אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רפו

סימן רפה

א) פ"ב מ"ג בפירוש ר"ש הביא ראי' מתוספתא דקתני צינור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה בצידו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול. ואם יש בו רוב מים כשרים כשר שזה ספק מים שאובין למקוה. מוכח מזה דכולו שאוב מן התורה ע"כ ספיקו אסור. רק אם רוב כשרים מכאן ואילך הוא מדרבנן וספיקו לקולא:

ב) וקשה לי דהא דעת הר"ש לקמן פ"ח מ"ב דמקוה שיש בו מ' סאה אינו נפסל אפי' נפל בו מים שאובים כמה אפי' נטל אח"כ עד שאינו נשאר לפי חשבון מ' סאה במקוה כשר. וע"כ דעתו כדעת התוס' פ"ק דמכות (דף (ד:) והרא"ש בהלכות מקואות דמים שאובין יצאו מתורת שאובין במקוה בהשקה והובא בתוי"ט פ"ב מ"ו. וריש פרק ה' כתב הר"ש להדיא דה"ה אם מחוברים למעיין כל שהוא כשרים אפי' לטבילת אדם. עיי"ש שכתב ומיהו תימה לומר כו' עיי"ש. וכן פסק בש"ע סי' ר"א סעיף ט"ו וסעיף מ']. ואף לפי מה שרצה לומר שם דמעיין כל שהוא פסול לאדם. מ"מ כיון דהוי מקוה להטביל כלים ה"ה דמהני לטהר מים שאובים וכן קי"ל בש"ע. א"כ מן התורה דרביעית מים כשרים לכלים ודינו כמעיין ממש לשיטה זו דמעיין כ"ש פסול לאדם. וא"כ למה לי רוב כשרים אפי' הי' בו רק רביעית מתחילה כשר מה"ת. רק מדרבנן פסול כיון דבטלה לרביעית דמקוה. וא"כ שוב הוי ספק בדרבנן:

ג) ונראה שבאמת זה דעת ר"ת שהביאו הרא"ש והר"ן בהלכות מקואות דג' לוגין שאובין בתחילה פוסלין מהלכה למשה מסיני ועל פני המים פוסלין רק מדרבנן עיי"ש. ונראה דהוא מטעם זה דמה"ת על פני המים כשר דנטהרו בהשקה במקוה של רביעית מים כנ"ל:

ד) וליישב דברי הר"ש נראה עפ"י דברי תה"ד סי' רכ"ד והובא בטו"ז סי' ר"א סק"ג ליישב הא דאמר בש"ס נדרים (מ') שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ומ"ש ממקוה של מ' סאה דאינו נפסל ברוב מים שאובין. וכתב ליישב ותוכן דבריו כיון דהכשר מים שאובים במקוה מטעם השקה כדברי הרא"ש והשקה לא מהני אלא לשווי' תלוש כמחובר ועיי"ש. וע"כ כיון שהר"ש ס"ל דשאובים בכלים המקבלים טומאה פסול משום דהוייתו ע"י טהרה בעינן כדמבואר בדבריו. ולפסול זה לא מהני השקה דהשקה לא מהני אלא לשווי' תלוש כמחובר ומקוה שעשאו בדבר המקבל טומאה אף במחובר פסול כההיא דנוטפין שעשאו זוחלין לקמן. והוא דעת יש מי שאינו מחלק בכך שהובא בש"ע סי' ר"א סעיף מ"ט. והא דלא פסל שאובים בכלים המקבלים טומאה במקוה של ארבעים סאה. היינו משום דלא מקרי הוויית טהרה כיון דבלא זה הי' כאן מקוה כשירה אף לאדם:

ה) וראי' מדברי הרא"ש לקמן פ"ה מ"ה נוטפין שעשאן זוחלין וכו' כגון מקוה שנפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין אסור לטבול בו. ומתחילה רצה לומר דמיירי אפי' כשיצאו המים ישאר במקוה מ' סאה [ולבסוף חזר בו] מ"מ פסול דהשתא מיהו טובל גם במים העליונים. ולבסוף חזר בו וכתב בזה"ל והשתא ניחא דפוסל ר' יוסי בסמך בדבר המקבל טומאה שלא יצא מימיו משום דשיעור הכשר מקוה נעשו ע"י דבר המקבל טומאה. אבל אם ישאר במקוה מ' סאה ואינו סותם אלא להרבות לא מסתבר שיפסול משום דבר המקבל טומאה עיי"ש. הרי דכיון דבלא זה הי' מ' סאה לא מיפסל משום דבר המקבל טומאה. אבל כשלא הי' מ' סאה דלהוי הויית טהרה לאדם פסול ובהשקה לא מהני לזה:

ו) והא דכתב הר"ש רפ"ה מ"ב דשוקת מטהר [אי לאו מטעם גזירה ע"ש] ע"י חיבור מים כל שהוא. היינו משום דשוקת אינו מקבל טומאה דשל אבן הוא כמ"ש פ"ה דפרה מ"ז דשוקת היא אבן חלולה ועוד דמחובר הוא כמ"ש הר"ש לקמן. וע"כ לא מיפסל משום דבר המקבל טומאה רק משום שאובין גרידא דתלושין הן (לא זכיתי להבין למה יחשבו שאובין אחר שהשוקת הוא מחובר. וצריך לומר דמיירי שחקקו ולבסוף קבעו. המגיה] ע"כ כשר גם בחיבור מעיין. ולפי זה הא דפסק בש"ע סי' ר"א סעיף ט"ו דמעיין כ"ש אפי' לכתחילה יכול לשאוב וליתן בתוכו כל מה שירצה והוא מדברי הרא"ש בתשובה. ולפמ"ש בכלים המקבלים טומאה אסור והרא"ש לטעמי' דגם בענין הוי' בדבר המקבל טומאה מועיל השקה כמבואר בש"ע סעי' מ"ט:

ז) ומ"מ הא דכתב הרמ"א סעיף מ' בענין שאיבת המקוה לנקותה צריך לשואבה בכלי מנוקב דבדיעבד אם שאבו בכלי שאינו מנוקב במעיין אין לחוש כי העיקר כהאומרים דאין שאיבה פוסלת במעיין בזה י"ל אפי' לפמ"ש דבכלים המקבלים טומאה פוסל אף במעיין מ"מ י"ל דשוב אינו פוסל דג' לוגין רק בשרובה נעשה כך כיון דפסול שאובין נטהר בהשקה שוב לא פסול אלא ברובא. כמ"ש כיוצא בזה בס' בעה"נ להראב"ד בענין מקוה הנעשה בידי אדם שלא ע"י כלי דאינו פוסל אלא ברובו ולא בג' לוגין והובא בטו"ז ס"ק כ"ט עיי"ש. ה"נ י"ל בפסול עשיית מקוה בדבר המקבל טומאה]:

ח) והא דכתב הר"ש פ"ז דמקוה שיש בה מ' סאה אפי' נתן סאה ונטל סאה כשר אפי' ביותר מרובו. ואף בכלים המקבלים טומאה. ונמצא שעכשיו רוב המקוה נעשה בכלים המקבלים טומאה. ולכאורה יש לדמותו לההיא דסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנו וחזר ונפסקה אחרת דטהור דפנים חדשות באו לכאן. ומינה דייק בעירובין (כ"ד.) דפרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשרה דחשיב מוקף לדירה. אף דבשעה שגדר לא הי' פירצה ביותר מעשר עיי"ש. ה"נ אף דבשעה שנתן מן הכלים למקוה כבר הי' מ' סאה. מ"מ עכשיו נמצא שע"י כלים אלו באו המקוה:

ט) ונראה ליישב דהנה בזבחים כ"ה:) בהא דנתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים למקוה פסולים. דייק מינה דאויר כלי ככלי דמי. דאי לאו ככלי דמי נמצא שלא בא מהכלי בלא הפסק למקוה. ומינה דייק הרא"ש ז"ל בתשו' דאם נתן דבר המפסיק בין כלי המקבל טומאה בין המקוה כשר וכיון שאינו פוסל אלא שתיכף בצאתו מהכלי המקבל טומאה נעשה מקוה. והכא אין כאן הויית המקוה מחדש עד אחר שנטל סאה דמקודם כבר הי' בו מ' סאה ונמצא שבשעה שהי' מים ראשונים כשרים מפסיקין בין הכלי להויית המקוה מחדש וכשר. כן נ"ל לשיטת הר"ש ודו"ק היטב. אך עי' תוס' פסחים (כ') ד"ה ובשעת:

י) ולפמ"ש נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם והראב"ד בס' בעלי הנפש דנתן סאה ונטל סאה דכשר רק עד רובו במים שאובים מיירי. והקשה הרא"ש מההיא דשני מקואות זו למעלה מזו בעליונה יש מ' סאה ובתחתונה אינו כלום נותן לעליונה עד שירדו לתחתונה מ' סאה. הרי אף שלא נשאר בעליונה רוב כשרים כשר ועיי"ש. ונלפע"ד דהנה דעת הראב"ד בס' בעה"נ דתרי גוונא שאובין נינהו. חדא בנשאבו בכלי ובזה פוסל אף שלא באו ע"י אדם למקוה. והב' כל שבא ע"י אדם למקוה ובזה פוסל אף שלא נשאבו בכלי והפסול השני הוא מה"ת. וכן כתב הר"ן בשמו בפ"ב דשבועות. ועיי"ש. וע"כ ס"ל להרמב"ם והראב"ד דבענין השני היינו מה שנעשה ע"י אדם לזה לא מהני השקה כיון דפסול זה לאו משום תלוש הוא. דהא דעת הרוקח והובא בש"ך סקמ"ו דאפי' לא הגביה הכסות מהמקוה כיון שסחט בידים פסול. הרי דאף כשהי' מחובר נפסל כשסחט בידים וכיון דפסולו לאו משום מחובר שוב לא מהני השקה כתה"ד הנ"ל. וע"כ בנתן סאה ונטל סאה פסול כמו גדר אמה ופרץ אמה בעירובין דחשיב מוקף לדירה. ה"נ חשיב עשיית המקוה בידי אדם ודו"ק. (ובזה לא שייך תירוץ שכתבתי לדעת הר"ש בענין כלי המקבל טומאה]. אבל בשני מקואות דבעליונה מ' סאה ובתחתונה אין כלום דשופך לעליונה ניחא דהתחתונה כשירה דרובו מים כשרים כיון דבתחילת העירוי רובא דרובא בעליונה כשרים והם ירדו לתחתונה ובסוף ג"כ לא פחות ממחצה כשר בעליונה כמובן. והם ירדו לתחתונה. נמצא שבתחתונה רובו כשר. (ואם נחשוב כל המעיין מהכשר כמו שמחשבין בנתן סאה ונטל סאה דמחשבין כל הנטילות מן הכשרים. כ"ש שכל התחתונה כשרים). ורק הקושיא מעליונה. וע"כ הקשה הרא"ש באמת רק מעליונה כמבואר בדבריו:

יא) ולפמ"ש בעליונה נמי ניחא דכשרה דפסול שאובה נטהר בהשקה. ומשום שנעשו בידי אדם אין לפוסלו. דהרי בתחילה הי' ג"כ מ' סאה דלא דמי להא דגדר אמה ופרץ אמה. דהתם כיון שפרץ אמה אח"כ נמצא שאם לא הי' גודר מתחילה הי' פרצה יותר מעשרה. וע"כ מיקרי שעשו היקף. משא"כ הכא דמעשה אחת הן נתינה לתוכה ומה שירד ממנה ולולי הנתינה לא ירד ולא הי' נחסר והי' כאן מקוה שלם. נמצא שבנתינתו לא עשה מקוה כלל. משא"כ בנתן סאה ונטל סאה דהנטילה מעשה אחרת היא. ונמצא שאלולי הנתינה לא הי' כאן מקוה ודמי שפיר להא דגדר אמה ופרץ אמה וחשיב מקוה בידי אדם. כן נ"ל נכון ליישב שיטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל

יב) ונלפענ"ד דהרא"ש דמותיב שפיר מותיב דאזיל לטעמי' שכתב בפ"ב דעירובין בענין הרחיק מן המחיצה ד' ועשה מחיצה הועיל. דבעשה מחיצה יותר מעשר אמות סגי. דבעשיית מחיצה החדשה סותר הישנה והוי כפרץ אמה וגדר אמה ועיי"ש הרי דאף דמעשה אחת הבנין והסתירה ואלולי הבנין לא הי' סתירה אעפי"כ חשיב היקף לדירה. א"כ ה"נ בשני מקואות דחשיב מקוה בידי אדם ויפסל. אבל הרמב"ם לטעמי' שהוא אינו גורס הועיל. רק הוי מיעוט ואינו ענין לכאן. ואפי' שאר פוסקים דגרסי הועיל מ"מ בעשיית מחיצה שלימה א"צ לטעמא דסותר הישנה רק בלא עשה רק עשרה אמות דבזה צ"ל דחשיב כעשה כל המחיצה משום דבלא גדרתו הי' נקרא פרצה צריך לטעמא דסותר הישנה כדי שיקרא פרצה בלא מחיצה שעשה. והוי כעשה כל המחיצה. אולם דברי הרא"ש אלו דבעשיית עשר אמות סגי אינם מוכרחים בגמ' ואין קושיא לרמב"ם וראב"ד ז"ל ודו"ק היטב בכל זה:

יג) נחזור לדברי הר"ש והעולה ממה שכתבתי לשיטת הר"ש דשאובין בכלי שאינו מקבל טומאה אינם פוסלים אפי' ברובא מה"ת כל שהי' רביעית מתחילה במקוה. אלא דקשיא ע"ז הא דכתב הר"ש בזה"ל ש"מ שאובין דאורייתא. ולכה"פ כולו שאוב. ואפשר דשאיבה בכלל כלי אבנים וכלי אדמה דפוסלין מקוה רק מדרבנן. והא דפריך בפרק המוכר את הבית מכלל דשאובין דאורייתא בתמי' דמשמע דכולו שאוב מדרבנן מדלא מוקי לה בכולו שאוב דאורייתא היינו משום דסתמא קתני כו' פוסל את המקוה משמע כדקי"ל אפי' בשלשת לוגין עכ"ד. והנה צריך להבין למה הוצרך לדחוק בההיא דצינור. הא לדידי' היא שאובה דאורייתא רק בכלי המקבל טומאה וצינור שחקקו ולבסוף קבעו אינו מקבל טומאה כדתנן פי"א דכלים כל מחובר לקרקע טהור. ואפילו בנעשה בתלוש על דעת מחובר טהור אפי' עד שלא חיברו. ועי' בתוס' חדשים פ"ו משנה (י'). וצ"ל משום דלא פסיקא לי' להר"ש דכלים שאינם מקבלים טומאה אינם פוסלים במקוה מה"ת. ובלשון אפשר כתבו כנ"ל לשונו. וע"כ הוצרך לתרץ כן, אולם לפמ"ש אכתי הי' יכול לתרץ כיון שאינו מקבל טומאה שוב אינו פוסל אפי' לא הי' בו רק רביעית מים אינו מה"ת. דלשון פוסל את המקוה משמע שהי' בתחילה מקוה מה. וכמו שתירץ הר"ת ז"ל לשיטתו וכמ"ש הר"ן בשמו בפ"ב דשבועות:

יד) אמנם נראה דלק"מ דאף דמחובר לקרקע טהור היינו בנעשה מתחילה על דעת מחובר. אבל בלא"ה אינו עולה מטומאתו אלא בשינוי מעשה. ובמה שחיברו לא חשיב שינוי מעשה כבש"ס שבת (דף נח:) טבעת של בהמה ועשאו לדלת אעפ"י שקבעו במסמורים טמא שאינם עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. וכבר ביאר זה הנוב"י סי' ע"ג עיי"ש:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה