אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תסז

סימן תסו

שנית בענין הנ"ל. ב"ה יום ה' פנחס תרנ"ה לפ"ק. שפעת שלום וכל טוב לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם אוצר בלום כש"ת מוהר"ר יואב יהושע נ"י.

א) מ"ש דהמל"מ הביא ראי' ברורה מהא דנדה (מ"ז:) הלכה כדברי כולן להחמיר אף דספק נגעים להקל משום חזקת טהרה ע"כ דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר רוב. לדידי אין זה ראי' כלל שהרי משהביאה שיעור הקטן שבכולם אינה ממאנת אף שלא בעל [דבבעל אפי' אין לה שערות כלל אינה ממאנת דחיישינן שמא נשרו] ונאמר דהוי ספיקא דרבנן וא"ת משום שקודם שמיאנה היתה בחזקת אשת איש ואף דמיאון עוקר קידושין למפרע חשיב חזקת א"א כמו ע"א אמר ידענא דאתשיל מרי' עלה דחשיב מעיד נגד החזקה אף דחכם עוקר נדר מעיקרו. מטונך כבר הודית דבספיקא דדינא אזלי' בתר חזקה] א"ו זה תק"ח לילך אחר כולן להחמיר וחשיב ודאי בכל מקום להחמיר כמ"ש באו"ה הובא בש"ך סימן ק"י בגבינות של גוים דחשיב ודאי איסור תורה כיון שתק"ח הי' לחוש להועמד בחלב טמא והכי נמי שתק"ח הי' כך כדמוכח מלשון הלכה כדברי כולן להחמיר וע"כ לא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא וה"ה דלא אזלינן בתר חזקה:

ב) מ"ש עוד דרי"ף סובר כן כמ"ש א"מ הוא פתוי דברים. ואדרבא מרי"ף בכלב רץ אחרי' אין שום ראי' שהוא כתב ספיקא דאורייתא לחומרא ולא כתב שמה"ת לחומרא שאם דרבנן היינו הולכין גם מדרבנן להקל בספיקו. וכבר תמה פר"ח סימן ק"י על הר"ן מה הוכיח מרי"ף בכלב רץ אחרי' ומסקנתו להקל בספיקא דדינא [בס"ק מ"ב ס"ג] משום חזקה יע"ש:

ג) מ"ש דתב"ש סימן כ"ט כתב דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה. הנה כתב כן בשם הפר"ח ולפנינו הפר"ח סי' ק"י כתב להיפוך ומ"ש כן משם הפרמ"ג שפ"ד סימן י"ח סק"א וסוף הסימן ראיתי שכתב כן בשם כנה"ג בשם הגהת אלפסי ובמח"כ דברים אלו הם דברי כנה"ג. ומ"ש דבשביל חזקה לא ישתנה הדין הם דברי עצמו לגמרי ולא זה כוונת הכנה"ג. ולפי שודאי אין כנה"ג על יו"ד בידו אעתיק לו דברי הגהת אלפסי שהביא שהוא יקר ונחמד. ובזה יתבאר שאין שום ראי' משם על חזקה שלא יועיל בספק דין ז"ל בשם הגהת הרי"ף יש מי שהקשה דא"כ ספק נבילה היכי משכחת לה ויש מי שרצה להשיב דחזקה זו אינה ללקות עלי' שהרי חזקת האיסור שהי' בה עד עתה הי' משום אבר מן החי כי ודאי היא מתה וגם נבילה ודאי אינה וא"כ איך ילקה עלי' וגם לא תהי' טמאה משום נבילה מספק [כונת תירוצו דמלקות שצריך להלקות על לאו מיוחד ואינו כי אמה"ח איננה ועל נבילה אין לה חזקה ראשונה רק ממ"נ הוא איסור דאורייתא ודומה למ"ש הטור בששים מיני איסורין מבטלין זא"ז מ"מ נשאר איסור תורה ואינו לוקה] וזה טעות כי הפי' בהמה כו' בחזקת שאינה שחוטה ועכשיו שנולד ספק בשחיטה נוקמא על חזקתה שהיא בלתי שחיטה ומכיון שאני רואה אותה מתה לפני. הרי הוא ודאי ויכולין להתרות בו משום נבילה ולוקה עלי' כו' ע"כ דברי הגהת אלפסי ואינה קושיא דלא אמרינן ספק נבילה רק אותם שנסתפק לנו הדין אם אותה שחיטה כשירה אם לא אבל הספיקות הנקרים במקרה שקרה בשחיטה אמרי' בהא זיל בתר חזקה ודו"ק עכ"ל כה"ג:

ד) והנה סברת הגהת אלפסי בפירוש בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת הם דברי רשב"א פ' ד' אחין דכשאתה בא להתירה ולומר שנתחדש בה מעשה המכשירה עליך הראי' ע"ש. והתינח בספק אם שחט כדרכה או בעיקור שפיר אמרינן נוקמא אחזקה שלא נשחטה כדרכה. וא"ל להיפוך נוקמא אחזקה שלא נשחטה בעיקור ליתא שאין אנו דנין אם נשחטה בעיקור שאין העיקור אוסרה רק שלא הי' שחיטה כדרכה המתירה וע"כ נוקמא אחזקה שמתחילה לא הי' מעשה זו אבל בספיקא דדינא כגון שהה במיעוט סימנים שלא שייך לומר שלא נעשה בה מעשה שהרי יודעין שנעשה בה מעשה זו רק הספק אם מעשה זו מועיל. וע"ז לא הי' חזקה כלל כי ספק זה מיום שניתנה תורה. ולפמ"ש בספק שנחלקו פוסקים בשיעור פגימה אי פגימה זו קורעת או שוחט כדרכה שפיר ניזל בתר חזקה אפי' ללקות. כ"ש לאיסור תורה לבד דבכל ספיקא דדינא יהי' חזקת איסור שאינה זבוחה. או אי אמרינן מחזיקין מאמ"ה לנבילה ודלא כפרמ"ג בסוף הסי' ולפמ"ש בשתים עלתה לו:

ה) ומ"ש עוד שאף הר"ן לא אמר רק להסוברים בספיקא דדינא אינו מועיל תפיסה ואנן קי"ל שמועיל תפיסה. הוא פתוי דברים דמה דקי"ל לדעת ש"ך שמועיל תפיסה בספיקא דדינא יותר מבשאר ספיקות הוא משום קים לי ותומים פוסק להיפוך. מ"מ אינו ענין לנ"ד. ומ"ש שהכמ"ד פוסק כן אינני מכיר בר"ח וא"י מי הוא. אך מ"ש שתוס' חולין (פ"ו) ס"ל דבספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקה זה נכון. וכבר רשמתי מחלוקת זה בגליון הש"ס חולין ובגליון הר"ן מכמה שנים:

ו) ומ"ש לחלק בין הא דר"ן לש"ך משום דהתם תמיד יש חזקת פנוי' עמה. ידעתי מזה אך תיכף דחיתיו שהרי ר"ן למד זה מתפס לאחר שנולד הספק דמוציאין מידו אף דמשכחת תפס קודם שנולד הספק. ועוד ידוע בד"מ יצמח פעמים מתהפך מה שזכות לנתבע יהי' זכות לתובע:

ז) ומ"ש מהתב"ש בסימן כ"ט בהלעיטה דבר שספק נוקב דלא הוי חזקה כיון שודאי הלעיטה וספק על הדבר שעומד תמיד במצב א'. הנה התב"ש מדמהו לספק דין ולר"ן אפי' בספק דין אוקמא אחזקה:

ח) ומ"ש מאשת חרש לר' אליעזר דחייבין עלי' אשם תלוי ולא מוקמינן לה אחזקת פנוי' אלא ודאי בספק דין לא מוקמינן אחזקה. זה טעות. דלטעמיך מי ניחא. הא הש"ס בעי אם לר' אליעזר לא מצי מגרש דהוי עתים חלים וא"כ הוי ספק במציאות. אך לק"מ דר' אליעזר לטעמי' בכריתות (כ"ה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. וע"כ באשת חרש מחויב מדרבנן להביא אשם תלוי כיון דמדרבנן לא מוקמינן אחזקה והוי מדרבנן ספק כרת [ואין להתעקש כיון דמה"ת מותר שוב אין בו כרת. ליתא דמדרבנן שמא א"א היא ובר כרת הוא. וגדולה מזה האוכל תרומת פירות משלם קרן וחומש אף דחומש במקום מיתה קאי ותרומת פירות מדרבנן] ומדאורייתא הוי נדבה:

ט) ומ"ש ראי' מבה"ש דשבת דחייב אשם תלוי זה שבוש שהאיסור שבת על הזמן וזמן ביה"ש לא הוחזק בהיתר. ודברי המג"א סי' תקס"ב שמדמה ביה"ש דתענית באפוקי יומא להא דעירובין באמת תמוה כנ"ל דהתם יש לה כבר חזקה. משא"כ ביה"ש לענין תענית דהאיסור על הזמן ולא הוחזק מעולם. והגמ' מילתא בעלמא אמר לענין תענית דיש לחלק בכך ויפה פי' המק"ח שם משום דכל שלא שקעה חמה לאו שמה תענית ודאי קבל עליו עד צה"כ פן יפסיד תעניתו. אך מה שהקשה אהא דעירובין מביה"ש דשבת ויו"ט אינו כלום במחכ"ת. וא"כ פשטות הסוגיא עירובין דמטעם חזקה מורה דלא כתוס' חולין (דף פ"ו.) שכתבו דכיון שהספק נצמח מן הדין שספק אם רוב מעשיהם מקולקלים או מתוקנים לא אזלינן בתר חזקה. ה"נ הספק נצמח מהספק אם בה"ש קודש או חול:

י) ומ"ש ראי' מהא דכתובות (ע"ג:) קדשה סתם וכנסה סתם לשמואל דצריכה גט מספק בסתם בנ"א אם אפשי באשה נדרנית. ומשמע שם דמדאורייתא צריכה גט ונוקמא אחזקת פנוי'. לק"מ ועיין ב"י ח"מ מ"ו מחו' ל"ז בשם ריטב"א בתשובה בודאי מכר וספק בתנאי לא שייך חזקת מארי קמא. והכי נמי ודאי קדשה ואפי' תאמר שאי אפשי באשה נדרנית אם כשנודע לו נתרצה הוה קידושין כמו בכל מום במקח אם הלוקח מתרצה הוה מקח למפרע. נמצא שכבר יצאה מחזקת פנוי'. דקידושין ודאי וספק אם הוה מום והוה תנאי שאם לא יתרצה כשישמע לא יהי' קידושין וספק בתנאי חשיב שיצאה מחזקת פנוי':

יא) ומ"ש מתחילת הציהוב שפסול ונוקמא אחזקת קטנות. לק"מ שאם גדול הוא הא אין פסולו בקודש ונבילה וטריפה הוא. ויש להיפוך חזקת שאינה זבוחה שגם בעוף יש איסור דאינה זבוחה מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף. ועוד דמחזיקין מאיסור אמה"ח לנבילה:

יב) גם לדעת תוס' וקצת אחרונים דס"ל בספק דין לא מהני חזקה דחזקה היינו שתתפוס שהוא כמו שהי' תחילה ואנו מחזיקין אותו כמו שהי' תחילה ובספיקא דדינא ס"ל כיון שנשאר הדין בספק א"א לומר שהוא בירור. אך ספק טומאה ברה"י אין הענין בכך דאין שום סברא דבשביל שהוא ברה"י או ברה"ר נחשוב המעשה שהי' כך או כך. רק גזה"כ כמו בערלה דספיקא מותר ואפי' הי' באמת ערלה מותר הוא. כ"כ בספק טומאה ברה"י אפי' הי' הענין בהכשר גזה"כ דמשום שאין יודעין הוא טמא. שהרי ספק טומאה ברה"י מסוטה ילפי' לה ושם כתבו תוס' סוטה (כ"ח.) ד"ה מה שאפי' אם היא טהורה נענש עלי' בב"ד של מעלה אם בא עלי' כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות ואח"כ נודע שהי' כשר דאף דצריך סליחה מ"מ לא חמיר כחייבי עשה. וא"כ בכל ספק טומאה ברה"י הוא כך שאפי' באמת טהור משום שלדידן ספק טמא הוא. וא"כ אין לחלק בין ספיקא דמעשה לספיקא דדינא שהרי בערלה הלכה כמאן דמיקל וכן בצלף דספק אם הוא מין אילן בערלה אזלינן להקל אף שהוא ספיקא דדינא. וכן בכורות (נ"ח) באלולין לבן עזאי דהויין ספק. עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק אף דהוי ספיקא דדינא:

יג) ומ"ש דהוי דבר שאין בו דעת לישאל כיון שאין מי שיודע להכריע. בכל טומאה כיון שא"י אין לשואלו רק אם הי' יודע. ה"נ אם הי' יודע הלכה הי' יכול לענות ובמתעלף ג"כ אין שום אדם יכול לידע ואעפי"כ ברה"י ספיקו טמא:

יד) מה שהביא ראי' דמת עכו"ם מטמא באוהל מכריתות (כ"א:) דקאמר לאפוקי מת דטומאה בוקעת ועולה. והא גם גוי בכלל מהלכי שתים ושייך בו טומאה קלה דתיפוהו בצק למגע אם אינו מטמא באהל. הנה זה אינו ראי' דקי"ל כרבנן דר"ש. דא"כ לר"ש יהי' דם מהלכי שתים טמא. ומטיבותא דכבר אמינא דר"ש לטעמי' בבכורות איסור הנאה שלא הי"ל שעת הכושר אינה מטמא טומאת אוכלין וא"כ לדידן דקי"ל אס"ה מטמא ט"א מוכח דקי"ל מת עכו"ם מטמא באהל. אך הא ליתא דמת עכו"ם מותר בהנאה. ונראה עוד דסוגיא במת עכו"ם דמת ישראל כיון שאינו שלו ואס"ה לא יועיל מחשבתו כמו [ב"ק ס"ו:] עורות של גזלן אין מחשבה מטמאתן רק במת עכו"ם דמותר בהנאה והוא שלו. וא"כ הקושיא לר"ש עצמו. אך עי"ש בשטמ"ק שהקשה דמשכחת לה נגיעה מן הצד וניחא לי' דהוה כמת בכסותו דאפי' מן הצד מטמא וא"כ גם במת עכו"ם יטמא וא"ל כלל דמת בכסותו משום אהל נגעו בה. דא"כ איך יטמאו מן הצד. ויותר נראה דמשום לתא דקבר נגעו בה. ואף דטומאת קבר דוקא ביש בחלל טפח היינו משום דאז נקרא בית של מת אבל אין בו חלל טפח לא הוי בית. אבל מ"מ נלמוד מקבר דהבטל למת הוא כמוהו. וע"כ ה"ה כסות המת מטמא. והנה מפורש בתוס' נדה (ע':) ד"ה ואין ובנזיר (נ"ד.) דקברי עכו"ם מטמאין במגע אפי' לר"ש דלא אמעיט אלא מאהל. וא"כ מת עכו"ם בכסותו מטמא במגע ולק"מ [ומה שאלי' הלך על קברי עכו"ם צריך לומר שודאי הי' מהלך בסנדליו ואין רגליו נוגעין בקבר וכן כתב במנחת חינוך]:

טו) מ"ש על ראב"ד פ"ו מה' נזירות בחבירו פרע מעליו המעזיבה דכתב רמב"ם אעפ"י ששהה אינו חייב מלקות והשיג ראב"ד דבשהה ודאי חייב והא הראב"ד פטר בו ביום. פשוט דהשיג על רמב"ם לטעמי' דמחייב בפירש משום דמוסיף טומאה בחיבורין וא"כ חייב על שלא פירש דבמה שלא פירש מוסיף טומאת חיבורין. וכך הם דברי תוס' שבועות (י"ז.) ד"ה נזיר ור"ת שפי' בנטמא סמוך לחשיכה לטעמי' דבו ביום אפי' פירש פטור כמ"ש הרא"ש בשמו] ודברי הדגמ"ר סימן שע"ב שתמה על רמ"א בהגה שאסר ללבוש הכתונת ותמה בדג"מ דכ"ז שלא פירש אין איסור תורה. ותמוה דמ"מ במה שלא פירש מוסיף טומאה בחיבורין ואין פטור כ"ז שלא פירש רק אם לא הספיק להשליך הטומאה מעליו:

טז) והנה במכתב הזה הוסיף בשאלה דרוב פעמים הבית שבו הפגר הדלת סתום ונילך בתר רוב זמן כמ"ש מהרי"ק בספק אם בא עלי' כשהיא מתעלפת דהוי אונס אזלי' בתר רוב זמנים שאינה מתעלפת לדידי קשה על מהרי"ק הזה הא דכתובות (ט.) דצריך לתרץ בקיבל אבי' קידושין פחות מג"ש ויום א' בפחות משבע שנים סגי דשוב אין הספיקות שקולים דרוב זמן תחתיו. ובש"ך כללי ס"ס סימן ל"ג דצריך שיהי' הספיקות שקולים. והא דאין אשת ישראל נאסרת אא"כ קיבל אבי' קידושין פחות מג"ש הוא הלכה בכל הפוסקים ולדעת רוב פוסקים קטנה שזינתה אינה נאסרת לבעלה ישראל יקשה להיפוך אשת ישראל לעולם תהי' מותרת דניזל בתר רוב ימי קטנות נגד ימי נערות שהם ששה חדשים לבד דבנערה מיירי דבוגרת פתחה פתוח. ואף להסוברים בוורת פתחה סתום לא משמע שלא תיאסר אא"כ נשאת בת כ"א שנה ולרמב"ם דס"ל נאסרת יקשה כנ"ל דקיבל בת שבע שנים ע"כ תהי' אסורה שאין הספיקות שקולין:

יז) אך מ"ש בשם ס' האשכול ברוב שנה הזוחלין מרובין על הנוטפין כשר לטבול בו וכן מ"ש מג"א סימן שד"מ בא"י אימת שבת מן הדין הולכין אחר רוב ימי חול. לזה אין ראי' משם דשאני הכא דרוב זמנים הנהרות כשרים ותלינן שזה הזמן מהרוב. וזה כשדנין על הזמן. אבל לא כשדנין על המעשה אימת הי' היינו הא דכתובות:

יח) ואפשר ליישב דברי מהרי"ק דבהא דכתובות חשיב קבוע שהזמנים קבועים ימים שקודם קידושין וימים שאחר קידושין וכשמסופקין אימת נבעלה דומה ללקח מן הקבוע דלא אזלי' בתר רוב. משא"כ בהא דמהרי"ק שאין זמן לעליפתה. מ"מ בנ"ד יש לילך אחר רוב:

יט) אך הא פשיטא דלא חשיב רובא דאיתא קמן והחילוק בין איתא קמן לליתא קמן דט' חנויות הספק מכח החנויות וכן תשעה צפרדעים ואינך אבל רוב כשירות ספק כל בהמה מחמת עצמה רק משום שרוב כשירות מוכח שטבע הבהמה להיות כשירה ואזלי' בתר שכיח. וה"נ בנ"ד דכל שעה ספק בפ"ע שמא צריכין עכשיו לפחוח. ורובא דליתא קמן נראה דלא מהני ברה"י כמו ס"ס. ועיין מהרי"ט חי"ד סימן ב' דס"ס להתיר חשיב האיסור מיעוטא ואעפי"כ לא מהני ברה"י. ויראה בתשובתי הראשונה דקדקתי דרובא דאיתא קמן טהור ברה"י:

כ) האמנם כי המבי"ט בס' קרית ספר פ' ח"י מה' שא"ה דס"ס ברה"י אינו טמא רק מדרבנן. ודייק כן מלשון תוס' ב"ב (נ"ה:) ד"ה ר"א אך ר"ת שם כתב להדיא דילפי' מדטמא אף שיש חזקת טהרה ה"ה ס"ס וא"כ הוי מה"ת ובמהרי"ט חי"ד ראיתי דבר חידוש שכתב דספק טומאה ברה"ר טהור אפי' בס"ס. וזה אינו עולה כלל לפר"ת הנ"ל דיליף מחזקה וברה"ר היכא דאיכא חזקת טומאה הא טמא כמו במקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו אפי' ברה"ר טמאות. מ"מ הא חולק על אביו שכתב דלא מועיל ס"ס אפי' להחמיר וע"כ שהיא מה"ת:

כא) שוב נתיישבתי בעיקר ספק טומאה ברה"י אם נאמר כן בספיקא דדינא יש מקום לומר כמ"ש תוס' בדבר שאינו ראוי להיות לא ילפי' מסוטה וכן בטומאת ראי'] אף דבחזקה ילפינן מנגעים אף דבר שא"ר להיות כגון בשני שבילין. אך כיון דחידוש הוא דמה נ"מ בין רה"ר בין רה"י לא ילפי' אלא דומה בדומה. ה"נ י"ל לענין ספיקא דדינא כיון דסוטה ספיקא דמעשה לא ילפי' ספיקא דדינא:

כב) אך גם אם נאמר כן עוד יש חשש דאין כאן ס"ס גמורה אף בו ביום. כי את"ל דאף לאחר שפירש מטומאה אין חיוב בו ביום. מ"מ הא תשו' הרשב"א דמ"מ איסור תורה וספק שמא נעול אינו ספק כיון דברה"י. ולכאורה יש לצדד להתיר מהא דנדה (ל"ג:) דאס"ס לא שרפי' תרומה. וא"כ מחמת הרוב אינו רק ספק ונצרף עוד הספק שמא אין עכו"ם מטמאין באהל את"ל דבספיקא דדינא לא מטמאינן ברה"י. אך ראיתי לתוס' שבת (ט"ו:) ד"ה על ספק בית הפרס דבדאורייתא אף בס"ס שרפינן תרומה וכן משמע לדעת ר"ת דילפינן מחזקה ובחד ספיקא בחזקת היתר הא שורפין וצ"ל דהא דנדה בכותים הוא חשש דרבנן:

כג) סוף דבר לדינא כמ"ש בתחילה כי המיקל יש לו על מה לסמוך. והמחמיר תע"ב שוב נזכרתי דברי תוס' ריש המפלת שהקשו לרבנן דלא אמרינן רוב חתיכות של ד' מיני דמים אפי' פלגא ופלגא ברה"י ס"ט ותירצו דלרבנן אפי' פלגא לא הוי ואדרבא רוב חתיכות לאו של ד' מיני דמים הן. הנה מפורש דאפי' רובא דליתא קמן מהני לטהר ברה"י:

ידידו הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה