אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רפה
א) מס' מקואות משנה א' מי גבאים שתה טמא ושתה טהור נימא. יש לעיין דהאיך מקבלים מים שבפיו טומאה מן הטפה. הא מחוברים עדיין למי המקוה הגבים ועיין באלי' רבה סי' ת"ר בהא דכתב השל"ה לאכול חולין בטהרה בעשי"ת ונתן עצה לזה לאכול פת שלא הוכשר ולשתות מים מהבאר. וכתב אלי' רבה דלא נטמאו המים בפיו משום דמחוברים לבאר שאינו מקבל טומאה וה"נ כיון שמחובר לגבא שאינו מקבל טומאה לפי' הר"ש והראב"ד ז"ל [ועי' רא"ש ספ"ח דטהרות]:
ב) וא"ל דבאר שהיא מקוה טהרה שאני דאפי' מים שנטמאו מכבר מטהרים בהשקה במקוה. משא"כ מי גבא כיון דאין בה מ' סאה אינו מטהר בהשקה. דמה"ט לא נטהרה הטפה וכמ"ש הר"ש. ה"ה דלא מהני למים שבפיו שלא יקבלו טומאה דהא ליתא דהא כתב הר"ש פ"ב משנה י' בסוף הדיבור לדחות הראי' שהביא דמים שבראשו אינם פוסלים את המקוה מההיא דאם הי' רגליו של ראשון נוגעת במים אף השני טהור. וזה לשונו ומיהו לא דמי דהתם בשלא נעקר מן המקוה ואף דהתם בלא מים שבראשו ליכא מ' סאה וכי חשבת למים שבראשו שאובים בציר להו מ' סאה ואי אפשר שיטהרו השאובים מהמקוה ואעפי"כ כיון שמעולם לא נתלשו לא נעשו שאובים כלל. ה"נ כיון שמעולם לא נתלש לגמרי לא יחשבו תלושים ולא יקבלו טומאה:
ג) ונראה דהכא הטעם משום דכשסגר פיו נטמאו אז המים שבפיו. ואף שבמלא לוגמיו ליכא כי אם רוב רביעית. מלא לוגמיו הוא כדי שיסלקנו לצד אחד. אבל מלא פיו אפשר דהוי רביעית ויותר ואכתי צ"ע: