אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רפט

סימן רפח

א) משנה ב' העבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהי' ר' יוסי אומר הרי היא כמקוה. והקשה בתוי"ט הא העביר המקוה ע"י דבר המקבל טומאה וכההיא דנוטפין שעשאו זוחלין דלקמן ובש"ך תירץ שאני הכא דמחובר למעיין:

ב) ולפענ"ד כיון דעל גבי אחורי כלים אסור לטבול. ולדעת הרבה פוסקים אפי' בדיעבד לא עלתה לו טבילה משום גזירת מרחצאות. נמצא שיש הפסק בין המעיין שאחורי כלים מפסיקין. וכן צ"ל בשיטת הרא"ש לעיל במעיין שהעבירו על גבי השוקת דמפורש כיון שאין המעיין מקיף את השוקת מכל צד גזרינן דילמא לא יהי' חיבור כשפופרת הנוד והא לענין פסול שאיבה סגי בחיבור מצד א' כדלקמן פרק ו' משנה ג' ולא גזרינן. וא"כ אמאי פסול חוצה לה. ולשיטת הר"ש נמי קשה דהא כתב לקמן פ"ו מ"ח דלענין פסול שאיבה סגי בכחוט השערה. וא"כ אין לגזור דלמא לא יהי' חיבור השוקת למעיין כשפופרת הנוד לענין מים שחוצה להן. וע"כ לומר כיון שבתוך הכלי אסור לטבול. הרי יש הפסק בין המעיין למים שחוצה להן ופסולין משום שאובין שאין המעיין מטהרן. ה"נ באחורי הכלים כיון שאחורי הכלים גופייהו פסול משום גזירה וממילא מים שחוצה להן אין המעיין מטהרן:

ג) ולולא דברי המפרשים הי' נ"ל דר' יהודה ור' יוסי אזלי לטעמייהו מ"ה דפליגי בנוטפין שעשאן זוחלין. כאשר אבאר בעזה"י. דהנה הב"י הקשה על הרמב"ם שלא חילק בפ"ו ה"ח בסילון בין תלוש למחובר בין עץ למתכות ואף שמקבל טומאה. ומ"ש מנוטפין שעשאן זוחלין דקאמר ר' יוסי כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו:

ד) ונלפע"ד דהנה במשנה דנוטפין שעשאן זוחלין יש ג' פירושים. פירוש ר"ש שסותם הנקב שלא יהי' זוחלין. פי' הרא"ש שממשיך המקוה למקום אחר ע"י מקל או קנה ואוחז המקל בידו. וטעם ר' יוסי כיון שאדם האוחז מקבל טומאה. פי' הרמב"ם דקאי על המשנה דלעיל דנוטפין היינו שיורד טיפין טיפין מן המעיין ונותן בנתיים פשוטי כלי עץ שיעברו מי המעיין עליו ויהי' זוחלין. וע"כ לשיטת הרמב"ם אין ראי' מכאן כלל שיהי' אסור לעשות מקוה בדבר המקבל טומאה. כאשר אבאר בעזה"י:

ה) והנה יסוד דבר זה בזבחים (דף כ"ה) נתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים לחביות פסולין דכתיב אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור הוייתה ע"י טהרה תהי'. והנה גבי מלוי מים לחטאת עצם המלוי עושה הטהרה ואם באו המים לחבית מאליהן הי' פסולים. ע"כ בעי שיהי' ע"י טהרה. אבל במקוה אין הטהרה משום שבאו לכאן רק משום שעכשיו הוא מקוה מים. וא"כ אין ראי' כלל משם. רק לשיטת ר"ש ורא"ש יש ראי' ממתני' דהכא [ועוד יתבאר לקמן הראי' לפי' הר"ש]. אבל להרמב"ם י"ל דהכא משום שעושה מעיין ע"י דבר המקבל טומאה ונמצא הטהרה שבאו לכאן מהמעיין שבמקום שהיא עכשיו אין לו מעיין דמה"ט אם הי' נוטפין הם כמקוה. נמצא שעצם הטהרה היא ממה שבאו לכאן. וע"כ פסול בדבר המקבל טומאה. אבל במקוה שטהרה מצד שהיא עכשיו מקוה לא איכפת לן מה שבאו לכאן ע"י דבר המקבל טומאה. וזה ברור ונכון בסברא:

ו) ובהכי ניחא לי מה דר' יהודה מתיר וכי לית לי' לר' יהודה הא דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו המים לחביות פסולין. והא משנה סתמא היא מס' פרה. דא"ל דטעמא דר' יהודה משום דפשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה אלא מדרבנן. דהא איפכא שמעינן לי' מס' סוכה (דף כ"ג.) גבי העושה סוכתו על גבי בהמה דר' יהודה פוסל משום דלא הוי סוכה הראוי' לשבעה דאסור לישב בה ביו"ט מדרבנן ועיי"ש. אך לפי הנ"ל ניחא. דהנה גבי מלוי מי חטאת דכשר בכלי חרס ובשאר כלים המקבלין טומאה. ועי' בתוס' ריש יומא. וע"כ לומר דלא קפדינן רק שלא יבא לכלי ע"י דבר המקבל טומאה. אבל מה שהיא עכשיו בדבר המקבל טומאה לית לן בה. וע"כ דרק על תחילת הווייתו קפדינן. וע"כ בנ"ד שסומך דבר המקבל טומאה שיעברו המעיין עליו נמי לא קפדינן במה שהמים מונחים ע"ג דבר המקבל טומאה רק מה באו לכאן ע"י דבר המקבל טומאה:

ז) ולכאורה קשה לפמ"ש לחלק בין מקוה למעיין דרק במעיין פסול משום שהטהרה רק משום שבאו לכאן. הלא במעיין הא אפי' הי' נותן ע"ג כלי מים במקום אחר ומחבר המים שלמטה למעיין הי' מועיל מטעם השקה כההיא דמעיין שמשך כנדל דרבה עליו והמשיכה הרי היא כמו שהי' אף שיש שאובין רוב. והיינו משום שהשאובין עצמן נעשים כמעיין. ולמה יאסור להזחיל בדבר המקבל טומאה. הלוא הם בטלין בהמעיין:

ח) וראיתי להכ"מ בפ"ט מהלכות מקואות הלכה י"א ד"ה ומלשון רבינו נראה עיי"ש כל הדיבור ותוכן דבריו דמלשון הרמב"ם נראה דהא דמעיין שהוא משוך כנדל כשריבה בגומת המעיין עצמו קאי. וא"כ אין הנוטפין בטיל במעיין ואם הי' שאובים אפי' באשבורן אין מטהר כיון דאין הנוטפין בטיל במעיין והוי כאילו כולו שאובים. ובסוף מסיק דלאו דוקא גומת המעיין. ולא אתי הרמב"ם לאפוקי אלא אם נתן המים שאובים מבחוץ והמשיכו עד שנגע במעיין. דבכה"ג אפי' נגע בגומת המעיין אינו מטהר אבל אם נפלו בתוך המעיין אין שאובין פוסלין אותו דמעיין כל שהוא דינו כמקוה שיש בו מ' סאה שאין שאובין פוסלין אותה. ולכאורה דבריו תמוהין אפי' המשיכו מבחוץ נמי כיון שמעיין כל שהוא דינו כמקוה שיש בו מ' סאה ומקוה שיש בו מ' סאה מטהר אפי' בנוגע מבחוץ. כדמפורש פ"ו מ"ג. אמנם טעם דבריו הוא עפימ"ש הרמב"ם פ"ח הלכה י"ב שאין הזוחלין מערבין השאובים עם מי המעיין:

ט) וע"כ ניחא נמי במשנתינו שהמים קטפרס מן ההר ולמטה אינו מערב מי המעיין עם המים שלמטה לולי שבא מהמעיין עצמו. וע"כ פסול בדבר המקבל טומאה. אבל ר"י לשיטתו דס"ל שם גבי שלשה גוממיות שבנתל וכן ברגליו של ראשון נוגעת במים שאפי' קטפרס חיבור. ע"כ ס"ל כאן בדבר המקבל טומאה מזחילין בו:

י) וע"כ ניחא נמי במשנתינו דהעבירו על גבי אחורי כלים בכלים שמקבלים טומאה דייקא עסקינן, וא"כ הרי המה כמקוה. דלענין מקוה לא איכפת לן בכלים המקבלים טומאה כנ"ל אות ה' (ובזה מיושב קו' הב"ח על הרשב"א בתשו' לפי פי' הב"י דפירש במעיין שהעבירו על גבי השוקת דרק בתוכו אסור לטבול אבל משיצא ממנו כשר ויש לו דין מעיין והקשה הב"ח מסיפא דהעבירו ע"ג אחורי כלים יש לו דין מקוה. ולפמ"ש ניחא משום דסיפא יש לו דין מקוה] אולם ז"א לדעת הרשב"א לשיטתו דהעושה מקוה בדבר המקבל טומאה פסול:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה