אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ריז
א) סעיף ה' וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין לשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה וכו' ואני אעלה לך י"ב דינרין לשנה הרי זה מותר וברמ"א הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות. עי' בגמ' ופרש"י. ויש בזה תימה גדולה דכך הי' יכול להוציא בספינה ממעותיו. ובש"ך (סק"ו) דנמצא מעלה לו נשכר ספינה טובה יומר. והוא מדברי רש"י. ותימה גדולה שהרי כבר שכר הספיגה ומה שהספינה נעשה טובה לאו של המשכיר רק של השוכר. וא"ל דבשעת שכירות הוא אומר לו הלויני מאתים זוז ואעלה לך שני כורים לשנה יותר ולאו כשכר הלואה הוא נותן יותר רק דאם הי' לו מאתים זוז שלו היתה הספינה שוה אצלו יותר לשוכרה כיון שיכול לפרנסה דא"כ כשכר חנות ואמר תן לי מאתים זוז לקנות סחורה נמי דאם יש לו סחורה ודאי שוה שכירות החנות:
ב) והנראה לי ליישב דהנה כסוגיא דבע"ח גובה את השבח [ב"מ טו.] כתב הרי"ף דהא דאין בע"ח גובה את השבח דמקבל מתנה דוקא שבחא דמחמת הוצאה אבל שבחא דממילא טריף. ודעת הר"ן דאפילו שבח היתר על היציאה לא טריף כיון דמקבל מתנה אשבחה. רק שבחא דממילא דלא אתי מכח מקבל כלל. ולמדנו מכאן דבשבחא דממילא אומר בע"ח שיעבודי אשכח. אכל בשכח שמשביח בעל הקרקע אינו יכול לומר שיעבודי אשבח [דלא כרמב"ן דלעולם יכול לומר שיעבודי אשבח]:
ג) והנה זכות השוכר בשדה חשיב רק שעבוד שהרי המשכיר יכול לאסור ביתו על השוכר משום קונמות מפקיע מידי שעבוד. וע"כ כשמשכיר ישביח השדה אין לשוכר שעבוד על שבח זה אף היתר על היציאה. אבל אם שבחה מאלי' כ"ש אם השוכר עשאה אומר השוכר שעבודי אשבח. וע"כ אומר הלויני מאתים זוז ואפרנס הספינה בשליחותך ופרנסה זו יהי' פרעון על הלואה דמאתים זוז. שהמשכיר הרי מחויב ליחן לו בחזרה ההוצאה שהוציא בשליחותו והרי זה פרעון. וכיון שהמשכיר השביח אין שוכר יכול לומר שעבודי אשכח והרי השוכר מחויב לשלם לו שכר ממה שנהנה משבח של המשכיר והוא שוה אצלו יותר מאתים זוז ושני דינרים: