להולכה בפירוש כדי שימסרנו בהגיע הגט הזה לידה בלי ספק עכ"ד אכתי לא פלטינן מידי תקלה אולי ימות השליח או יאבד הגט ויתקלקל ויתטשטש ותצטרך להנשא ע"י זיכוי וכאשר אירע עובדא כזו כעת בגלילותינו בא"א שנשתמדה והלכה והיתה לא"י כמה זמן וגירשה בעלה ע"י זיכוי גט וחזר ועשהו שליח להולכה כדברי הב"מ והן היום חזרה לדת ישראל ורצונה להנשא והשליח מת והבעל אינו רוצה להתירה שנית בלא רצוי כסף ושאלת האשה אם להנשא ע"י זיכוי ובנד"ד אם יקרה כך חשש גדול יותר מסתם כמ"ש לכן נ"ל דכאן שוא"ת עדיף ואין לזכות לה גט כלל והבעל מותר לישא אשה בלא ק' רבנים כ"א שיתירו לו ב"ד של שלשה מומחים [וגם יקח רשיון מחוקי נימוסיהם וכמדומני שגם הם יתירו בקל לישא אשה כיון שראשונה ברחה ואיננה] ואין להחמיר עליו לקנסו בזה שהוא הגורם כמ"ש החת"ס סימן ד' ד"ה וא"כ עיי"ש ייט"ב: