אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תעג
לרב אחד. שאלה בשני אנשים שהי' לכל אחד חנות ממין סחורה אחת. וכדי שלא יהי' מריבה ביניהם בשכל אחד ירצה להרגיל הקונים אצלו. נתרצו והתנו ביניהם שמה שימכור האחד יותר מחבירו יהי' לחצאין. דהיינו שיתן לחבירו חצי דמי יתרון המכירה ליקח מחבירו סחורה כנגדו. ואירע אבל ב"מ לאחד מהם. מהו שימכור השני בחנות שלו:
א) תשובה. לכאורה הי' נראה כיון דבימי אבלו אסור האבל למכור. וגם אפי' בשני שותפים חנוונים שאירע אבל לאחד מהם אסור השני לעשות בפרהסיא כדאיתא בש"ע יו"ד סימן ש"פ סעיף כ"א. וא"כ גם בנ"ד דכל מה שמוכר השני יהי' על שותפות לפי תנאי שלהם ואסור אם הדבר מפורסם. כיון דהאבל אסור למכור. נמצא דכל מה שימכור השני יהי' על שותפות:
ב) אמנם לאחר העיון נראה דמותר השני למכור. דאף דלפי תנאי שלהם אם האחד לא ימכור והשני ימכור יהי' על שותפות. זהו כשיזדמן ממילא. אבל לא כשיארע אונס כזה לאחד שלא יוכל לעמוד בחנות כלל. ובודאי אדעתא דהכי לא התנו. ואף שכתבו התוס' בכתובות (מ"ז:) ד"ה שלא כתב לה דהיכא דאפשר שהשני לא ירצה רק בכל גווני לא אמרינן הכי עיי"ש. מ"מ הכא דחבירו לא ירויח. דאם יהי' לו חלק גם השני יאסר. מה תועלת יהי' לו בשגם לו גם לשני לא יהי':
ג) ועוד נראה דאפי' אם יהי' לשותף חלק מותר. דהנה קשה לי על דין זה דשני שותפים חנוונים הנ"ל. דלמה לא נאמר שותף אדעתי' דנפשי' עביד ויהי' מותר כמו אריסות דשדה דמותר בימי אבלו כששדהו ביד האריס משום דאריס אדעתא דנפשי' עביד אף דמלאכת מחובר חשיב דבר מפורסם. ונ"ל לפמ"ש הר"ן בסוף פ"ק דע"ז אהא דאריס אריסותי' עביד וז"ל ולא דמי לישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות שלא יאמר לו הישראל טול אתה בשבת ואני בחול. דהתם מלאכת השדה אישראל נמי רמיא. אבל הכא כולי' אנכרי רמיא ולא אישראל כלל. וא"כ הכא נמי בשני שותפים חנוונים כיון דהמלאכה על שניהם. לכן אסור השותף לעשות בפרהסיא כיון דהשותף הוי שלוחו של האבל. כיון שהמחצה הוטל עליו. ולפי"ז בנ"ד שכל החנות מוטל רק על השני ולא על האבל ודאי מותר כנ"ל:
הק' אברהם