אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רנב

סימן רנא

ב"ה יום ב' חקת תרמ"ו החוה"ש לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה פנחס אלי' שליט"א אבד"ק פילטץ.

א) יקרתו הגיעני בדבר הטבעת שהושם תוך גופה והרופאים גזרו עלי' שלא תסירנה עד חצי שנה והטבעת ההוא מעכב בדיקת חורין וסדקין. ותשו' רעק"א סי' ס' אמר בה עצה. והוא קשה בעיני שהוא כתב בשפופרת ומוך יותר ממקום שהשמש דש עד פי המקור ממש. והוא קרוב בעיני לבוא לידי פתיחת פי המקור אשר אי אפשר בלא דם. ולסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין הוא דבר קשה באיסור כרת ולפמ"ש המחבר להחמיר כיש אומרים דספורין לפנינו בעינן. ואם לא בדקה כדינה אף אם באמת לא ראתה היא באיסור כרת:

ב) אך אם אינה רגילה לראות יותר משבעה ימים וגם עכשיו אינה רואה יותר משבעה ימים באופן דמדאורייתא א"צ ספירה כלל ובנות ישראל החמירו על עצמן. שוב בדרבנן סמכינן על הראב"ד. ואף דצריכה להפסיק בטהרה. מ"מ אם באמת לא ראתה הרי עלתה לה טבילה וא"כ יש לסמוך שלא ראתה יותר מההרגל. כהא דבעלה מחשב ימי ווסתה ובא עלי' וכהא דתשו' זכרון יוסף. ואף שהסדרי טהרה השיג עליו מהא דנדה דף ס"ח דנדה שלא הפסיקה בטהרה היא ספק זבה ולא מחשבינן שפסקה אף אינה רגילה יותר משבעה ימים. אך בס"ט עצמו כתב דאפשר דאינו אלא מדרבנן. ובזה יש לסמוך על הראב"ד דלא בעי בדיקת חורין וסדקין. אך אם ראתה יותר משבעה ימים או רגילה לראות יותר מז' ימים דאז בעי ספירה מדאורייתא לדעת האומרים ספורין לפנינו בעינן. אם לא תבדוק בחו"ס הוא בכרת אי אפשר להקל:

ג) ולענין חציצה בטבילה אם הוא למעלה ממקום שהשמש דש. כבר העלה הנוב"י דאינו חוצץ. דשם אפי' ראוי לביאת מים לא בעינן. והדין עמו. אך אם הוא למטה משם. הגם שגם בזה כתבו האחרונים דאף שמקפדת לזמן מרובה מקרי אינו מקפיד. והנוב"י כתב דווקא דבר שאפשר שיתרמו עכשיו שתקפיד הוא שקרוי מקפיד. לפענ"ד כיון דאינו מקפיד הטעם משום דבטל אצל גופו. יש לדמות לקשר של קיימא דשבת דג"כ הטעם משום דמבטל לי'. ושם כתב הט"ז דלא נקרא של קיימא אא"כ אין דעתו להסירו לעולם. מיהו בנ"ד שבבה"ס חציצה דרבנן כמ"ש הריטב"א בקידושין. ואפילו להתוס' דמדאורייתא. הלא מיעוטו המקפיד דרבנן. שוב יש לסמוך על רי"ו דמבטל על חצי שנה חשוב קש"ק מדאורייתא. וה"ה דחשוב אינו מקפיד דחד טעמא לתרווייהו הואיל ומבטל לה לגבי גופו וכן משמע ברא"ש בפירושו פ"י דמקוואות מ"ג דקשר של קיימא א"צ שיבא בא בו מים. וכ"כ הרא"ש בהלכות קטנות הלכות תפילין. וז"ל בפ"ב דמקוואות קש"ק א"צ שיבא בו מים וכשאינו של קיימא צריך שיבא בו מים הרי דמה שהוא של קיימא לא חייץ. ומדקרי לי' קש"ק כמו בשבת ש"מ חד דינא לתרווייהו ומה שנחשב של קיימא לענין שבת לפי שיטת הפוסקים שם אינו חוצץ בטבילה. ומה שנחשב שם אינו של קיימא. גם בטבילה חוצץ. ועי' בהגמ"ר ספ"ק דחולין ודו"ק:

ד) ואדכרנא מילתא ליישב תמיהת התוס' (עירובין ד':) על רש"י שפירש דר' יצחק על שערו. אבל בשרו אפי' מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ והקשו התוס' דבכמה מקומות מוכח דבגופו אינו חוצץ מן התורה אלא רובו המקפיד. ונ"ל דודאי הא דר' יצחק מדאורייתא בגופו. אלא דקשיא לרש"י כיון שתיקנו חכמים רובו שאינו מקפיד חוצץ. שוב מקפיד להסירו בשעת טבילה. א"כ יחשב רובו המקפיד. ואף דחזינן דהאי גברא טבל כך ולא קפיד להסירו. הלא כל שדרך בני אדם להקפיד חוצץ דחשיב מקפיד. ושוב תחוץ מדאורייתא. ממילא נגזור על מיעוטו שאינו מקפיד אטו רובו שאינו מקפיד. ולכאורה י"ל שהרי א"צ להסיר בשעת טבילה אלא מיעוטו. א"כ שוב ישאר מיעוטו שאינו מקפיד. אך ז"א דבשבת (קי"ג.) דאית לה תרי איסרי מ"ד חדא מינייהו בטולי מבטלי לה קמ"ל. והיינו דלפעמים מתיר זה ולפעמים מתיר זה ולא מבטל אף לחדא. ה"נ לפעמים מסיר מיעוט זה ולפעמים זה ולא מבטל לשום דבר ויחשב רובו המקפיד והוא לפי יסוד הנ"ל דטעם אינו מקפיד וטעם קשר של קיימא אחד] ע"כ פירש"י בשערות ולא קפיד אפילו בשעת טבילה להסיר מהשערות. דאפשר יגלח ראשו ושפיר בטל אל השערות:

ה) ויש ליישב גם קושיית התוס' מדם שעל בגדו אם טבח הוא אינו חוצץ. די"ל דנתלכלך קודם שנטמא דאז לא הי' מקפיד דאפשר שלא יצטרך טבילה לעולם. וכאן דאפשר שלא יצטרך להסירו לעולם דבכהאי גוונא לענין שבת חשיב של קיימא. כדמוכח בירושלמי גבי קשירה שבמשכן. דקאמר כיון דכתיב עפ"י ד' יסעו כמו שהוא לעולם שלא ידעו אימתי יצטרכו להתירו והירושלמי דחי רק מכיון שהבטיחן שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא לשעה. והיינו דשוב ידעו בבירור שיתירו אותו. וכיון דהי' קרוי אז אינו מקפיד. שוב אף אם אח"כ נקרא מקפיד אינו חוזר וניעור במחשבה וראי' מקש"ק לענין שבת לדעת כמה פוסקים דהוי של קיימא לשנה. ואם מתירו לסוף שנה למה יתחייב משום מתיר. הרי עכשיו שוב אינו עומד להתקיים שנה. ועוד דכל חיוב מתיר היכי משכחת לה. הלא עכשיו דעתו להתירו. ואמחשבה לבד הא לא מחייבי לי' דגרמא הוא כמ"ש רש"י גיטין גבי הכניסה לרבקה על מנת שתניק ותידוש. ושוב לא יתחייב על התרתו. אלא ודאי כיון שנתבטל תחילה עדיין חשיב של קיימא ה"נ בדם שעל הבגד אם טבח הוא משא"כ באדם עצמו דכל אדם יש לו ימי טומאה ואף אם נפל עלי' דבר החוצץ בימי טהרה הלא סופו ליטמא בתשמיש ולטבול ע"כ פירש"י בשערות וכנ"ל:

ידידו הדוש"ת באהבה הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה