אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שט

סימן שח

ב"ה.

א) עמדתי על מ"ש ראב"ד פ"ד מה' שבועות ה"י באומר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע שלא אוכלנה דחל שבועה שני'. שתחילה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם. ולכאורה דהטעם משום כולל מיגו דחייל על יום מחר חייל נמי על היום. אך מדברי ראב"ד בתמים דעים סי' רמ"ה (דף נ"ד.) בנשבע בפסח שלא אוכל מצה אין זה כולל אלא מתחיל באיסור. הרי דמה שכולל אחר פסח לא נקרא כולל כיון שעכשיו איסור גרידא וה"נ בנ"ד

ב) ע"כ נראה טעם הראב"ד משום שתחילה לא חל האיסור על עצם הככר רק בצירוף הזמן. אבל הככר בעצמו מופשט מהזמן מותר באכילה. ולבסוף אסר הככר בעצמותו. וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ח דעדים המכחישים עצמם באיזו יום באיזה שעה לא חשיב הכחשה בגוף המעשה דפסול משום הכחשה בדרישות [כמו בסייף בארירן דחשיב בגופו של מעשה ונחשב דרישות. ובדיני נפשות אפי' באינו יודע פסול ובד"מ כה"ג בהכחשה פסול]. ולא פסול רק משום עדות שאי אתה יכול להזימו וע"כ הנשבע שלא יאכל היום נשבע על הככר בצירוף היום. וכשחזר ונשבע על הככר לבד. דומה לשבועה שלא אוכל תאנים וענבים ביחד וחזר ונשבע שלא אוכל תאנים לבד דחל שבועה שני'. אבל בפסח דחל החיוב עליו לאכול מצה בפסח וחזר ונשבע שלא יאכל מצה. דומה לנשבע שיאכל תאנים וענבים יחד וחזר ונשבע שלא יאכל תאנים. דודאי חשיב לבטל המצוה שמחמת שבועה ראשונה הא נתחייב לאכול תאנים ג"כ וחזר ונשבע שלא יאכלם:

ג) ונ"מ במ"ש דראב"ד לאו משום כולל אתי עלה. בנשבע תחילה שלא יאכל היום וחזר ונשבע שלא יאכל היום ומחר דלטעם כולל הי' חל. אך לפי מה שהוכחתי מראב"ד בתמים דעים דכה"ג לא חשיב כולל לא חל שבועה שני'. כיון שגם שני' בצירוף זמן וכולל לא הוה כיון שעל היום אינו כולל כלום. ודו"ק כי דברים עמוקים הם:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה