אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רצג

סימן רצב

שלום לכבוד אהובי חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק.

א) בדבר השופר של צדקה של רמבעה"נ ז"ל שנגנב מה שבתוכה והי' מעות נדרים [בודאי השאלה שקיבלו תחילה על עצמם ואח"כ הפרישו והשליכו שם. דאי בלא קיבלו תחילה ה"ז אינו חייב באחריות] וכבודו פלפל שיהי' תלוי במחלוקת הרמ"ה עם ר"י הלוי סי' ר' דלדעת ר"י הלוי שהרשה בעה"ב להניח שם כליו דינן כסימטא דקונה באינו מחוסר מדידה. ה"נ קנתה השופר שנקנה במעות עניים אל העניים והוי כאתא ליד גזבר דאינו חייב עוד באחריות. אך לשיטת הרמ"ה דאין כלים של לוקח ברשות מוכר קונה אא"כ אמר קני שרוצה שיקנו לו כליו. א"כ נתינת רשות לא מהני לא קנתה הש לעניים וחייב באחריות. ושוב כתב די"ל בנ"ד גם הרמ"ה מודה כיון שהרשה השופר לצורך מעות עניים. וכן נראה. ועוד יתבאר:

ב) אך יותר יש לחוש עפי"מ דקי"ל קטן אין לו חצר ומפרשו רי"ף ורמב"ם ורא"ש משום דחצר דגברא משום שליחות איתרבאי. וא"כ לא מהני במקום שלא ניחא לעניים לקנות כיון שעי"ז יפטור מאחריות. והה בערכין (ו') אמר ה"ז משתמש בה כי היכי דלחייב באחריותה. ופי' בשטמ"ק דהיינו הנאת הקדש [ר"ל עמים] וא"כ בנ"ד הקנין חובת עניים. ועוד דבריש הזורק דבאין עומד בצדה לא מהני בגט דחוב הוא לה. וה"נ כיון דחוב לעניים ואין עומדים בצד הכלי:

ג) ואמנם כי לדעת הר"ן פ"ק דמציעא חצר משתמרת דמציאה משום יד איתרבאי. דכל מה שבידו של אדם בחצר משתמרת הוא נותן. אבל גט שאין רצונה לאו בחצר משתמרת היא נותנת. אדרב משליכתו מידה. וא"כ מעות אלו דניחא לעניים בהם שפיר מועיל משום יד. וגם הא דחצר דגברא משום שליחות לית לי' לר"ן. וחילוק שבין קטן לקטנה מפרש בחי' הר"ן באופן אחר. [ובנתיבות נעלם ממנו חי' הר"ן אלו ע"כ הוקשה לו]:

ד) מיהו מסתמא קי"ל כשלשה עמודי הוראה וא"כ הוא רק משום שליחות. ומחמת שני טעמים אלו אינו קונה בע"כ של עניים ועי' פ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני חייב באחריותו כו':

ה) אך יש לפטור אף שאין העניים קונים ע"י השופר שמ"מ הא לא קיבלו עליהם רק להניח בשופר והגזברים באים ולוקחים. ומה שעליהם מוטל להניח בשופר כבר עשו ואין עוד אחריות עליהם. קצת דוגמא לזה בקצה"ח סי' ש"מ דיש עעם א"י אם פשעתי חשיב איני יודע אם נתחייבתי משום דשומר אינו מחייב בהשבה לבעלים רק הבעלים באים ולוקחים פקדונם. וה"נ מסתמא קיבלו עליהם כמו שהוא המנהג להניח בשופר והגזברים לוקחים וזה אינו חשיב חיוב עליהם:

ו) אך שיש לפקפק ולומר דודאי הי' כוונתם חיוב שיבא ליד גזבר. דאל"כ לא יהי' זה קבלת מצוה גמורה אם לא הי' חיוב עליהם שיהי' העניים קונין אותו. וכ"ש שיש לומר דבצדקה אם אין מקבל עליו רק ההפרשה לא חל חיוב כלל. ודוקא הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה דפי' בקצה"ח סי' ר"ג דלא קיבל עליו רק חיוב ההפרשה. היינו משום דעולה בהפרשה לבד נעשה ממון גבוה והרי קיבל עליו לתת להקדש. משא"כ בקיבל עליו הפרשה לעניים לא קיבל עליו לתת לעני דבהפרשה לבד לא נעשה ממונם ועי' בס' ח"י:

אך י"ל שלעולם כוונתם לא הי' לחייב עצמם רק בהפרשה לשופר ולהקנות להעניים בהפרשה זו ע"י השופר וכאשר יהי' הפרשה על דרך זה שוב יהי' זכות לעניים הקנין ויקנו ע"י השופר. ואף לדעת רמ"ה כיון שהי' כוונתם כך שיקנו והוי כאומר זיל קני. ע"כ י"ל שאין חייבין ליתן שנית:

ח) מ"מ נראה דחייבין באחריות שהרי האומר הרי עלי קרבן חייב באחריותו עד שיזרק הדם. ואף שאין על הבעלים לעשות רק עד קבלת הדם ומשם ואילך כהנים שד"ר עושים. מ"מ חייב באחריות עד שיזרק הדם ע"י כהנים הגם שיש לחלק דהכא אם יהי' כוונתו רק חיוב על הנחה לשופר יקנו העניים ג"כ ויהי' מצוה גמורה אין נראה לחלק בכך בלא ראי' לענין מעשה. ומה"ט גם אם נאבד משופר שבבהמ"ד יש לחייב משום דחצר דגברא ובאינו עומד בצידו אינו קונה רק משום שליחות והכא חוב הוא לעניים שיפטור מאחריות. מ"מ פשוט דהיינו כשקיבל על עצמו ושוב השליך לשופר אבל אם לא הי' כאן רק הפרשה לשופר הוי כאומר ה"ז ואינו חייב באחריות ופשוט:

ט) מה שהוקשה לו לתי' רמב"ן אהא דכרכתו אחותו משום דהיכא דבעי נגיעה אינו מועיל מב"מ דמ"מ אינו ניגע. א"כ תפשוט איבעיא דר' אחא נגיעת רחם מקדש או אויר רחם מקדש מאיבעיא דרבא כרכתו ש"מ נגיעת כו' דאי אויר כו' נימא מין במינו אינו חוצץ. י"ל דלמא רבא גופי' מספקא לי' נגיעה כו' או אויר כו' והיינו ספיקא דכרכתו אחותו וכ"מ לשון הרמב"ן. ומה שהוקשה לו מהא דזבחים המקטיר קדשים ואמוריהן בחוץ חייב ופריך האיכא חציצה ומתרץ רב מין במינו אינו חוצץ והא התם נגיעה בעי כדכתיב על העצים (דמינה יליף פסול חציצה שם כפרש"י שם והיכא דכתיב על גם אויר חוצץ כדמוכח איבעיא דפ"ב דזבחים (דף י"ט) נכנס רוח בבגדו מהו על בשרו אמר רחמנא [או דלמא דרך לבישה בכך] הנה היכא דכתיב על גם אויר חוצץ. עי' תוס' פסחים (ס"ג) דמלת על פי' חכמים המקראות פעמים כך ופעמים כך לפי הסברא ע"ש. וע"כ אין לנו לדמות מעצמינו כי אין אתנו יודע עד מה איך פירשו חכמים המקראות:

ידידו א"ח הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה