אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רכד

סימן רכג

ב"ה יום ד' וארא תרמ"ז לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום וישע רב לכבוד אהובי גיסי הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה יצחק חיים הכהן נ"י.

א) שאלתו שאלת חכם הגיעני בדין אשה שהרופא פתח פי המקור בכלי שכתב הנוב"י דחשיב פתיחת הקבר וא"א בלא דם. ובחכ"א חולק עליו דפתיחת המקור מבחוץ לאו היינו פה"ק. וכבר אמרתי לו בע"פ שמדברי הב"י (סי' קפ"ח) שהקשה ברואה דם בשפופרת דנימא א"א לפה"ק בלא דם. מבואר להדיא דגם בפתיחה מבחוץ חשיב פה"ק. אך נסתפק כבודו אם יצרף דעת הרמב"ם דפסק אפשר לפה"ק בלא דם לדעת האחרונים המקילים בפתיחה מבחוץ. והגאון ר"ב ז"ל מז ניק הביא ראי' מדברי רמב"ם בפה"מ שכתב מעת שינת מהרחם דבר א"א מבלי שיצא דם אך שוב נסתפק דזה ניחא אם בדקה האשה תיכף. אבל לא בדקה גם לדעת הרמב"ם טמאה מספק שהרי בגמרא (דף כ"א:) אמר לת"ק דס"ל אפשר לפה"ק בלא דם ה"ז ספק זבה. שוב כתב שהדבר תלוי בתירוצי הראשונים על הא דמתני' טהורה בודאי. דלהאי תירוץ דמתני' בבדקה ולא הי' דם (וכן משמע מפירש"י] א"כ בלא בדקה טמאה מספק ולפמ"ש הר"ן דבספק מוקמינן לאשה בחזקת טהרה ה"נ לדעת הרמב"ם אין חשש כלל. שוב פלפל ככהן שדעתו יפה. להכריע בין התירוצים והראה פנים לכל צד והאריך בפלפולים נעימים יישר כחו וחילו לאורייתא ונבא לענין דינא:

ב) הנה מ"ש להביא ראי' מהא (דבדף ס"ו.) דאדברי' רבא לרב שמואל ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה תשב ז' נקיים קסבר אין קשוי לנפלים וא"א לפה"ק בלא דם ואי כתירוץ הראשונים דטמאה מספק אפי' אפשר לפה"ק בלא דם נמי צריכה ז' נקיים מחמת ספק. ומנ"ל דסבר א"א לפה"ק כו'. ויש לדחות דברייתא (בדף כ"א) תני ואינו יודעת פירש"י אם ולד הפילה אם רוח הפילה. והנה לא ראתה הנפל שאם ראתה לא הי' מקום לספק. ויש לספק שהי' הנפל מתבוסס בדם ע"כ טמאה מספק. אבל בדרב שמואל שראתה הנפל דהא אם יש קישוי לנפלים הי' מטהרה משום קשוי הסמוך ללידה וע"כ שראתה שהי' הולד. ומסתמא ראתה אם יש עליו דם אם לא. ואם הי' רואה בו דם לא הי' צריך לטעם דפה"ק. וע"כ שראתה שאין בו דם:

ג) והנה מפשטא דברייתא (בדף כ"א) נראה דגם ת"ק מצריכה ז' נקיים דאם לת"ק מוקמינן לה אחזקת טהרה וא"צ ז' נקיים ולר' יהושע דאמר מביאה קרבן ונאכל הא פשיטא דצריכה ז"נ. א"כ מ"ש דפליגי לענין קרבן שהוא לאחר שכלו ימי טוהר לנקיבה ובזמן הבית דוקא ליפלגו באם צריכה ז' נקיים. דלת"ק א"צ ור' יהושע יחלוק ויאמר צריך. א"ו לת"ק ג"כ צריכה ז' נקיים:

ד) אך יש לעיין טעם הספק לת"ק אם מחמת פה"ק. והא (דבדף ס"ו.) משום דמסתמא כיון שראתה הנפל בשעה שהפילה ראתה ג"כ אם יצא עמו דם. אי מחמת שמא הנפל [ולד או רוח] הוציא עמו דם שהי' מתבוסס בו. ואם נאמר שהספק משום שמא הוציא עמו דם. יש מקום ליישב קושית הראשונים ממשנה דטהורה בודאי. דהנה מבואר בסוגיא (כ"א:) דהרואה דם בשפופרת טהורה. ומסקנת הסוגיא לפי' הרא"ש דקיי"ל כוותי' בש"ע דפליגי תנאי בטעמא דקרא דבבשרה ולא בשפופרת ולא בחתיכה. ר"א ורבנן קמאי ס"ל הטעם משום חציצה ואי פלי פלויי דליכא חציצה טמאה. ורבנן בתראי ס"ל הטעם משום שלא ראתה כדרך ראי' מעצמה או ע"י אונס שבגופה ולא בגרם הכנסת שפופרת או הוצאת החתיכה שהדם שבתוך החתיכה ממילא יצא עם החתיכה. אך אם יש דם על החתיכה מבחוץ אין ראי' שהדם יצא מחמת החתיכה שמא להיפוך שהטבע הוציאה מותרות הדם ועמו יצאה החתיכה או הוציאה שניהם יחד. ועי' בביאור הרב ז"ל מלאדי בש"ע שביאר הענין היטב:

ה) והנה לפי"ז בהפילה חתיכה אין לנו לחוש שמא יש דם. כיון דכל החשש שמא החתיכה הוציאה עמה דם שאם כן הדבר טהורה היא. ואם רואין דם עם החתיכה חיישינן שמא יצא שלא מחמת החתיכה. אבל בסתמא אין חשש בזה כמו שאין חשש בלא החתיכה. וכל החשש שמא יצא מחמת חתיכה. ולהא ליכא למיחש אליבא דהלכתא. ומברייתא דהא ספק זבה לא קשיא דסתם בר פלוגתי' דר' יהושע הוא ר' אליעזר דס"ל טעמא בשפופרת טהורה משום חציצה. ופלי פלויי טמאה אף שהדם יצא מחמת החתיכה ע"כ אמר שהוא ספק זבה. אבל להלכה דקי"ל אפילו פלי פלויי טהורה אין לנו לחוש לדם ממנ"פ ואפי' בלא בדיקה טהורה. אך לר"י א"א לפה"ק בלא דם הרי פתיחת הקבר נחשב ראי' כי אורחא שגם בשעת לידה היא רואה מחמת פה"ק. ועוד דכל שראתה מחמת מקרים שבגופה אפי' מחמת אונס טמאה. ועי' בהרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו. וע"כ אף שהרשב"א והריטב"א סוברים דוקא בבדיקה היא. משום שהם אינם מפרשים מסקנת הסוגיא כפי' הרא"ש דטהור אפי' פלי פלויי משום דאין דרך ראי' בכך. אבל להלכה שפיר י"ל כן:

ו) והנה כ"ז אם נאמר דלת"ק הספק שמא החתיכה הוליכה עמה דם. אך אם נאמר שת"ק נמי ס"ל שדרך פה"ק להוציא דם אלא שאינו ברור וספק הוא. א"כ שפיר צריכה בדיקה כיון שהדם שיוצא מחמת פה"ק טמא כמו לר' יהושע:

ז) והנה הטור כתב ודוקא בחתיכות קטנות דומיא דשפופרת. ופי' ב"י דקיי"ל בחתיכה טהורה ובשפופרת טהורה. וקשה לי' הא א"א לפה"ק בלא דם. ותירץ בחתיכה קטנה דומיא דשפופרת דקה. ואכתי קשה כיון דמשכחת שפופרת עבה כמ"ש הב"י ז"ל ובש"ע דאינו אלא בשפופרת דקה מן הדקה וההוכחה דמיירי בשפופרת דקה מן הדקה משום דאל"כ היא פה"ק. והוכחה זו יש ג"כ בחתיכה. ומה טעם תלה חתיכה בשפופרת. אך לפי הצד שהנחנו שגם למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם מ"מ דרכו של הפה"ק להוציא דם א"ש כמו שיבואר:

ח) והנה החוו"ד תמה על הב"י דמה שייך ברואה בשפופרת לטמא דא"א לפה"ק בלא דם. הלא אפשר שדם זה שמחמת פה"ק יצא בשפופרת. אך באמת דברי הב"י ברורין. כיון דטעם רואה דם בשפופרת דטהורה משום דאין דרך ראי' בכך. אבל היכא שהשפופרת עשתה פה"ק וע"י פה"ק יצא דם. שוב הוי דרך ראי' מה שיצא מחמת פה"ק. ודם זה עצמו שבשפופרת יהי' טמא. א"ו בשפופרת שאין בה פה"ק ולא יצא הדם מחמת גופה כלל רק שהשפופרת הוציאתו ואין דרך ראי' בכך:

ט) והנה לפמ"ש דאף למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם מ"מ דרכו של פה"ק להוציא דם. א"כ אף למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם צ"ל בהא דשפופרת דקה מן הדקין שאין בה פה"ק. דאל"כ אימא שדם זה עצמו שיצא בשפופרת מחמת פה"ק יצא. והשתא ניחא דתלי הטור חתיכה בשפופרת. דחתיכה שאין עמה דם אפי' עבה למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם טהורה כיון שראתה שאין עמה דם ודם שבתוכה דפלי פלויי הא טהורה כיון שיצא מחמת חתיכה. והיינו יכולין לומר דבעבה מיירי ג"כ ולהוכיח מזה דקיי"ל אפשר לפה"ק בלא דם. ע"כ קאמר הטור דומיא דשפופרת דע"כ בדקה דאי בעבה שיש בה פה"ק אפי' אפשר לפה"ק בלא דם. מ"מ חיישינן שמא דם שבשפופרת מחמת פה"ק כדברי החוו"ד. דאפשר שדם שבשפופרת מחמת פה"ק וטמא כנ"ל וע"כ בדקה. א"כ חתיכה נמי בדקה. ואם כפי' הזה בטור מוכח דאף לת"ק דרכו של פה"ק להוציא דם. אך אינו מוכרח דמשום שסתם שפופרת דקה היא אלא שהב"י מסתפק בשיעור סתם שפופרת:

י) ויש להביא ראי' להיפוך. והנה לכאורה יש להביא ראי' מהמשנה עצמה דדרכו של פה"ק להוציא דם. דהנה ברישא המפלת חתיכה תני אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה. וכן בסיפא דהמפלת כמין דגים וכו' תני אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה ובמציעתא דהמפלת כמין שער חני תטיל למים אם נימוחו. ואלו בדם לא מיירי כלל. והו"ל למיתני אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו תטיל למים. אלא משום דברישא ובסיפא איכא פה"ק. דברישא איכא פה"ק דמה"ט מטמא ר"י. ובסיפא דהמפלת כמין דגים נמי איתא בגמ' (כב.) דר"י דאמר א"א לפה"ק בלא דם פליג נמי בסיפא. וכיון דאית בה פה"ק חוששין שמא יש דם שיצא מחמת פה"ק. ע"כ תני אם כו' ואם לאו טהורה לומר שאינה טהורה אא"כ ידוע שאין עמהם דם. אבל מציעתא כמין שער דברים דקים שאין בהם פה"ק (דמה"ט גם לדידן דקי"ל א"א לפה"ק בלא דם תטיל למים] רק שנחוש שמא השערות הוציאו עמהם דם ולזה אין לחוש דומיא דחתיכה דפלי פלויי כו':

יא) אך בירושלמי קאמר על המציעתא והסיפא הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא. דגם במציעתא אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה ובסיפא דהמפלת כמין דגים אם נימוחו טמאה יע"ש. ובפ' המ"ש לא מיחוור]. א"כ לבד שאין ראי' מהמשנה אך עוד יש להוכיח מירו' להיפוך שאין דרכו של פה"ק להוציא דם. ע"כ שפיר מוכיח מדמפלת חתיכה ודגים אם יש עמהם דם טמאה. אך אם נימא דדרכו של פה"ק להוציא דם. אימא דוקא בחתיכה וכמין דגים שיש בהם פה"ק. כשיש דם אמרי' שהפה"ק הוציא הדם. אבל בכמין שער שאין בהם פה"ק אימא מדיצא עם השער ודאי השער הוציא הדם. דאל"כ איך מתהוי שיבואו יחד. בשלמא בכמין דגים שיש בהם פה"ק אמרי' שמשום שהפילה כמין דגים עשתה פה"ק ע"כ יצא הדם. וא"כ מה ראי' מסיפא על מציעתא. אלא ודאי דלמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם אין דרכו של פה"ק להוציא דם. וכיון דמתני' ע"כ סוברת אפשר לפה"ק בלא דם (דאל"כ לעולם טמאה] ואין דרכו של פה"ק להוציא דם. ואעפי"כ אם יש עמהם דם טמאה ולא אמרי' שהחתיכה הוציאתה. ה"ה כמין שער אם יש עמהם דם טמאה. וע"ה כתבו הטוש"ע דאפי' בחתיכה קטנה אם יש עמהם דם טמאה. וכן בכמין שער אם יש עמהם דם טמאה. ואי דרכו של פה"ק להוציא דם מנ"ל זה. הלא יש לחלק כנ"ל. משמע דס"ל דלמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם אין דרכו של פה"ק להוציא דם. וא"כ בנ"ד שהרופא פתח פי המקור בכלי אפשר לפה"ק בלא דם. אין חשש לומר שמא הכלי הוציא עמו דם דבכה"ג טהור כמו הרואה דם בשפופרת:

יב) ועתה נשוב ליסוד חקירת כבודו לצרף דעת הרמב"ם דאפשר לפה"ק בלא דם ולדידי ז"א דצירוף השיטות הוא משום ס"ס. וכאן אם תתפוס שפתיחה יהי' איך שיהי' א"א בלא דם. שוב אין כאן ספק להתיר כלל. ודומה להחליד תחת המטלית דמטרפה ולא אמרי' דס"ס שמא תחת העור כשר ואת"ל טריפה שמא תחת המטלית כשר. אלא דזה נקרא ספק אחד שמא תחת המטלית טריפה. וכן בנפסק חוט השדרה במקום פי פרשה שלישית נאמר ס"ס. שמא שני' כשרה ואת"ל טריפה שמא פי פרשה בכלל שלישית. ועוד יש שם כמה ספיקות. אלא דזה נקרא רק ספק אחד שמא גם פי פרשה שלישית בכלל חוט השדרה. וכן בנ"ד שמא פתיחה לבד בלא יציאה דבר מבפנים א"א בלא דם:

יג) אך הא דשאלתות דאפי' נפל שלא נגמר צורתו כשיצא לא נקרא פה"ק. הנה הבדה"ב (קפ"ו) דנפל בתוך מ' יום לאו כלום הוא ול"ל פה"ק כלל, ובמשה"ב כתב שזו דעת גאון ר' אחא משבחא ז"ל [בעל השאלתות] ואין ראי' לנ"ד שפתח הרופא פי המקור. אך בשאלתות שלפנינו ז"ל כי אמרי' א"א לפה"ק בלא דם היכא שנגמר צורתו דולד דמיפחח טפי אבל היכא דלא גמר צורתו ולא מפתח טפי אפשר לפה"ק בלא דם עכ"ל. והי' אפשר להקל אם ידוע שלא פתח הרופא אלא מעט פחות מפתיחת המקור בנפל בן מ' יום. אך אין לנו ראי' לדעת השאלתות לומר שאפי' ספק איננו דכיון דהיכא דמיפתח טפי א"א לפה"ק בלא דם מסתברא דהיכי דמיפתח קצת עכ"פ ספק יש:

יד) וכן משמע בשמעתא דכריתות מקור הדין של השאלתות דמקשה ס"ס טמאה משום נדה ומשני בלידה יבשתא. משמע בסתמא מחזיקין אותה לטמאה נדה. וא"כ אם באת ללמוד קולא מהתם אין להקל אלא בבדקה. ומלבד זה שאלתי לבקיאות ואמרו כי עפ"י הרוב יוצא הדם בשעה שפותח פי המקור. ובדיקה זו תוך שיעור ווסת כמו בווסת למ"ד ווסתות דאו' וכמ"ש רו"מ. ובאופן שידוע עפ"י חכמות שהפתיחה הי' פחות מפתיחת הנפל בן מ' יום. וכ"ז בבדק בכלי אבל מישש בפנים באצבעו בטח לא פתח פי המקור כלל וכמ"ש רו"מ. ויש להקל:

דברי גיסך אוהבך הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה