אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שה

סימן שד

א) במל"מ פ"ב מהלכות נזירות נסתפק באחד שאמר הריני נזיר והתפיס בו החכם ואמר ואני אם יכול החכם להתיר לו דנמצא מתיר נדרי עצמו. דהא אם הותר הראשון הותרו כולם. ורצה לפשוט מדברי התוס' אלא שהתוס' סותרים זה את זה והניח בצ"ע:

ב) ונראה לבאר דברי התוס' וממילא יבואר ספק המל"מ. דהנה בריש הסוגיא דבעי לפשוט דבעל מיעקר עקר כתבו התוס' דס"ד דכיון שאם יפר לה יתבטל נדרו עובר על בל יחל דברו. ודחו התוס' פי' זה כיון דרשאי להפר לאשתו. ולקמן באיבעיא דהריני בעקבך כתבו התוס' דידע דבעל מיגז גייז אלא דס"ל דבעל כיון שבידו להפר הוי כאומר הריני בעקבך. ונראה דלא רצו התוס' לומר הטעם משום דהוי כאילו הקם. דא"כ אין בידו להפר ולא הוי כאילו הקם ודו"ק. ע"כ כתבו משום דעובר על בל יחל. ואף שמתחלה סברא זו נראה לפמ"ש בנדה (מו:) בקטנה שנדרה שבעלה מפר לה משום דכל הנודרת כו' והקשו בתוס' א"כ ל"ל פרשת נדרים. ותירצו דמשום שאמרה התורה שהבעל יש לו רשות להפר ע"כ נודרת על דעתו. ואפי' אותה שאין בעלה יוכל להפר סבורה שיכול להפר לה ונודרת על דעתו. והנה צ"ל דהא קי"ל בעל מיגז גייז וצ"ל שהיא נודרת עד שיפר לה בעלה כיון שיודעת שאין בעלה יוכל להפר למפרע. אמנם למ"ד מיעקר עקר ממילא היא נודרת על דעת שאם יפר לא יחול הנדר כלל. ולפי זה לפי הס"ד דבעל מיעקר עקר נמצא שאם יפר לה לא חל הנדר כלל מכח תנאי שלה. והא פשיטא שאם נדרה על תנאי שביד הבעל לבטלו והתפיס בה שיכול הבעל לבטל התנאי שאין הוא העוקר ומעשה קוף בעלמא הוא דעביד. דאל"כ הנודר על תנאי שקיומו בשב ואל תעשה לא יהא רשאי לבטלו והא ודאי ליתא. אבל להמסקנא דמיגז גייז לא שייך שהוא העושה הביטול. שהרי האומר הריני נזיר יום אחד הוי נזיר שלשים יום. ונמצא שמחמת הפרת הבעל שנעקר הנדר ודו"ק. ובסוף הסוגיא גבי הריני נזיר ואת דבעי למימר דאינו יכול להפר משום דמיעקר עקר ועובר בבל יחל היינו טעמא משום דהיא נודרת אחר שאמר הבעל כן. ונמצא שאם לא תדור על דעתו לא יוכל להפר. וע"כ אינה נודרת על דעתו שלא יהא יכול להפר. משא"כ בתחילת הסוגיא שנדרה קודם שאמר בעלה ואני. ונמצא שאז הי' ביד הבעל להפר ונדרה על דעתו ואף אח"כ יכול להפר ודו"ק:

ג) יש להבין מ"ש הש"ך בספר נקה"כ ליישב פסק הרמב"ם דבאומר ואת אין יכול להפר ובאומר ואת מאי יפר ואף נדרו בטל. וכתב הוא הטעם דהתם הוא ממש תולה בנדרה והכא הוי כתולה נדרו בנדרה. ואין לזה הבנה דסוף סוף כיון שמבטל בזה נדרו עובר בבל יחל כמו ברישא כשאומר ואת שאסור לבטל נדרו:

ד) ונראה דהנה בירושלמי שהביא הש"ך כתב דברישא אם הותר נדרו לא הותר נדרה. ובסיפא דמתניתין היא שאמרה הריני נזירה ואת ואמר אמן אינו יכול להפר. וע"כ לחלק בין ואת לחוד דאז אותו שאומר אמן תולה בראשון. משא"כ אם אומר ואת מאי ואמר אמן אינו תולה בראשון. ולפי זה י"ל דהרמב"ם סובר דבאמת אינו עובר בבל יחל כיון שהוא מיפר עוקר נדרה ונדרו ממילא מיעקר. ומ"מ ברישא אינו יכול להפר דכיון שמיפר נדרה ממילא נתבטל נדרו למפרע. וכיון שהיא תלתה בו נמצא שנדרה לא חל כלל ואינה יכולה ההפרה לחול שהיא מכאן ולהבא. וממילא אף נדריהם נשארין בתוקפן. וזה הכלל כיון שאם יחול ההפרה לא יחול הנדר וממילא אינו חל ההפרה. וא"כ ממנ"פ הפרה לא חל והנדר קיים. משא"כ בסיפא שהיא לא תלתה בו שפיר יכול להפר ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה