אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תכד

סימן תכג

א) פרק ג' משנה א' אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל. בירושלמי אבל קבע אסור מפני שמערים לפוטרה מן החלה. וברא"ש לפי שאין שם עיסה עלי' קודם גילגול ואין ראוי לאסור אכילת קבע דאינו דומה לתבואה קודם מירוח. מש"ה צריך לטעמא דשלא יערים. והנה לקמן במשנה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה. מבואר דחל שם חלה עלי' קודם גילגול וא"כ מה זה שאמר הרא"ש דאינו דומה לתבואה קודם מירוח. ול"ל טעמא דשמא יערים:

ב) ונ"ל דהנה חיוב חלה צריך שיעור חמשת רבעים. והמפריש מן הקב אינו חלה כדתנן פ"ד משנה ד'. ונראה לי שאם הי' תחילה שיעור ואח"כ חלקו. אם חלקו לאחר גילגול והפריש ודאי הוה חלה. שהרי נתחייבה בשעה כשהי' בו כשיעור. אבל חלקו קודם גילגול והפריש לא הוי חלה שהרי אם יגלגל הח"ש לא יתחייב. ממילא אם הפריש קודם גלגול לא הוי חלה. ואין לומר דכיון שחל עליו תורת הכשר חלה לא פקע. דליתא שהרי לענין תרומה אם הכניסו דרך טרקסמון ונפטר. אם הפריש לא חל עליו תרומה כ יבואר בריטב"א יומא (י':) בד"ה דילמא. ומותר באכילת קבע כמ"ש התוס' מנחות (ס"ז:) בשם הר' אפרים. והכריע הרשב"א בתשו' סימן שס"א כוותי' עיי"ש. ה"נ בזה כיון שחלקו ונעשה פחות משיעור. הדין כאילו לש תחילה פחות משיעור. דאם הפריש אינו חלה ומותר באכילת קבע ועיין מנחות (ע'.) שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עלי' שם תרומה במחובר מהו עיי"ש. ומבואר שאם לא מרחה ושתלה פשיטא דלא חל עלי' שם תרומה. ה"נ בזה:

ג) וע"כ ס"ד שמותר לאכול ממנה קבע שיעור סעודה דהוא פחות משיעור מ"ג ביצים וחומש. דבשלקח כשיעור סעודה מן העיסה פקע מזה שלקח תורת הכשר חלה כנ"ל כיון שנעשה חצי שיעור לחלה. ודוקא בתרומה אסור אכילת קבע דאין שיעור לתרומה. ע"כ צריך לטעמא מפני שמערים. ולפמ"ש נראה דסיפא דכיון שנותנת את המים מגבהת חלתה. צריך שתהא קוראה שם קודם שתגביהה. שאם היתה מגבהת תחילה נעשה זה חצי שיעור ונפטר. ואי אפשר שיחול עליו שם חלה:

ד) שם גלגלה בחטים וכו' האוכל ממנו חייב מיתה דעת רש"י ב"מ (פ"ט). דלישה אחר גלגול. וכן דעת התוס' ביצה (ט'.) שפי' הירושלמי לש אין עירס לא. עירס היינו גילגול. ונוטין דבריהם לדברי הרמב"ם בפי' המשנה עד שתתגלגל תתערב [ובעיקר דברי רש"י שם דלישה אחר גילגול נראה דס"ל דהא דאין הפועל אוכל בדבר שנגמרה ה מלאכתו היינו אחר גמר מלאכה. אבל בשעת גמר מלאכה אוכל. וע"כ הלישה אחר גמר מלאכה וגילגול קודם הלישה שאר לישה היינו גלגול הלוא בשעת גמר מלאכה אוכל ובתו' נראה שחולקים על זה שכתבו דהא דנקט האופה משום דכשאין שם לישה הא מחייב בחלה. הנה דס"ל דאין הפועל אוכל אפי' בשעת גמר מלאכה] אך הר"ש כתב בשם הערוך שתלוש ותגלגל יפה. הנה הגלגול אינו קודם לישה עכ"פ:

ה) שם במשנה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשה רבעי קמח פי' בקמח שנתערב במים דזהו שיעור חיוב ובמשנה דייקנית גרסינן ובלבד שלא יהא וקאי אקמח שלא נגע במים. הר"ש. ובסוף המשנה הביא ירושלמי דמתניתין רע"ק הוא דאמר הנוטל חלה מקב הרי זה חלה וחכמים אומרים אינה חלה. ונ"ל דט"ס הוא דאדרבא מתני' רבנן ולא רע"ק עכ"ל. ונראה לקיים הגירסא דהירושלמי גורס ובלבד שלא יהי' שם ה' רבעים קמח בהנשאר. כנוסחא דייקנית שכתב הר"ש. אך שהוקשה להירושלמי איך חל שם חלה קודם גלגול ושני רע"ק הוא וכמ"ש הירושלמי בדרע"ק דחל שם חלה לאחר שהוסיף כשיעור אף שהפריש סתם. ה"נ חל שם חלה לאחר גלגול אף שהפריש סתם קודם גלגול. וע"ז השיב ר' יוחנן דברי הכל הוא דכיון שנותנת המים קרינא בה ראשית עריסותיכם:

ו) וראיתי לר"ש לקמן משנה ב' וז"ל דאם מפריש חלה קודר גילגול הרי הוא כמפריש מן הקמח ואין שם חלה עלי' ותמוה דהא במתניתין תני כיון שנותנת המים מגבהת חלתה ועיין במהרי"ט אלגזי בשם רשב"א פסקי חלה וצ"ע:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה