אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן שג
א) נדרים (ס"ט.) בעי רבה נשאלין על ההקם או לא ת"ש דא"ר יוחנן נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר. וכתב הר"ן משום דהקם כעין נדרא הוא משא"כ בהפרה. ויש להסתפק לפמ"ש המבי"ט הובא במהרי"ט דהא דנזירת שמשון לא מהני שאלה היינו דוקא בחרטה. אבל ניתר הוא בפתח דמה"ת נדר הניתר בפתח לא צריך שאלה. וכי אצרוך רבנן במידי דאפשר אבל במידי דלא אפשר לא אחמירו יע"ש. ולפי זה נהי דבהפרה לא גילה קרא דמהני. מ"מ בפתח לא צריך שאלה והוי הפרה בטעות:
ב) ונראה דדוקא בנדר שאינו נוגע אלא לעצמו הוא דניתר בפתח מעצמו דלא הוי דברים שבלב. דבדברים שבינו לבין עצמו לא שייך דברים שבלב. משא"כ בהפרה שהוא לאשתו הוי דברים שבלב וראי' לזה דהא בהפר אחד וקיים וחזר המקיים ונשאל על הקמתו דלא מהני. וקשה דאם הי' לו פתח א"כ מעיקרא לא חל ההקמה ואף שחכמים הצריכו שאלה מ"מ הכא לא אפשר אלא ודאי כדכתיבנא:
ג) נסתפקתי בהא דקי"ל אין מתירין את הנדר עד שיחול אבל מפירין את הנדר קודם שיחול. וע"כ דמקימין ג"כ קודם שיחול דהא קי"ל כל שאינו בהקמה אינו בהפרה. דמה"ט אין מפירין את הנדר קודם שתדור. אם יכול לישאל על ההיקם קודם שחל הנדר שלה. דלא עדיף ההיקם מהנדר עצמו. דכל עצמו שמועיל שאלה להיקם הוא משום דאקומי נדרא כנדרא הוא. וכיון דעיקר נדר לא הגיע זמנו. ממילא לא הגיע זמנו של היקם:
ד) ונראה דלא מהני שאלה. ובזה נראה ליישב שיטת רש"י בפרק המדיר (דף ע"א) דמוקי מתני' דהמדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה אף לשמואל דס"ל דרישא דמתני' דעד שלשים יום יעמיד פרנס אפי' בסתם דימתין שמא ימצא פתח לנדרו דהבמ"ע דנדרא היא וקיים לה הוא וקסבר הוא נתן אצבע בין שיני'. ופרש"י דאין להמתין שמא תמצא פתח לנדרה דממנ"פ אם לא תרצה להיות עמו לא תבקש פתח. והקשו בתוס' דא"כ מאי פריך לקמן. באמרה הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ותתקשט ותאסר ותמתין. דהא בנדרה היא לא שייך שתמתין. ונראה דרש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם והטור דאף לאחר יום שמעו יכול לישאל על ההיקם ולהפר לה. ופריך לקמן שתמתין שמא ימצא שאלה על ההקם. וא"ל א"כ ה"נ נמתין עד שישאל על ההקם. דהנה צריך להבין לפירש"י מה יועיל לה הגירושין. וע"כ לומר לשיטתו דמעיקרא נמי ידע דתלינהו בתשמיש אלא שאסרה הפירות והתכשיטין והתנאי הי' התשמיש (וע"כ פריך וקישוט מי הוה עינוי נפש ותירץ דהנדר הי' על התשמיש והתנאי הי' הפירות והקישוט] ולפי זה לא הי' יכול לישאל על ההקם עד לאחר התשמיש ותוכל לומר שאינה מאמנת לו שיש לו פתח ומערים לומר שיש לו פתח שאחר התשמיש לא תוכל לכופו על הגט שאח"כ לא יהי' תועלת לה הגירושין:
ה) ולפי זה נראה דאין להוכיח שרש"י סובר דיכולה לישאל על נדרה אחר ההקם מדכתב שהיא לא תבקש פתח לנדרה. דהנה בפרק ואלו נדרים דבדברים שבינו לבינה לכי מגרש לה ונשאת לאחר חייל נדרה. דאין לו כח להפר רק כל זמן שהיא תחתיו. וממילא אם הקים יכולה לישאל לאחר הגירושין ונשואין לאחר דכי מגרש לה ונישאת לאחר פקע הקמה. וא"כ אם יהי' לה פתח תוכל לכופו אף אחר התשמיש שיגרשנה ויהיה לה תועלת שתוכל לישאל לאחר שתנשא לאחר על נדרה. דאף דפירות מקרי עינוי נפש. מ"מ כיון דתלנהו בתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה. שהרי אם היתה תולה אותו בדבר שאינו עינוי נפש ולא בינו לבינה אינו יכול להפר כלל:
בספר פתחי תשובה יו"ד סי' רל"ד סק"ג הביא בשם תשו' רעק"א דאם הפר אחר הקמה ונשאל למחר על הקמה דמועיל הפרה למפרע. ואפי' להסוברים דאינו יכול לישאל רק ביום שמיעה. מ"מ אם הפר ביום שמיעה מהני. ולבבי לא כן ידמה. דהא במתני' (פ"ז) דיודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר דר"מ סובר לא יפר וחכ"א יפר כתב הר"ן דר"מ סובר לא יפר ביום זה ולא ביום שאחריו. דביום זה לא יפר משום דלא הוה ידיעה גמורה וביום שאחריו לא יפר דמ"מ הי' מקצת שמיעה ביום שלפניו וחכ"א יפר ביום זה דס"ל מקצת ידיעה ככל ידיעה אבל ביום שאחריו לא יפר ואחרים אומרים דר"מ אומר לא יפר ביום שאחריו אבל בו ביום מצי מיפר דס"ל דכיון דיודע שיש מפירין ידיעה מקרי וחכ"א יפר ביום שלאחריו דס"ל דכיון שאינו יודע שזה נדר לא מקרי ידיעה. ומבואר מדבריו בין ללשון ראשון בין לל"א דאם לא מקרי ידיעה לענין שאינו יכול להפר ביום שלאחריו. כ"ש דלא מקרי ידיעה שיוכל להפר בידיעה זו ודו"ק היטב. וא"כ כיון שהרמב"ם סובר דיכול להפר אחר השאלה על ההקם אפי' ביום שאחר שמיעה כ"ש שאינו יכול להפר קודם שנשאל:
ז) ונראה דאפי' לדעת הר"ן דאינו יכול להפר ביום שאחריו היינו טעמא משום שהי' יכול להפר קודם שהקים וכמו בגירושין שאינו יכול להפר האב ביום שלאחריו אף דשתיקתו לאחר הגירושין לא מעלה ולא מוריד. ה"נ כיון שהי' יכול להפר קודם שהקים חשיב יום שאחריו יום שאחר שמיעה. וראי' לזה ממ"ש בהגהות אשר"י פרק המדיר דאם נדרה היא והקים לה הוא יום אחד יקיים שמא ימצא שאלה על ההקם ואח"כ יוציא ויתן כתובתה. וקשה הלא יכול להפר עתה ואח"כ ימתין שבת אחת או שתי שבתות שמא ימצא פתח אלא ודאי דאינו יכול להפר בשמיעה. ואף דהגהת אשר"י ס"ל דאינו יכול להפר ביום שאחריו. וזה ראי' ברורה ואף דכתב הרשב"א וכן פסק בש"ע סימן רל"ד סעי' ב' דאם הקים ולא ידע שהוא לשון הקמה ואח"כ הפר ונשאל אח"כ דמועיל הפרתו למפרע. התם לפי דעתו הי' יכול להפר שהרי סבר שאינו לשון הקמה, ולפי האמת שאינו יודע הי' יכול להפר שהרי נשאל אח"כ והוה שמיעה. משא"כ היכא שידע שהקים ולא ידע שיכול להפר שהרי לא ידע שישאל אח"כ אינו יכול להפר כנ"ל:
ח) ואין להקשות לפי זה בהא דאמרינן בש"ס דאם אמר קיים ליכי שני פעמים ונשאל על הראשונה שהשני' חלה עליו. והא אמרינן לקמן דכל שאינו יכול להקם אינו יכול להפר משום דכתיב אשה יקימנו ואשה יפירנו. וכמו כן נימא להיפוך דכיון שאינו יכול להפר אינו יכול להקים והרי כל זמן שלא נשאל על ההקם אינו יכול להפר והאיך יוכל להקם. וכן מבואר מדברי הט"ז ס"ק כ"ה. דז"א דהא אמרינן לקמן דאפי' למ"ד אין בעל מיפר בלא שמיעה. מ"מ אם אמר לכי שמענא ושמע אח"כ חלה הפרה למפרע. וה"נ אם נשאל אח"כ חלה ההקמה למפרע ואף שלא אמר לכי שמענא הלא כל הקמה פעולתה שלא יוכל להפר אחר ששמע שקודם ששמע שיהא יוכל להפר הקמה למה לי והוי כאילו אמר בפירוש לכי שמענא משא"כ אם שמע למחר לא חלה הפרתו למפרע שהרי לא אמר לכי שמענא. ולשיטת הר"ן שאינו יכול להפר למחר אינו מועיל אף אם יאמר לכי שמענא. שהרי בעי שישמע בעת שיכול להפר רמ"ש הר"ן דאם שמע האב אחר שנשאת לא מהני הפרתו למפרע. ובזה צדקו דברי הגהת אשר"י שאינו יכול להפר עתה לכי שמענא וימתין אח"כ. ותו לא מידי: