אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שמא

סימן שמ

ב"ה לרב אחד.

א) דבר תינוק הנולד ערב שבת עם חשיכה. ספק נולד בה"ש שהוא ספק חול ספק נולד אחר צאת הכוכבים. מהו למולו בשבת משום חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה בשבת. וכתב כן בשם תשו' רעק"א סי' מ"ט. והמעיין בתשו' שם דאתי עלה מדין ס"ס. ובספק נולד ביום ספק ביה"ש כתב רדב"ז דאין מלין אותו בע"ש מכח ס"ס. וכתב באשל אברהם הטעם משום חזקת מעוברת. אבל בנ"ד אי מוקמת בחזקת מעוברת בשבת נולד. ונדבר משני התירים אלה חזקת מעוברת. וספק ספיקא:

ב) והנה בנדון חזקה דמעיקרא באינו ידוע מתי נעשה המעשה. אני אומר לו מה שהוא יסוד מוסד לפי דעתי. דלא אמרינן הכי אלא במשארסתני נאנסת דספק אם בשעת אירוסין היתה בעלה והוי מקח טעות בזה אמרינן דעל אז מוקמינן לה אחזקתה. ומה שנמצאת אח"כ בעולה אינו מבטל חזקה ראשונה דלא מחזקינן ריעותא למפרע. וכן בנמצא בה מומין שמסופקין על שעת קידושין אם הי' בה אז מומין ובטלה הקידושין וכן בקדשה עצמה ביומא דמשלם זמני' דהספק על שעת קידושין. וכן ביצה ספק נולדה מערב יו"ט ספק נולדה ביו"ט דכתב המרדכי דמוקמינן לה אחזקתה שלא נולדה מעיו"ט [הובא בב"י ס"ס תקט"ו] שאין לידתה ביו"ט אוסרתה רק מה שלא נולד מעיו"ט שלא הי' לה הכנה מבע"י ואנו דנין על עיו"ט אם הי' אז הכנה. ע"כ מוקמינן לה על חזקתה שלא נולדה. אבל זה הספק אם נולד בשבת ממילא השמיני ג"כ בשבת. אבל אין הספק אם נולד בע"ש שאין לידתו מע"ש ושבת אם התשיעי גורם האיסור.. רק מה שלא נולד בשבת ואין השבת השמיני ללידתו. ובשבת הרי כבר נולד. ומהכ"ת להכריע שבשבת נולד דכך יש להיות שנולד מבע"י כמו שנולד בלילה. ודוקא בנדון הרדב"ז שספק אם נולד ביום ספק בה"ש שתרצה למולו בע"ש לומר שבע"ש נולד והוא השמיני. נמצא שמסופקין על לידתו אם הי' בע"ש אמרינן שבע"ש הי' לה חזקת מעוברת ולא נולד בע"ש. ומה שנמצא אח"כ ילוד אינו מגרע חזקתו למפרע ובע"ש עדיין לא נולד כלל. אבל בנ"ד שתרצה למולו בשבת משום חזקת מעוברת לומר שנולד בשבת. והרי בשבת כבר הי' ילוד כך אפשר שנולד מע"ש כמו בשבת. ואין דנין לאסור המילה משום שנולד בע"ש. רק משום שלא נולד בשבת.):

ג) ומעודי ק"ל על הט"ז יו"ד סי' שצ"ז סק"ב בשם מהר"ם במת לו מת ואינו יודע אם עכשיו תוך שלשים יום או לאחר שלשים יום דאוקמי אחזקתו ומת אח"כ ועכשיו תוך שלשים אף שאין חיוב האבילות מחמת שלא מת קודם שלשים רק משום שמת אח"כ תוך שלשים. ולא מצאתי ישוב לזה ע"ד הפשט. והסברא ברורה אצלי כמ"ש:

ואף שהסברא ברורה אצלי. אך יען כל דברי אחרונים ביו"ד גבי אבל על דרך הפשט הם כנגדי. קשה לחלוק עליהם בסברא לבד. ואביא ראי' ממשנה דחולין (קל"ד) גר שנתגייר והי' לו פרה נשחטה ספק קודם שנתגייר ספק אחר שנתגייר פטור שהמוציא מחבירו עליו הראי'. ובגמ' מקשה עלה מהא דספק לקט לקט. והטעם משום דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו. אמר רבא קמה בחזקת חיובא קיימא פרה בחזקת פטורה קיימא. ובודאי הא דקאמר הש"ס קמה בחזקת חיובא לאו חזקת חיוב לגמרי קאמר. שהרי הקמה אינו בחזקת חיוב לעניים על מה שיפול יותר ממה שהוא בחזקת פטור לבעה"ב על מה שלא יפול רק שאין בחזקת פטור כמו פרה שהיתה פטורה לגמרי וזה יש בה חזקת חיוב לעני ג"כ והוי ספק שקול וחייב ליתנו לעניים מקרא דעני ורש הצדיקו זולת היכא דאיכא חזקת מרא קמא (וכן הם דברי הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל א' סעיף ט' ע"ש]:

ה) מעתה נשאל למה בפרה ספק נשחטה קודם שנתגייר ספק הח"כ פטור. נוקמא הפרה בחזקת שלא נשחטה קודם שנתגייר רק אח"כ. והוי חזקה זו מול חזקת פטורא דפרה והוי ספק השקול ויהי' חייב ליתנו לכהן מקרא דעני ורש הצדיקו כמו גבי קמה. ואם תאמר משום דאיכא תרתי לריעותא דהרי שחוטה לפניך. הלא הרמב"ם פ"ה מתרומות דתרתי לריעותא אינו אלא ספק. ועיין בש"ש שמעתתא ג' פרק א' באריכות. וחייב ליתנו לכהן מספק מקרא דעני ורש הצדיקו:

ו) ואפי' לדעת תוס' דתרתי לריעותא הוי ודאי. הלא דעת התוס' ריש נדה סד"ה התם דלא אמרינן תרתי לריעותא אלא במקוה דאיכא למימר חסר ואתאי. אבל בלא זה מוקמינן אחזקה דמעיקרא ואמרינן השתא הוא דאיתרע והא דהמחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את האמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ולא מוקמינן לה בחזקה דמעיקרא לומר השתא מת. כתב בנקה"כ משום שבא להוציא מחזקת מרא קמא. ובודאי הטעם משום תרתי לריעותא דנגד חזקת חי' דבהמה איכא הרי מתה לפנינו. ולכאורה הא לא שייך התם חסר ואתאי. יש לומר דהתם נמי אין דרך החי למות פתאום טרם יחלה ואין מים גדול מחולה. ומום ודאי מבטל החילופין רק אונאה אין בחליפין משום דכתיב בי' ממכר. אבל מום ודאי מבטל החליפין. וכן פסק בנתיבות סי' רכ"ז סעיף כ' גם בשם מחנה אפרים. ובחולי ודאי שייך חלה ואתאי. וגבי פרה הוי חזקה דמעיקרא שלא נשחטה עד עתה ויהי' חייב ליתן לכהן אף בלא קרא דעני ורש הצדיקו. ומלבד כל זה הלא ר' שמעון תרתי לריעותא גבי מקוה נמי ספק משוי לה כמפורש בריש נדה. וקשה לומר על משנה סתמית בלי שום מחלוקת שיהי' תלוי בפלוגתא דתנאים והי' לו להש"ס לומר מתני' דלא כר' שמעון:

ז) אלא ודאי לא שייך הכא חזקה דמעיקרא כלל כיון שאין החיוב והפטור תלוים אם נשחטה עד שלא נתגייר רק אם נשחטה משנתגייר ואז היא שחיטה ממה נפשך. וכך י"ל שהי' קודם שנתגייר כמו אחר כך. ולא אמרינן חזקה שלא הי' קודם רק אח"כ אלא כשאנו דנין על זמן הקודם מוקמינן לה אז על חזקה דמעיקרא כיון דאפשר שהי' אח"כ ולא הי' עדיין ריעותא כלל. ולמתבונן בטעם המצוה לא יקשה עליו דברי אחרונים גבי אבל. והוא ברור אצלי כשמש:

ח) וטעם הב' משום ס"ס הנה הוא משם אחד שבשבת הוא השמיני ואין ספק אחד מתיר יותר מחבירו דאין סברא לומר דספק בה"ש לילה מתיר לכל התינוקת שנולדו בה"ש למולם בשבת כיון שאינו מתיר בעובדא שנולד הספק עליו:

ט) ועוד יש בנ"ד טעם לאסור עפ"י מה שיש ללמוד מתוס' ריש ב"מ שהקשו דהאומר כולה שלי ודאי והאומר חצי' שלי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד. ויש ללמוד מכאן דבסברא דאין ספק מוציא מידי ודאי מוציאין מיד המוחזק. שהרי תירצו על הקושיא דיהי' נאמן במיגו. דהוי מיגו להוציא. מוכח דבאין ספק מוציא מידי ודאי מוציאין ממון. ועדיף מחזקה דגריעא מחזקת ממון. והיינו דבחזקה אין חשיב ודאי כל כך. שאם עכשיו נשתנה הדבר שוב אין כאן ודאי. מה שאין כן בזה שאף עכשיו חציו שלו:

י) כן יש לומר במילה בשבת שאף אם הוא שמיני מ"מ שם איסור שבת עליו. שהרי כתב במגיני שלמה בהא דמתעסק בתינוקות חייב ולא פטור משום מלאכת מחשבת הואיל ומקלקל חייב. וקשה מ"מ יפטור משום בה פרט למתעסק כמו בשאר איסורין דלאו שבת ותירץ במג"ש כיון דידע שעשה מלאכה רק שחושב שהוא בן שמונה המתירו חשיב מתעסק באיסור. ע"כ נאמר בזה אין ספק מילה מוציא מידי ודאי איסור שבת דאף אם הוא בן שמונה. מ"מ יש איסור שבת רק שמצות מילה מוציא מידי איסור שבת. ע"כ לא יועיל בזה חזקת מעוברת. או ספק ספיקא כשם שאין ספק מוציא מידי ודאי עדיף מחזקת ממון כן עדיף מחזקת מעוברת או ספק ספיקא:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה