אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן שד

סימן שג

א) בגמ' (ס"ט.) בעי רבה קיים ליכי ומיפר ליכי בבת אחת מהו. ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. הקשה הרא"ש דהא אמרינן (בתמורה כ"ה.) הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים אם לכך נתכוין מתחלה דבריו קיימין ונראה לפמ"ש רש"י בקידושין (נ"א.) על קושיית הגמ' והרי תודה דליתי' בטעות וליתי' בזה אחר זה ותנן תודה ששחטה על שמונים חלות כו'. פירש"י דתודה ליתי' בטעות דקי"ל הקדש טעות לא שמי' הקדש. וכיון דתמורה איתי' בטעות כדאיתא שם בנזיר שפיר הוי בבת אחת אע"ג דליתי' בזה אחר זה:

ב) דעת הרמב"ם דהוי קיום. והקשו עליו דלפי סברת רבה ראוי לומר ששניהם אינם חלין וראיתי להפנ"י בקידושין שכתב שהרמב"ם פסק דלא כרבה כיון שאמר זה לטעמא דרב ואנן קי"ל כשמואל. ויש לתמוה עליו דהא הרמב"ם פסק בתודה ששחטה על שמונים חלות דלא קדשו ארבעים מתוך שמונים וע"כ הוא כרבה. דאל"כ אפי' אמרת דלקרבן גדול קמכוין יתקדשו ארבעים

ג) והנלפע"ד דהנה צריך להבין מאי תיבעי לרבה הלא הוא עצמו אמר דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. ונראה דהנה הרמב"ם פסק דבהקדש ותמורה לא מהני חזרה תוך כדי דיבור והש"ך בחו"מ סי' רנ"ה הקשה עליו מסוגיא דב"ק (דף ע"ג דהקשה לר"י דס"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי אמאי אם כנמלך הרי זו תמורת עולה עיי"ש:

ד) ונ"ל דהנה בסוגיא זו יש לדקדק דמשני תרי תוך כדי דיבור הוה חד כדי שאילת שלום תלמיד לרב וחד כדי שאילת שלום רב לתלמיד כדי שאילת שלום תלמיד לרב הוא שלום עליך רבי ומורי עיי"ש. והרמב' בפרק ב' מהלכות שבועות כתב דכדי דיבור הוי כדי שיאמר שלום עליך רבי והשמיט תיבת ומורי. ונראה דקשיא לי' להרמב"ם קושיית התוס' דלמ"ד כדי דיבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב האיך יפרנס דברי ר"י. ועוד שהתוס' שם כתבו דאף אם כמתכוין צריך שיהי' בתוך שאילת שלום תלמיד לרב. דאח"כ אינו יכול לפרש דבריו. וכנמלך פירוש שאמר אחר כדי דיבור ואז אינו מועיל אפי' מתכוין לכך מתחלה. וקשה דהא בזבחים (ל':) ר"מ סובר מדהוה לי' למימר תמורת עולה ושלמים ש"מ מהדר קהדר בי' ור' יוסי אמר סבר אי אמינא הכי הוה חצי' עולה וחצי' שלמים ואינה קריבה עיי"ש. והוא תמוה דלמה לי סברא זו. הלא אפי' מתכוין לא מהני רק בתוך כדי דיבור ואז נמלך מהני וצ"ע לשיטתם:

ה) ע"כ סובר הרמב"ם דהנה בשבועות שתים אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו עיי"ש. ותוכן הסוגיא דשמואל סובר דבכל מקום לא מהני גמר בלבו רק בתרומה וקדשים ור"ש סובר דאף בשבועה מועיל גמר בלבו אבל גמר בלבו להוציא לא מהני עד שיוציא ומפיק לה מקרא. ונראה דבהקדש אם גמר בלבו להוציא לר"ש י"ל דלא מהני כיון שמצינו חילוק בין גמר בלבו סתם בין גמר בלבו להוציא א"כ אף דרבי קרא בהקדש דגמר בלבו מהני. מ"מ גמר בלבו להוציא לא שמענו אבל לשמואל אפי' גמר בלבו להוציא מהני דהא חזינן דלרב ששת בעי קרא דגמר בלבו לא מהני ולשמואל דליכא קרא מנ"ל:

ו) ובזה יתפרש דברי הגמ' בב"ק הנ"ל דר' יוסי דאמר דנמלך לא מהני היינו טעמא דלית ליה כדי שאילת שלום תלמיד לרב דהוי ארבעה תיבות. וממילא אפי' אמר לאלתר תמורת שלמים לא מהני שהרי כבר חל תמורת עולה משעה שגמר בלבו להוציא. ומאז הוי לאחר כדי דיבור אבל אם נתכוין מעיקרא לכך מהני דנמצא שלא גמר בלבו מעולם שיהי' תמורת עולה לבד. ולגבי דבריו שבפה הוי תוך כדי דיבור. ולפי זה ניחא אף למ"ד כדי שאילת שלום תלמיד לרב דלדידי' ע"כ דוקא כדי שיאמר שלום עליך רבי לבד דהוי שלשה תיבות ואפי' בהקדש דלא הוה רק שלש תיבות. מ"מ כיון שהמחשבה נמצא שכבר שהה כדי דיבור בין מחשבתו לחזרתו:

ז) ובזה ניחא ההיא דזבחים הנ"ל דאפי' חזר לאלתר לא מהני. והא דקאמר הש"ס דכדי שאילת שלום רב לתלמיד אית לי'. היינו דכיון דע"כ חלקנו בין דיבור לדיבור. א"כ אין ראי' דאית לי' אפי' כדי שלש תיבות. ונקט הדברים שהם ברור דכדי ארבע תיבות ודאי לית לי' וכדי שני תיבות ודאי אית לי':

ח) והנה הר"ן פירש במה דפשטינן לעיל מינה בעיא דלא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה דאף דלא מהני אף שאין הוכחה משינוי דבריו שכוון שיחול הקמה תחילה. מ"מ יש הוכחה כיון ששניהם כאחד אי אפשר לחול. מ"מ כיון שאמר לא תחול זו אלא א"כ תחול זו גלי דעתי' דאהפרה הוא דקפיד. אמנם כל זה לפי הנוסחא שבתמורה אבל בזבחים איתא מדאמר ש"מ מיהדר הדר בי'. וזה שייך לומר אף אם אמר אח"כ לא תחול זו אא"כ תחול זו. דמ"מ איכא הוכחה שמתחילה לא כוון לומר לא תחול ואח"כ הוא דנמלך. אמנם הש"ס סובר דאף בהקדש מהני חזרה תוך כדי דיבור. וא"כ אי אפשר לומר דטעמא משום דהדר בי' אבל רבה סובר דלא מהני חזרה בהקדש. וא"כ אין ראי' מתמורת עולה והרמב"ם אף שפסק דלא מהני חזרה בהקדש. מ"מ פסק דבאומר לא תחול זו אא"כ תחול זו הפרה חייל משום דפסק כר' יוסי ודו"ק ובזה ניחא דלא פשיט רבה מדברי עצמו דאזיל לטעמי' דלא מהני חזרה בהקדש. והיינו משום דאף בלב מהני. וא"כ קיום קדים דהא הקם בלב מהני. והש"ס אזיל לטעמי' דס"ל דמהני חזרה בהקדש דאף דהקדש בלב מהני. מ"מ גמר בלבו להוציא לא מהני וניחא פסק הרמב"ם:

ט) יש לעיין למאן דלית לי' דרבה אי ס"ל דשניהם חלין או דמספקא לן איזו מהן חל. ומהא דאקשי אביי לרבה מהמרבה במעשרות דמעשרותיו מקולקלין נראה דלא חל רק אחד מהם דאל"כ אמאי מקולקלין. ולפי"ז צ"ל דברי הרשב"א בקידושין לאביי דס"ל דלא כרבה וס"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין. א"כ המקדש שתי אחיות כאחת אמאי אינם מקודשות. ותירץ דהוי קידושין שאין מסורין לביאה בודאי. ובזה אף אביי מודה. וקשה דמ"מ יחול אחד מהם ודו"ק כנ"ל:

י) ונ"ל דבקידושין אי אפשר שיחול אחד דקני את וחמור הוא ושניהם אי אפשר שיחולו דא"כ הוי קידושין שאין מסורין לביאה. והיינו טעמא דהמרבה במעשרות שאין חלין שניהם לאביי כיון דאפשר לאחד לחול בלא חבירו האחד מונע את חבירו מלחול. משא"כ בקידושין דאי אפשר לאחד לחול בלא חבירו אין האחת מונעת חברתה מלחול:

יא) ובזה ניחא מה דקשיא לי אם קידש אשה וחברתה שהיא שני' לו מחמתה יהי' קידושין שאין מסורים לביאה. דבודאי אף אביי מודה שאינה מקודשת. ואין לומר דשאני הכא שאינו אסור רק מדרבנן. דהא בגמ' פריך לרבא מאם קידש אחת מחמש נשים לא יהי' האחיות שבתוכם מקודשות. והרי התם נמי אין אסורה רק מדרבנן דהא ס"ס הוא שמא אין האחיות מקודשות. ואם תמצא לומר שהאחת מן האחיות מקודשות שמא זו היא המקודשת. ומ"מ הוי קידושין שאין מסורין לביאה. ולהנ"ל ניחא דהתם בודאי ניחא לו שתוכל להתקדש אחת בלא חברתה ועי"ז יהי' שניהם מקודשות. משא"כ באחיות שאם יחשוב כן לא תהי' מקודשת רק אחת והוי קני את וחמור כמו המרבה במעשרות כנ"ל:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה