אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רנג

סימן רנב

ב"ה יום ד' מ"מ במחובר תרנ"ה לפ"ק. החוה"ש וכט"ס לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול החריף הבקי מגזע יוחסין כש"ת מו"ה חיים דוד נ"י האבד"ק קויל. דבר האשה אשר נשתרבב האם שלה למטה ועשו לה טבעת סביב פי האם ומסופקין אם חוצץ בטבילה

א) לפענ"ד נראה דודאי קרוי אינו מקפיד. ומה שהוכיחו האחרונים מרטי' וקשקשין שעל השבר שחוצץ אף שהוא לרפואה. הנה מלשון הרא"ש בפירושו פ"י דמקוואות (ס"ג) וכן בהלכות קטנות הלכות תפילין קשר של קיימא א"צ לבוא בו המים. נראה דמה שקרוי קשר של קיימא לענין שבת הוא דקרוי אינו מקפיד. אבל מה שבודאי לאיזה זמן יסירנו משם דלא חשיב של קיימא לענין שבת. הוא הדין דחוצץ. ובאמת טעם אחד לשניהם משום דלא מבטל לי' לגמרי וע"כ רטי' וקשקשין דלאחר שיתרפאו יסירנו משם חשיב מקפיד. ואפשר דהני ודאין עתידין להתרפאות ע"כ חוצצין:

ב) והנה זה החולי פאהרפאל אם אינו ברור שיתרפא שפיר חשיב אינו מקפיד אף דאפשר שיתרפא. ומבואר בפוסקים או"ח סי' שי"ז דאף דאפשר שיתירנו עדיין חשיב של קיימא כל זמן שאינו מבורר שיתירנו. וכן משמע בירושלמי שם דקשירת אהלים הוי קש"ק משום שהי' נוסעים וחונים עפ"י הדיבור. הנה משום שאפשר שלא יצוה השי"ת להם ליסע חשיב של קיימא אף שהי' אפשר שיסעו מיד. אולם לא ברירא לי דאפשר שחולי פאהרפאל נמי יש לו רפואה ברורה:

ג) אך נ"ל דבדרבנן דמיעוטו המקפיד אינו אלא מדרבנן. ובדרבנן בשעת הדחק יש לסמוך על רבינו ירוחם דעל חצי שנה מקרי קשר של קיימא, וכאן שהרופא אמר שלאחר חמשה חדשים מיום שתתעבר תסירנו. והא עכ"פ אינו ודאי ואפי' רוב שבחודש אחד תתעבר. וא"כ הוי ביטול על חצי שנה דחשיב של קיימא ואינו חוצץ:

ד) ואין להקשות על רבינו ירוחם מירושלמי במסקנא שם דאין ללמוד קושר מקשירת אוהלים דלא הויין קשר של קיימא מכיון שהבטיחם להכניסן לארץ. ואף שלפעמים היו כמה שנים במקום אחד. דלק"מ שהרי אם לא היו חוטאים במרגלים היו נכנסים לארץ מיד. וא"כ חני' ראשונה שקשרו האוהלים באחד בניסן לא הי' של קיימא שהי' ליכנס לארץ לאחר חמשים יום בשעה שנעלה הענן בעשרים באייר. ושוב אין ללמוד משאר קשירות. דהלימוד הוא שכל מה שהיה במשכן הוא מלאכה וקשירה נמי הוא מלאכה. וכיון שהראשונה לא היתה מלאכה אימא שגם שאר קשירות לא הי' מלאכה ועוד דהלימוד משום דהמשכן אינו דוחה שבת ובשעה שנצטוו על המשכן נצטוו שלא יעשו אותו בשבת. ומזה נלמד שמה שהיה במשכן היה מלאכה. והרי בשעת ציווי היה עומד שיכנסו לארץ מיד ולא היה הקשירה של קיימא. וע"כ לא נצטוו על הקשירה. ושפיר מקשה הירושלמי דאי אפשר ללמוד מקשירת אוהלים:

ה) אך מ"ש הגאון זצ"ל מליסא דעומק בית הרחם בלא"ה אינו מגיע המים לשם ואף בלא חציצה אינו ראוי לביאת מים ואין נ"מ כלל אם יש חציצה או לא. לא נראה. דא"כ גם מה שאינו בעומק לא לבעי ראוי לביאת מים דאין טבילה לחצאין כמו שפירש"י קידושין (כ"ה.) דלשון אף שקצתו גלוי אצל שרץ א"צ להוציא לשונו לחוץ דכולו אינו יכול וקצתו שבפנים בה"ס רק חציו ולא מצינו טבילה לחצאין. כן נאמר בבית הרחם כולו אי אפשר שיהי' ראוי לביאת מים ע"כ קצתו ג"כ א"צ לביאת מים. ומפורש בר"ש בה"ס דנשואה חוצץ הוא בית הרחם. והנה רעק"א ז"ל כתב דמשכחת בית הרחם בפנים ביאת מים להושיב שם סדין שרוים במים. והנה מטעם זה שאין שם דבר חוצץ יחשב ראוי משום זה וע"כ בכל בה"ר פוסל חציצה:

ו) שוב הגיע לידי תשו' זכרון יוסף שהביא כבודו שדעתו שכל שאינו מקפיד עליו עתה מקרי אינו מקפיד ודוקא דבר המקפיד בשעת לישה דכל שעה בידה ללוש. והביא ראיות. אחח ממעוברת שנתגיירה שבנה א"צ טבילה. ובעי למימר הטעם משום אינו מקפיד אף דלאחר עיבורו יקפיד לצאת מרחם אמו. לדידי אין זה ראי'. והרי מור בכלי זכוכית דחוצץ פירש"י (שבת ט"ו) דטיט ודבר אחר הנדבק בהם אינו חוצץ שאינו מקפיד עליהם לפי שנופל מאליו. הנה דלא חשיב מקפיד מה שמאליו. וה"נ כיון דמאליו יוצא לא קרי מקפיד רק אם דעתו להסירו במעשה אבל יציאת הוולד מרחם אמו הוא בטבע:

ז) ומה שהביא ראי' מבצק שבסדקי עריבה דבשאר ימות השנה הוא כעריבה אף דכשיגיע פסח יקפיד עליו. ג"כ לאו ראי' שהרי התם דמפליג בין כזית לפחות מכזית היינו בדפנות דעשוי לחזק קצת. וא"כ הבצק שהוא צורך הכלי הוא עצמו מקבל טומאה דאתרבי כל צורך הכלי לטומאה (חולין קי"ח) מדכתיב לכל צרכיכם והוא עצמו מכלל הכלי ואינו חוצץ:

ח) ומה שהוכיח עוד מצובע שידיו צבועות ושוחט שידיו מלוכלכים בדם אף שבודאי ידיח ידיו ברגל ומ"מ קרוי אינו מקפיד. י"ל שעד אותו זמן יעבור ממילא כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת שחמימות הבשר מעברת הכתב לאחר זמן ודומה למ"ש רש"י בטיט דמשום שעובר ממילא לא נקרא מקפיד:

ט) ומה שהביא ראי' משערות דאותו מקום שנדבקו בפנוי' אינו חוצץ משום דאינה מקפדת אף דאחר שתנשא תהי' מקפדת. לא קשיא כי אפשר שתגלח השערות קודם שתנשא ולא תקפיד אם ישארו השערות מדובקים. וכיון שאפשר שישאר כך לעולם. הא חשיב של קיימא בשבת כמו שהוכחנו מירושלמי וה"ה לענין טבילה דחשיב אינו מקפיד ובטיל:

י) אך מדברי רש"י עצמו בטיט שאינו חוצץ משום שאינו מקפיד להסירן שיפול ממילא. ולכאורה אינו מובן דכ"ש אם יפול ממילא שאינו בטל אל הכלי והא שלהי שבת ברש"י ולהכי נקט גמי שראוי למאכל בהמה ולא מבטל לי' להיות קשר של קיימא דמינתק כשיבש:

יא) אשר ע"כ נראה דתלוי אם בשעת טבילה הי' ניחא לי' אם לא הי' שם. וע"כ מור בכלי זכוכית שדבוק היטב והיה ניחא לי' שלא יצטרך לטרוח להסירו. אבל טיט שממילא יפול וע"י זמן מועט הא אינו מקפיד אינו חוצץ. וע"כ טבעת מהודקת באצבע דבשעת טבילה א"צ לנוי. והי' ניחא לה שלא יהי' שם שמא תצטרך תיכף ללוש ולא תצטרך לטרוח בהסרתו. וזה טעם חץ התחוב ביריכו חוצץ אף שכתב ר"ש שיש סכנה בהסרתו. ודומה לכאורה להא דכתב המרדכי בקאלטעניס שאין חוצצין משום שאינה מקפדת וסכנה בהסרתו. אך משום דחץ יש סכנה בהסרתו כ' יזיק דרך הלוכו. אבל לא ניחא לי' כלל במה שתחוב שם. אבל קאלטעניס הם רפואה ששואבין הכאב הראש וכשמסירין ישאר הכאב בראש וניחא לי' בקאלטאן הדבוק:

יב) אך יקשה מאגד שע"ג מכה דפסק בש"ע דחוצץ ואזיל התירוץ דבטיל לשעה לא מהני. דהא מוכח מרש"י דהכל תלוי אם בשעת הטבילה לא איכפת לי' במה שדבוק:

יג) ע"כ נראה דאף שתלוי אם לא איכפת לי' בשעת הטבילה מ"מ בעינן ג"כ שלא יהי' דעתו ליטלו לאחר זמן כמו שנבאר. דהנה ענין ביטול לעולם מצינו בשבת לענין קשר של קיימא דבעינן ביטול לעולם ואם לאו לא חשיב של קיימא. ועוד לענין ביטול למעט מיתר מעשרים אמה לענין סוכה. וכן לענין טומאת מת שדעת ר"ח וראבי"ה דבעינן ביטול לעולם. וכן דעת ריטב"א ריש סוכה. והוקשה לו לריטב"א מבן שמונה שממעט בחלון בשבת משום שאסור ליטלו משום מוקצה. וא"כ אינו ביטול רק לשבח. ותי' ריטב"א וז"ל דטעמא דבעינן ביטול לעולם כדי שלא ימלך ליטלו. אבל בן שמונה שאסור לטלטלו ואי אפשר לימלך ליטלו אפילו ביטול ליומו הוי ביטול עכ"ל. והיינו דכל שלא נתייאש מנטילתו אף לאחר זמן חיישינן שמא ימלך ויטלנו לאלתר. אך כשביטלו לעולם ואין דעתו כלל ליטלו לא חיישינן שמא ימלך ליטלו. ולסברת ריטב"א מיושב קושיית רא"ש על ר"ח וראבי"ה מעירובין דבשבת אפי' ארנקי מבטל אינש וק"ל. הנה נתבאר ביטול לעולם לענין סוכה ולענין טומאה משום דבלא ביטול לעולם שמא ימלך ויחזור מהביטול לגמרי. ולולי חשש זה הי' די בסוכה ביטול לז' ימי החג ולטומאה כל זמן שהטומאה שם כמבואר בריטב"א שם:

יד) אך ענין ביטול לעולם שיחשב קשר של קיימא אינו משום זה אלא בפשטות דלא חשיב של קיימא אלא אם כן נתבטל לעולם. דבשלמא בסוכה שייך ביטול לז' ימי החג. בטומאה כל זמן שהטומאה שם. דאחר כך א"צ להביטול אבל שבת לא שייך זה כלל. ע"כ צריך ביטול לעולם. ותדע דהא מקשה בירושלמי בקשר דמשכן דהוי לשעה שמבטיחן ליכנס לארץ והתם לא שייך שימלכו ויטלוהו בו ביום. וכיוצא. דהא כתיב על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו. ואי משום שמא יאמר להם ליסע תיכף א"צ בזה הבטחה להכניסן לארץ. רק דהירושלמי ס"ל דכשאינו ברור שיתיר הקשר חשיב של קיימא וכן הוא בפוסקים. ע"כ בספק אם יצוה אותם ליסע תיכף הי' חשיב של קיימא. וא"כ מה בכך שהבטיח ליכנס לארץ אי אמרת דלהתקיים איזה זמן חשיב של קיימא ולשמא ימלך לא שייך שם כנ"ל. אלא ודאי בשבת בעצם לא חשיב של קיימא רק בביטול לעולם:

טו) מעתה ענין ביטול ואינו מקפיד גבי חציצה נראה לדמותו לביטול דסוכה ודטומאה. דבזה שייך נמי שיהי' בטל לשעת טבילה. שאז לא יקפיד עליו ליטלו. וכמו בביטול דסוכה כל ז' ימי החג. דלאח"כ א"צ הביטול. ובטומאה כל זמן שהטומאה שם. דלאחר שיצא הטומאה א"צ לסתימה ה"נ בזה א"צ רק שבשעת טבילה לא יקפיד ויהי' בגופי' רק משום שמא ימלך ויטלנו תיכף לא הוי ביטול אף לשעתו. ע"כ ניחא דברי רש"י שכתב במור בכלי זכוכית דטיט אינו מקפיד ליטלו שבאיזה ימים יפול מאליו ואי בעי ביטול לעולם. א"כ דומה כמו לענין קשר של קיימא. דכיון דמנתיק לכשיבש לא חשיב של קיימא. ולמה שכתבתי לאו קושיא דהתם בעינן של קיימא בעצם. ואי לא חשיב של קיימא כשדעתו ליטלו. כל שכן דלא חשיב של קיימא כשנופל מאליו. אבל בחציצה דלא בעי ביטול לעולם רק משום שאם דעתו לקחתו לאחר זמן חיישינן שמא ימלך ליטלו גם תוך הזמן. וכיון שהוא אין דעתו לקחתו שוב לא חיישינן שמא ימלך. וא"כ מה בכך שאחר ימים יפול מאליו. הא בעצם א"צ רק לשעת טבילה:

טז) מעתה ניחא הא דאגד שע"ג המכה וקשקשים שעל גבי השבר כיון שלא ביטלו רק עד שיתרפא חיישינן שמא ימלך ויקחנו קודם. וגלד שע"ג מכה דאינו חוצץ משום שאינו מקפיד התם לא חיישינן שמא יטלו כיון שמצטער בנטילתו. משא"כ אגד שלא יצטער בלקיחתו בעצם רק שיחסר רפואת המכה. ואפשר שירפא באופן אחר. וגלד שחוץ למכה שחוצץ אף שמצטער בנטילתו שהוא סמוך למכה. מ"מ א"צ לגלד ההוא. והי' חפץ שלא יהי' עליו. וא"צ לרפואה רק הגלד שע"ג המכה ע"כ אינו בטל לגופי'. וכעין שכתבנו בטעם חץ התחוב ביריכו שחוצץ אף שיש סכנה בנטילתו. משום דהי' חפץ שלא יהי' החץ ביריכו כלל. ה"ה בזה:

יז) אך לפי זה לא נוכל ללמוד מקש"ק דשבת שאם מבטלו לזמן חשיב של קיימא לדעת רי"ו. ה"ה בזה דליתא. דיש לומר לעולם כל שאינו מבטל לעולם ודעתו ליטלו אף לזמן ארוך חיישינן שמא ימלך. אך בשבת לא נתבטל מתורת קשר של קיימא משום שמא ימלך. דהא מבואר בירושלמי ובפוסקים דבספק אם יתירנו לא נתבטל בזה מהיות קשר של קיימא. וא"כ אם הטבעת למטה במקום שהשמש דש אין היתר:

יח) אך עדיין יש עצה לפמ"ש שכל האיסור משום שלא ימלך כדברי ריטב"א ושם כתב ריטב"א דכשיש איסור ליטלו סגי בביטול ליומי' א"כ ה"נ יש לכאורה עצה שתשבע על דעת רבים שלא תקחנו איזה זמן ושוב חשיב אינו מקפיד משום שרוצה בו עכשיו לרפואתה:

יט) ויש לומר עוד שאם תדע האשה מעצה זו לישבע אפי' אינה נשבעת שפיר דמי. שהרי בית הסתרים היא וחציצה דפוסל משום דאינו ראוי לביאת מים. והכא ראוי לביאת מים שתשבע ויתבטל הטבעת לגופה ויחשב בא מים בגופה. אך יש לפקפק ולומר כיון דנשבע צריך להוציא בשפתיו ובעודה תוך המים אם תפתח פיה לדבר יכנסו המים בפיה ולא תוכל להוציא השבועה בפה. אך אם תשבע ממש לכאורה יש להתיר ולסמוך על דעת רי"ו דלחצי שנה מקרי של קיימא. ואם תחלק ותאמר כסברת ריטב"א שמא ימלך נגד זה מהני השבועה:

כ) אך גם הא ליתא מאחר שהוכחנו דאינו מקפיד דחציצה היינו דלא איכפת לי' כלל. אבל אם היה רוצה שלא יהי' עליו אף שאי אפשר לה ליטלו חשיב מקפיד (והיינו טעמא דחץ התחוב ביריכו דחוצץ אף שאי אפשר ליטלו משום סכנה. מ"מ הלא הי' רוצה שלא יהי' בו החץ כלל. וכן הוכחנו מרש"י שבת במור בזכוכית] א"כ אף אם תשבע החשש במקומו שמא תחזור ותרצה ליטלו ואף שלא תוכל מחמת השבועה לא יתבטל:

כא) אך הב"י סי' ר"ב כתב בשם סמ"ג דאין נראה לר"י לומר כן ולא כתב מאיזה טעם. ובודאי הוקשה לו הנ"ל. דהיתכן שבשביל שיפול מאליו יחשב אינו מקפיד. ואינו מקפיד היינו דלא איכפת לי' מה שהוא עליו ולא איכפת לי' מחמת שיפול ממנו. ולפי זה י"ל דלעולם אינו מקפיד לשעתו לא חשיב אינו מקפיד. והיינו טעמא דאגד שעל גבי מכה וקשקשים על גבי שבר משום דמקפיד להסירם לכשיתרפא. ולשיטת רש"י נוכל לומר דהא דאגד וקשקשים לענין להכניס ולהוציא טומאה מיתנייא ולא לענין חציצה. וכן הוא פי' הא' של ר"ש. ואף שהב"י כתב די"ל הר"ש מודה דחוצץ ג"כ י"ל רש"י לא ס"ל הכי. הן אמת שעדיין יקשה על רש"י מרטי' שע"ג מכה דחוצץ ואף שאינו מקפיד שצריך לה לרפואה:

כב) איברא דנראה ליישב דעת רש"י בהא דכתב שאינו מקפיד מחמת שיפול מאליו. ואינו מובן כלל. ובאמת ר"י השיג על זה כנ"ל. ונראה ליישב דהנה שם במשנה דאלו חוצצין בכלים הזפח והמור כו' בין מבפנים בין מבחוץ ופי' שם במשנה אחרונה משום שיש כלים שאין חוצצין כי אם מבפנים כדאיתא בתוספתא תני בכלי זכוכית שחוצצין בין מבפנים בין מבחוץ עיי"ש. והנה הא דמפליג בתוספתא בין מבפנים בין מבחוץ הוא בכלים של אומן דוקא. אבל כלי בעה"ב לעולם חוצצין. וכן הוא ברמב"ם. ולפי זה צ"ל דמתני' בכלי אומן מיתוקמא דאי בכלי בעה"ב לא הי' רבותא בכלי זכוכית וק"ל. וכיון דבכלי דמיירי מתני' בכלי אומן שאין מחזיק הכלי רק למוכרו לא להשתמש בו. ע"כ אין האומן מקפיד אף אם לא יפול הטיט מהכלי כלל. כי הקונה לא יהי' נחשב חסרון אצלו מה שהטיט עליו כי יודע שיפול מאליו. וע"כ אין מקפיד האומן כלל אף אם לא יפול הטיט כלל. ולעולם גם רש"י סובר דלא קרוי אינו מקפיד רק אם אינו מקפיד כלל אף לאחר זמן לא על שעת טבילה לבד. וע"כ ניחא רטי' ואגד וקשקשים שחוצצין משום שלאחר שיתרפא יקפיד עליו להסירו. ולא דמי לגלד שעל גבי המכה שאינו חוצץ משום שאינו מקפיד עליו דשאני התם דהגלד כמו שהיא עכשיו אינו מקפיד. דלאחר שיתרפא המכה ויגלד מתייבש. ואינו באופן זה שהוא עכשיו. ועוד דשאני גלד דגופי' הוא. ועל כן דברינו נכונים דכשאינו מקפיד על חצי שנה שצריך שיהי' מונח הטבעות לענין חציצה. סמכינן בשעת הדחק בדרבנן על רי"ו דכה"ג דינו כמו לעולם דחשיב של קיימא:

כג) אך אין להקל ולומר שאם צריך שיהי' מונח שבוע או שבועיים דכהאי גוונא אסור מדרבנן בשבת. וכיון דמדרבנן חשיב של קיימא יועיל להקל בחציצה במיעוטו דרבנן. דליתא. כיון דאיסור מיעוט המקפיד משום גזירה אטו רובו המקפיד. וכיון דכהאי גוונא מקפיד קרי לי' מדאורייתא אכתי הגזירה במקומה עומדת:

כד) וראי' לזה מעירובין (ס"ז:) דמקשה לעולא דאמר קרפף יותר מבית סאתים מדאורייתא רה"י למה מותר לטלטל מתוכו לכרמלית עיי"ש. ומה קושיא הא איסור מרה"י לכרמלית דרבנן. ומדרבנן הקרפף נמי כרמלית הוא. אלא ודאי כיון דהאיסור גזירה לכרמלית אטו לרה"ר. וכיון דמן התורה הקרפף רה"י אכתי הגזירה במקומה. וה"נ דכוותה:

כה) ולענין הבדיקה שבתשו' זכרון יוסף מיקל שא"צ להסירה בעת הפסק טהרה ורעק"א החמיר. אני רגיל להורות בזה שאם אינה זבה דאורייתא רק מחמת חומרא דר' זירא. להקל בזה. ועל פי רוב אינה זבה דאורייתא. ואם האשה הזאת תהי' זבה דאורייתא ותצטרך להסירו. ממילא אם רגילה בכך. שוב תחשב מקפדת וחוצץ גם בשעת טבילה. אך כבודו כתב שהאשה הזאת לא יעכב הבדיקה כלל וכן ההפסק טהרה ואינני בקי בזה. (ועיין מ"ש לקמן בסי' רל"ד בעז"ה]:

הנני הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה