אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רכג

סימן רכב

עוד בענין הנ"ל.

א) אשר כתבתי (בתשובה הקודמת אות ג') בפשיטות ליישב דברי רמ"א בתשו' משום שהרגישה זיבת דבר לח והוי ספיקא דאורייתא. וע"ז כתב כבודו שהאחרונים הוכיחו דהרגשת זיבת דבר לח לאו שמי' הרגשה מקושית הגמ' (דף נ"ז:) באשה שרואה דם בתוך מי רגלים. אי דלא ארגשה עומדת אמאי טמאה. ואף שהרגישה מ"ר יוצאים. ואם בתוכם דם הרי הרגישה דם זב. האמת שאף שהאחרונים חשבו זאת לראי' ברורה לא כן עמדי. שהרי נקב המ"ר היא למטה הרבה מנקב המקור שממנו הדם יוצא. כמבואר בד"מ (סוף סי' קצ"א) והרגשת זיבת דבר לח צריך להיות ברגע שבא הדם לבית החיצון שהוא שעת טומאה. אבל אם בא לבה"ח בלא הרגשה. ואח"כ הרגישה למה תטמא שאין טומאה אלא בתחילת יציאה לבה"ח. וכ"כ בחוו"ד ובתשו' הרי"מ בפשיטות והוכיחו כן גם מלשון הרמב"ן יע"ש. וא"כ הרגשת המ"ר שהוא למטה סמוך ליציאתה אינו הרגשה כלל האוסרת. והיינו דמקשה הגמ' ואי דלא ארגשה למעלה בעומק בתחילת בה"ח:

ב) האומנם כי בתשו' מהר"ח א"ז פי' הא דאמר בגמ' שם הדר מ"ר למקור ואייתי דם שנקב יש בפנים ממקור מ"ר למקור. ואייתי דם לפנים למקום מ"ר ויצא יחד עם המ"ר. לא שיצא בפ"ע ממקור לבה"ח. ואח"כ נתערב עם המ"ר. אלא שיצא מתוך גופה יחד עם המ"ר. ולפי"ז שפיר מקשים דמתחילה שהי' בלוע בתוך גופה ודאי אינו מטמאה. רק בשעה שיצא לחוץ עם המ"ר. ואז הוא הרגשת דבר לח זב:

ג) אך הא פסק הרמ"א (סי' קצ"א) בדיקת מהרי"ו ע"ש ולשיטת מהר"ח הנ"ל אין בדיקה זו כלום דמה בכך שלא נמצא דם על המוך שעל פי המקור. הלא לא יצא הדם לחוץ ממקור אלא ממקום מ"ר. ע"כ לפסק הרמ"א אינו קושיא כלל מהא. ולעולם הרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה. וכן פסק בחוו"ד ובתשו' הרי"מ. וכמדומה לי גם בתשו' נו"ב דהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה:

ד) אשר כתבתי (באות ח') לדעת הרמב"ם דאין אשה מטמא בחציצה. א"כ אם נמצאת טיפת דם בתוך מראות טהורות חוצצין בין כותלי הרחם לדם. כי המראות טהורות אינם משקה והדם משקה. והקשה כבודו מדם הנמצא במ"ר נימא שהמ"ר חוצצין. וניחא לי' דמ"ר ג"כ משקה והוה מב"מ. [אך הקשה למ"ד מב"מ חוצץ וזה לא ניתן להאמר. דודאי מים ודם שני מינים הם. ובדם טהור ודם טמא דאידי ואידי דם הוצרכתי לסברא זו. כיון דזה משקה. וזה לאו משקה. שני מינים הם. אבל מים ודם ודאי שני מינים. ומ"מ אין קושיא כלל לפמ"ש דהדם יוצא ממקור לבה"ח בפ"ע. ואח"כ מתערב עם המ"ר וביאתו לבה"ח לא בחציצה הוה:

ה) אשר כתבתי להתיר שלא תבדוק. דאפי' נמצא דם בתוך מראה טהור הוא ספק שמא דם זה נמי טהור מפני שאינו מד' מראות. דאין אנו בקיאין במראה דמים. ורוב דמים שבמקור דם טמא לא שייך בזה שהרי רוב ראי' זו דם טהור בודאי. ואת"ל דם זה מארבע מראות הוא ספק שמא מן העלי'. כמ"ש בשב יעקב דמראה טהור אין חזקתו ממקור. ומסתמא ממקום שבא הדם טהור בא דם האדום ג"כ. והקשה כבודו. דא"כ קשיא הא דתשו' רמ"א שהבאתי בעצמי באות ג'). הא לק"מ דזה המצאה שהמציא השב יעקב עפ"י חכמת הניתוח. והרמ"א כתב שם להדיא להיפוך דדם טהור נמי ממקור אתיא. והרב מלאדי בק"א הסכים עם הש"י. ועוד הרי כתבתי שיש להשיב על ס"ס זו. דהרמב"ן כתב שגזרו חכמים על כל מראות מטים לאודם וא"כ אפי' באמת אינו מד' מראות אסרוהו חכמים ונחשב כודאי איסור תורה. כמ"ש או"ה גבי גבינות גוים הובא בש"ך (סי' ק"י) דאין מצרפין לס"ס שמא לא נתערב בו חלב טמא. אך כתבתי דעכ"פ א"צ בדיקה. דספק עוד שמא אין בו מראה אודם כלל. ועוד האחרונים נשתמשו בספק זה עכ"ל. וא"כ נידון רמ"א לא הייתי מתיר למעשה ומ"מ מרמ"א לא קשה כלל מאחר שבש"י חולק בזה להדיא על הרמ"א. זה הי' דעתי אז. אבל אין בהמ"ד בלא חידוש:

ו) ונראה לי פסק רמ"א נכון גם לדעת השב יעקב. ופסקא דידי ג"כ נכון. דהנה בנדה (דף ס"ט) אמר רב דסגי בספירת זבה ביום ראשון לבד. וכן ביום שביעי לבד. תחילתו אעפ"י שאין סופו סופו אעפ"י שאין תחילתו. ומקשה לרב ממתני' דטועה שבא לפנינו דקי"ל בליליתא מטבלינן לה ביממא לא מטבלינן לה. דא"נ שלמו היום שבעה נקיים. הא לא ספרה. ואם לא בעי' ספורים לפנינו נטבילנה דילמא עבדה לה ספורין. והקשה המהרש"א דהא לא הפסיקה בטהרה ותירץ מהרש"א דנחוש שמא הפסיקה בטהרה אף שלא הפסיקה ע"י בדיקה ונטבילנה מספק כמו שמטבילין אותה אף שלא בדקה כלל כל שבעה מחשש שמא לא ראתה. ה"נ שמא לא ראתה מבה"ש שקודם לכן. ובס"ט (סי' קצ"ו ס"ק י"ח ד"ה ומיהו) ביאר הדברים היטב דקושיית הש"ס מדרב אמר סופו אעפ"י שאין תחילתו דבדיקת יום השביעי מגלה שגם בששה הקודמים לא ראתה. ומ"מ בששה לא נתבררה טהרתה אז. ולא הי' הששה ספורים בזמנן. מכלל שאם באמת לא ראתה אף שלא ספרה טהורה. ולדידן דקי"ל לחומרא דבעי' ספירה גם ביום הראשון בעינן ספורים לפנינו. עי' בס"ט שם באריכות:

והנה יש לעיין באשה שבדקה ונסתפקה על המראה ושלחה להראות להמורה צדק והבדיקות הי' ביום ראשון מנקיים. והתשובה הגיעה לה ביום ב' שטהור. והא ביום ראשון לא ידעה שטהור ולא הי' ספירה בזמנה כדברי ס"ט הנ"ל. דכשבדקה בשביעי לא חשובים ימים הקודמים ספורים לפנינו. ואפי' הי' הספק באמצע הנקיים שהגיע לה התשובה ביום שלאחרי' ג"כ לא יחשב ספורים לפנינו. אף דבדיעבד לא בעי' בדיקה רק ביום ראשון ובשביעי. היינו משום דבדיקת יום ראשון מגלה שגם בדיקת ימים שלאחריהם טהורים. אבל שנולד ספק בהם הא אינם ספורים. ומעשים בכל יום ולית דחש לה. וצ"ל דכיון שהעד לפנינו אף שמחוסר הוראת חכם חשיב ספורים לפנינו. שהעד טהור לפנינו ושאני הא דס"ט שלא בדקה כלל קודם שביעי:

ח) והנה הדבר ברור שאם בתוך ימים ימי ספירת נקיים מצאה דם טמא בתוך דם טהור אף דחשיב ס' מן העלי' כדברי הש"י הנ"ל. מ"מ טמאה וודאית למה דקי"ל (לחומרא) ספורים לפנינו בעינן. דאף אם מן העלי'. מ"מ אנן לא ידעי' וליכא ספורים לפנינו ואפי' בדקה שחרית ולא מצאה דם כלל. ואח"כ בבדיקה שני' מצאה דם טמא בתוך דם טהור. לא נאמר דחשיב ספורה לפנינו בבדיקת שחרית ולא תהי' רק ס' טמאה. דליתא דכי היכי שאם ראתה דם באמצע יום יבטלה ספירה למפרע. וכן זב הרואה ש"ז דסותר היום למפרע. ואף למה דבעי למימר בהמפלת (דף ל"ג.) דמקצת יום ככולו. ואם רואה באמצע יום. אידך חצי יום עולה לה לספירה. ואינו סותר אלא ברואה סוף היום. מ"מ מה שקודם ראי' לא חשיב מקצת היום כיון שאח"כ ראתה בטל המקצת יום שמתחילה. כמו כן כיון שאח"כ נסתפקה שמא ראתה והספק גם על מקצת יום שבתחילה שהרי אם ראתה בחצי יום בטל גם חצי יום שבתחילת. בטל הספירה למפרע. וכ"ש דלא קי"ל מקצת יום ככולו. והא דמהני בדיקה באמצע יום. אף שתחילת יום לא הוי מבורר שטהור. כיון שבו ביום נתברר שכל היום טהור הוי ספירה כל היום. אבל אם בו ביום נסתפקה ליכא ספירה כל היום וזה ברור]:

ט) ולפי כל הנ"ל יתבאר שאם בתוך הנקיים ראתה דם אדום בתוך דם ירוק ולבן. ליכא ס"ס שמא הכל דם טהור. ואת"ל שהאדום דם מד' מראות שמא מן העלי'. דליתא. דאת"ל שרום מד' מראות. הא לא הוי ספורים לפנינו כנ"ל. וי.. דכיון דטהור מכח ס"ס חשיב ספורין לפנינו דליחא. דספק אם הוא מד' מראות הוא מחמת חסרון ידיעה ואם הי' כאן חכם מופלא הי' יכול להכיר שהוא מד' מראות. ומה שיכול להתברר ע"י חכם חשיב לפנינו כנ"ל באשה שנסתפקה והביאה לה התשובה ביום שלאחרי' חשיב ספורין לפנינו דמה שהעד לפנינו חשיב ספורים לפנינו אף שלא הורה חכם. ה"נ להיפוך שהעד מד' מראות לפנינו. חשיב שלפנינו. הוא ספק א' שמא מן המקור. דספק מן המקור או מן העלי' א"א להתברר עפ"י חכם ובטלה ספירה. וכיון שכן אף שאין כאן חכם מופלא להכיר בדמים ליכא ס"ס. רק ספק אחד שמא אינו מד' מראות. דאת"ל מד' מראות בטלה ספירה. דאת"ל מד' מראות הא לפנינו ליכא רק ספק א' ובטלה ספירה לפנינו. ואף דאפשר לחלק דשאני ספק אם הוא מד' מראות שהוא בזמנינו חסרון ידיעה לכל העולם. אין להקל משום זה. דאפשר יש כאן חכם מופלא לחומרא אמרי' דלא בקיאין. וע"כ דעת כמה פוסקים דאף בספק חסרון ידיעה לכל העולם לא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא:

י) ולפי מה שבררתי דבתוך ספירת נקיים אם ראתה דם טמא בתוך דם טהור טמאה. י"ל לדידן דבנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' שבעה נקיים ופירש רש"י (מגילה דף כ"ח:) והר"ן (פ"ב דשבועות) דגזרו חכמים משום לתא דסותרת. וע"כ דעת הרי"ף שם דלדידן ליכא דם טוהר דכיון דיולדת בזוב שצריכה לספור ז' נקיים סותרת אפי' בימי טוהר. וכיון שדם טוהר סותר שוב מחמת חומרא דר"ז לעולם טמא. ועי' בס' בעה"נ להראב"ד שער הפרישה. א"כ ה"נ ברואה דם טמא מתוך דם טהור כיון דסותרת שוב מחמת חומרא דר"ז לעולם אסורה:

יא) ואפי' להחולקים על הרי"ף וס"ל דגם בזה"ז איכא דם טוהר. י"ל דס"ל כדעת הר"ן בחי' נדה דף ל"ז והרמב"ן שם דדם טוהר נמי אינו סותר אלא שאינו עולה. וא"כ דינה כש"ז דאינו מטמאה האשה לבעלה בפליטתה והרי"ף י"ל דס"ל כדעת התוס' שם בד"ה דבר הגורם דדם טוהר סותר. וכן מוכרח לדעת רבינו יונה שהביא הרא"ש דש"ז אינו סותרת בשביעי כיון דאינו סותר אלא יומו ובנדה (כ"ט:) דמקשה בעשרים וחד תשמש ומשני ר"ש היא דאמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק ע"ש. הרי דדם טוהר סותר הכל. דאם לא יהי' סותר אלא יומו לא הי' סותר בשביעי והרי פשטא דשמעתתא דיולדת בזוב צריכה לישב ז' נקיים ככל ז' נקיים שאם ראתה פעם א' סותרת הכל. ועולים דברינו כהוגן. וא"כ מצאנו טוב טעם ליישב דעת הרמ"א:

יב) אך כ"ז שבדקה ומצאה אך בנ"ד שאינו בודקת כלל אף את"ל שהי' דם אדום בתוך דם טהור כיון שנאבד הדם וא"א לבודקו עוד אפי' הוא מד' מראות. שפיר הוי ס"ס טוב וחשיב ספורים לפנינו משום הס"ס. ודו"ק היטב בדברי אלו כי עמוקים המה. ופסק הלכה לדינא כמ"ש בתשו' הקודמת:

נאום הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה