אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רעה
ב"ה ועש"ק נצבים תרנ"ד. שלום לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגאון המפורסם ידיו רב לו כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י
א) הנה כתב במכתב הג' שאין חשש אצלו על הסילון רק על הקראנע והנה תמונת הקראנע שהקראנע התחוב לרוחב יש בו נקב מעבר אל עבר. וכשמסבב עד שהנקב מכוין כנגד הילוך המים בהצינור אינו סותם. אך כשמסבב הקראנע עד שהנקב מן הצד וכנגד הילוך המים שבצינור סתום נסתם הילוך המים. והנה אם כוונתו על התחוב לרוחב בתוך הצינור. אין שום חשש שאלמלא התחוב לרוחב בודאי הי' המים הולכים למקוה. אך בודאי יש כלי מבחוץ של מתכות שמסבבין בו הקראנע. וכוונתו בודאי לכלי הזה. ומשום שסילק המניעה חשיב כוחו. כהא דחולין בנטל הדף הסותם המים חשיב הילוך המים מכוחו עכ"ד. ולדידי גם בזה אין שום חשש כמו שאבאר:
ב) הנה הר"ש כתב דאף כולו שאוב בכלים שאין מקבלין טומאה דרבנן. והא ת"כ יכול מילא בכתף ועשה מקוה יהי' כשר. ת"ל מעין מה מעין בידי שמים כו' אסמכתא אך בכלי המקבל טומאה פסול משום דהויתו ע"י טהרה תהא. עי' ר"ן פ"ב דשבועות. והנה קשה מילא בכתף ועשה מקוה ל"ל לפסול מדרבנן באסמכתא. ת"ל דמה"ת פסול כיון שעשה האדם המק"ט מקוה ומוכח דלא חשיב הוי' במק"ט אלא כשהמים עוברים וניגרים במק"ט. אבל מה שנעשה מקוה מכח דבר המק"ט לית לן בה. וא"כ כלי זה שפותח בה הקראנע ואין המים עוברים עלי' אין שום חשש. וק"ו כלי שיורדין המים מכוחו. אבל הכלי אינו פועל רק האדם פועל בו. אך הרא"ש פ"ה דמקוואות מ"ה בפי' לנוטפין שעשאן זוחלין סומך מקל או קנה. ר' יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו. ופי' הרא"ש שהאדם סומך המקל וקנה בשעה שהמים עוברים עליהם. חשיב הויה בדבר המקבל טומאה אף שאין המים עוברים על האדם רק שהאדם פועל העברת המים:
ג) ונ"ל ליישב לשיטתו מה שהקשיתי מח"כ. דהנה יש לפקפק בעיקר ה י' במקבל טומאה במקוה. בשלמא מי מלוי לקידוש שהטהרה מחמת שנתמלא מנהר מים חיים. ובדהוי' במק"ט פסול. ויש ללמוד ממנו ג"כ למעיין שהעבירו על דבר המק"ט שלא יטהר בזוחלין. דטהרת זוחלין הוא מחמת שנובע ממעיין. והרי הנביעה דרך מק"ט. אבל מקוה הטהרה מחמת שהוא עכשיו מקוה. מה נ"מ ע"י מה בא למקוה. ובאמת זה דעת הרמב"ם וס' יראים דלא פסל בדבר המק"ט רק מה דבעי מים חיים או במעיין לענין זוחלין:
ד) אך סברת הפוסלין יש ליישב. דכיון דגמרי' בח"כ ממעיין דבעי דוקא שיבא למקוה בידי שמים נמצא הטהרה מחמת הביאה למקוה ושוב פסול בדבר המק"ט. וזה ניחא לשיטת הרא"ש דכולו שאוב דאורייתא [וכ"כ בשם הר"ש] אך לפנינו ברא"ש דבכלי גללים אפשר כולו שאוב דרבנן. והר"ן כתב בשמו שודאי דרבנן. ובכלים המק"ט דאורייתא. אי אפשר לומר כתירוץ הנ"ל שאם פסול מקוה במק"ט נצמח מפסול בידי אדם וכיון שפסול בידי אדם רק דרבנן ממילא גם פסול במק"ט במקוה הוא רק דרבנן. וא"כ לפי שיטת הר"ש מוכרח שהאדם אוחז במקל אין שום חשש כלל. ובאמת פי' בנוטפין שעשאן זוחלין פי' אחר שאדם סותם הזחילה והמים נוגעין באדם:
ה) עי"ל בפשוט דלדעת הרא"ש י"ל ר' יהודה ור' יוסי פליגי בהא וסתם ת"כ ר"י. אך לשיטת הר"ש שפי' פי' אחר בנוטפין שעשאן זוחלין א"א לומר דפליגי בהא. ומוכח מברייתא דת"כ דאין חשש בנ"ד. וכן לפי מה שחזר הרא"ש כפי' הרמב"ם:
ו) אך לפי' הרא"ש ופסק הש"ע סעי' מ"ח. הלא כתב הרא"ש דהיינו דוקא שהאדם אוחז הדף בשעת העברת המים. ובנ"ד מצד הסברא לאחר שפתח הקראנע בכלי מתכות. אף אם ינטל הכלי ההוא יבואו המים למקוה ע"י הצינור והקראנע. נמצא שבשעה שהמים עוברים אינם עוברים ע"י המקבל טומאה. וכאילו העמיד האדם שם כלי ואח"כ באו המים. ויש לדמותו ג"כ ליש דבר המפסיק בין כלי המקבל טומאה בין המקוה דכשר. ה"נ יש הפסק זמן בין פעולת הכלי בין המים שבאים אח"כ. והרי ביש אויר המפסיק מ"מ באו המים ע"י המקבל טומאה ויפסול לשיטה זו. ע"כ משום שבאו לכלי או למקוה אח"כ. ה"נ בנ"ד וזה פשוט:
ופשוט שהמים שעוברים בעת הפתיחה ממש הוא דבר מועט. ויש שיעור מקוה בלעדי המים ההם. ואותם מים מועטים אף אם יש בהם ג' לוגין ונאמר דהבא ע"י מקבל טומאה פוסל בג' לוגין אינם פוסלים המקוה כיון שמחוברים למעין. ואף שאותם מים מועטין אינם נטהרים בהשקה. מ"מ אינם פוסלין המקוה שמחוברת למעיין מ' סאה. ושוב בטלים אותם מים ברוב כיון שיש שיעור מקוה בלעדם והם מטהרים. ובטלים הפסולים שאינם מטהרים בכשרים המטהרים כיון שיש בהם כשיעור. ודומה לפחות מג' לוגין שאף שאין משלימין השיעור. מ"מ אם נשלם אח"כ בכשרים כשר. ואף שיטבול גם בשאובין בטלין ברוב ה"נ בזה:
ח) מ"ש בשם הב"מ שרמב"ם חולק על הרא"ש מדפוסק כרבנן בדף של נחתומין. תמהני על דבריו מי איכא מאן דפליג ע"ז. הלא לעולם הלכה כרבים בפרט נגד ר"א דשמותי הוא. ועוד דבנדה (ז':) הלכה כר"א בארבעה ולא יותר. ועוד דמתני' דצינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל המקוה ומוקי בגמ' רק כרבנן. והא דצינור פסקו כל הפוסקים בפסקי הלכות. אך משום שביקש לחלוק על הרא"ש וידע כי אין שומע לו תלה באילן גדול הרמב"ם ז"ל. אך באמת הם ס"ל לחלק בין הא דדף בין הא דפ"א דכלים כנ"ל בתשובתי הראשונה בטוב טעם. וא"כ אין סתירה כלל מרמב"ם:
ט) אשר כתבתי דרמב"ם סובר מעין מטהר באויר היינו מדכתב גבי גל שנתלש מן הים. בזוחלין אין טובלין קו"ח באויר. ממילא דמטהר בזוחלין אין לנו קו"ח. וע' ב"י שפי' דגוזרין אויר דים אף שהוא כמעיין לטהר בזוחלין אטו זוחלין דמקוה. מ"מ מדאורייתא מטהר באויר. וכשהוא בארץ ג"כ אין קרקע המעיין הטהרה. רק המים בעצמם וכיון שהוא בקרקע קע ליכא גזירה. מ"מ עצם הטהרה הוא המים בעצמותם:
ידידו דו"ש וש"ת בכתיבה טובה הק' אברהם.