אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רעו

סימן רעה

ב"ה יום עש"ק האזינו תרנ"ה לפ"ק. תולה ארץ על בלימה. ייטיב החתימה. לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י.

א) מכתבו הגיעני בעשי"ת היום פניתי מעט אמרתי להשיבו. אשר כתבתי דלא חשיב בידי אדם משום דכותל המפסיק שלא ילכו המים הי' בידי אדם. וכשפותח שילכו המים אינו רק סילוק מעשה ראשון ונשאר בידי שמים. ודומה לכיסה בור מגולה וחזר וגלהו דשני פטור וראשון חייב דחשיב בור ראשון שהי' קודם שכסהו זה. וכתב כ"ת דזה אינו רק כשגילה אדם זה עצמו שכיסהו. משא"כ בנ"ד שעשיית הכותל הי' ע"י אחר והאריך להביא ראי' כשגילה אחר חייב. הנה זה פשוט אף לבר בי רב דחד יומא. אך זה בבור שדנין על האדם ומחויב מחמת שגילה הוא. ואיך יפטור ע"י שהכיסוי הי' ע"י אחר. מה נ"מ אם כיסהו בעליו או אחר. אך במקוה שדנין על המקוה ואין פסול בידי אדם מחמת שכח אדם זה במקוה. רק כח מן האדם. מה נ"מ אם הי' ע"י אותו האיש עצמו או אחר. סוף סוף עתה המקוה רק מה שהוא בידי שמים. וכח האדם לא הי' רק לסלק כח האדם שהי' מונע ונשאר ביד שמים כשהי':

ב) ואשר כתבתי שדעת הר"ש שאין פסול מהוה ע"י דבר המקבל טומאה רק שנוגע במים. אבל לא ע"י כוחו בלבד. וכתב כ"ת דמהרמב"ם פ"ו מה' פרה אדומה ה"ח מבואר להיפוך. לא ידענא מה קאמר. דהאופנים שכתב הרמב"ם רק שנגע דחק בידו המים או ברגלו. או בעלי ירקות. הנה הכל שנגע במקבל טומאה. וכן מ"ש עוד שם וכן אם שקעו במים כו' הנה נגע המקבל טומאה בתוך המים. ואם סמך על הכלל שסתם כל דבר שמקבל טומאה אם סייע בו המים כו' א"כ אף אתה אמור שאפי' הי' הפסק כשר וליתא:

ג) ואשר כתב ליישב מה שהקשיתי למה למעט מילא בכתף ונתן לתוך המקוה. תיפוק לי' שהמקבל טומאה פעל שירד לתוך המקוה ופסול מה"ת. וניחא לי' בע"י גוי. או ע"י המשכה פחות מג' טפחים. הנה מבואר דחק הזה. דאין פשט הת"כ ע"י גוי. והמשכה ג' טפחים המעיין בב"י יראה שזה רק חומרא. והעיקר שאין שיעור להמשכה כמ"ש הרשב"א ורא"ש וטור ותשב"ץ. וכל טעם ג' טפחים משום לבוד ואינו אלא במחיצות. וגדולה מזה בשבת (ט') גבי כוורת. וכ"ש בנידון מקוה ולבוד מה' מחיצות. וכ"ש שתוס' פ"ק דסוכה דאין לבוד להחמיר. ובעיקר החילוק למה בהמשכה אינו פחות מג' טפחים וגבי מקבל טומאה אפי' בכ"ש לא אדע חילוק למה. ורא"ש וטור שכתבו דבעל שפתו לא מיפסל משום מקבל טומאה לטעמייהו שגם בהמשכה מכשירים בעל שפתו. ואם שבמשנה ובש"ס זבחים מבואר דבהפסק מעט כשר. י"ל כמ"ש רמב"ן פ"ק דשבת דאין לבוד בכלים. ועוד אפי' תימא דלא כרמב"ן נלמד משם להמשכה. אך מה שהמחבר החמיר בהמשכה והיקל במקבל טומאה. משום דממשיך במקבל טומאה הוא גופה שנוי במחלוקת ורמב"ם ויוא מתירים לגמרי. ועיקר דין המשכה דאינו פחות מג' טפחים הוא חומרא. ורשב"א ורא"ש ותשב"ץ מקילים בעל שפתו לא החמיר למינקט תרי חומרי. דמר ודמר. אבל באמת אם לא יחשב המשכה לא יחשב ג"כ במקבל טומאה ולדעת הפוסלים יפסול:

ובמה דפשיטא לכ"ת דע"י גוי לא יחשב מקבל טומאה. לדידי מספקא לי שהרי בנזיר (מ"ח:) יכול אפי' נפש בהמה כו' הרי אומר לא יבא במטמאים בביאה הכתוב מדבר. ואעפי"כ דעת הפוסקים חוץ מבעל ס' יראים דאף גוי שאינו מטמא באוהל כהן ונזיר מוזהרים על מגעו ומשאו. וכתב במל"מ פ"ג מה' אבל משום דאין אדם מטמא באוהל. וכ"ש די"ל כן בגוי חי דראוי לקבל טומאה אם יתגייר. ואף דגוי ממעט בחלק. היינו דאפי' פירות שלא הוכשרו ממעטים דהטומאה אינה יכולה לעבור. אבל במהוה במקבל טומאה דפשוט דפירות שלא הוכשרו חשובים מקבל טומאה לענין זה וסתמא קתני עלי ירקות אף שלא הוכשרו דמים מחוברים כל זמן שהוא בתוך המים אין מכשירין. אפשר שגם גוי יפסל. וצ"ע בזה]:

ה) והנה במקוה זו תחילה כתב כ"ת שהעושה הקראהן אמר כי עשה על מנת להוציאו בכל פעם. וע"כ כתבתי דלא מהני דעתו בלא רצון בני העיר. והי' פשוט בעיני שלא הי' כן דעת בני העיר. מדלא עשו כן באמת. שאם הי' עושין כן לא הי' צריך כ"ת להביא ראי' מהבעל מלאכה. ואפי' עשה שלא על דעת כך כיון שעתה הוא כך. ואפי' מחשבה גרידא מועלת לקבל טומאה. עתה כותב כ"ת שגם בני העיר הי' דעתם כך. באמת יש לדון שמחמת שעכשיו ציוה כ"ת להסיר בעת טבילה ג"כ יחשב כאילו הי' דעת בני העיר כך. והגם שכתבתי טעם ראשון להכשיר גם בזה מהא דפרק הישן. מילי דתלי בשיקול הדעת נינהו ובודאי אין לסמוך ע"ז לבד לכתחילה. אך הטעם שבלעדי הקראהן הי' בא המים למקוה זה טעם ברור בלי שום חשש כלל אף לכתחילה. וגם אם יש כלי שבה פותח הקראהן אם אחר פתיחה שוב א"צ לכלי ההוא לא חשיב מהוה במקבל טומאה וגם זה טעם ברור. והרוצה לחוש לכתחילה מי ימחה בידו. אך אם גם אח"כ צריך אל הכלי שישאר הקראהן פתוח אזדא טעם ההוא. ודאי צריך לתקן. היינו או לעשות כלי אפי' של מתכות שישאר מחובר תמיד. או לעשות של עץ. ושל עץ טפי עדיף. אולם זה רחוק בעיני שיהי' כלי שבה פותח ואף הפתיחה צריך לכלי שא"כ הי' כ"ת כותב זה. ע"כ אם יתקנו המקוה באופן אחר שהי' תחילה מחויבין לפרסם שהמקוה בלעדי התיקון ג"כ כשירה גמורה. והתיקון הוא רק לכתחילה כעין שכתב הש"ך סי' קצ"ה סק"ה. אבקשו שאל יטרידני עוד במקוה זו. דו"ש וש"ת:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה