אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רטז

סימן רטו

א) שם סעיף ג, מחבר מקום שנהנו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשכרה שמין לו מה שפחתה. וסעיף ד, מותר לשכור פרה ולשומה כרמים כגון שיאמר הרי פרתך עשוי' עלי כשלושים דינר אם תמות כו'. יש כאן ג' שיטות. שיטח התוס' דבדבר שאינו נפחת במלאכה אסור ליטול שכר אם מקבל עליו אחריות אונסין אפי' מקבל עליו אחריות אונסין כשעת שבורה ומתה. ובדבר שנפחת נמי אין היתר רק להתחייב באונסין כשעת שבורה ומחה. והוא י"א שברמ"א:

ב) שיטה ב' הוא שיטת רש"י והרשב"א דאפי' מקבל עליו אחריות אונסין כשעת שכירות מותר ליטול שכר. וכברייתא [סט:] דהרי פרתך עשוי' עלי בשלשים דינר מותר לפי שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה. דכיון דאי איתא הדרא בעיני' ואין הנותן מקבל עליו זולא מותר. ובהא דנהגי בני כופרא גורס רש"י אגרא בשעת משיכה פגרא בשעת שבורה. ומ"מ משלם כשעת משיכה. והרשב"א אף שגורס בכף כשעת שבורה כתב דבני כופרא שהחמירו על עצמם שלא ישלמו אגרא רק כשעת שבורה. ולהלכה מותר אפי' משלם כשעת משיכה. ואפי' בדבר שאין בו פחת. ודודא דמר עוקבא משום דאפילו כשחזרה בעיני' תקיל ויהיב לי' הוא דקשיא לי': שיטה ג' היא שיטת הר"ן דדוקא בדבר שיש בו פחת מותר וכדודא דמר עוקבא דאי לאו דמקבל עלי' חוסכא דנחשא הי' אסור. ובדבר שיש פחת מותר אפי' שם דמים כשל עכשיו כברייתא. ובני כופרא החמירו על עצמם שלא ליקח רק כשעת שבירה ולאו מדינא:

ד) ונ"ל סיוע לשיטת הפוסקים דמחלקים בין אם קוצץ דמים כשל עכשיו או כשעת שבירה. מהא דאמרי לי' רב כהנא ור"א לרב אי אגרא לא פגרא אי פגרא לא אגרא שתיק רב. ולכאורה מה סברא חדשו בדבריהם שמחמתה שתיק רב. ועוד מה הא דאמרי לי' אי אגרא לא פגרא. הלא מתנה שומר חנם להיות כשואל. וכל הקושיא דאי פגרא לא אגרא דהוי רבית:

ה) אך לפימ"ש י"ל דהא דמתנה ש"ח להיות כשואל הוא דוקא בשמשעת שאלה נתחייב באונסין. לא כשאר שואל שחיובו בשעת אונסין. דהא בש"ס (ב"מ צ"ד.) מוקי לה הא דמחנה ש"ח להיות כשואל בשקנו מידו. ואי בשעת משיכה לא נתחייב הוה לי' קנין דברים וכל קנין מעכשיו דאח"כ הדרא סודרא למרי' ועכשיו הא לא נתחייב כלום והוה קנין דברים. וכן למה דמשני בב"מ שם דאפי' לא קנו מידו בההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד נפשי'. כיון דעכשיו הוה שיעבוד דברים ולא מהני. הלא יכול לחזור קודם שנאנס. וע"כ דמתחייב בשעת משיכה. וא"כ משלם כשעת משיכה. דכן כתב בחשו' הרשב"א [ח"ב סי' של"ב] דהא מילתא דשומר אי משלם כשעת משיכה או כשעת מיתה תלוי בשני הלשונות אם בשעת משיכה נתחייב או בשעת אונסין. ובמתנה דע"כ בשעת משיכה נתחייב משלם כשעת משיכה והוי רבית:

ו) וזה שהקשו רב כהנא ור"א אי אגרא לא פגרא פירוש דאי אפשר שישלמו פגרא כשאר שואל משעת אונסין דהוי קנין דברים. ואי פגרא ע"כ כדמעכשיו משלם והוה רבית:

ז) וזה שנהגו בני כופרא פגרא כשעת שבורה דכיון דהמנהג כך וכל השוכר ספינה על דעת כן שוכר הרי זה דומה לשואל שחייב באונסין משוס דמסתמא מחייב עצמו לכל הדברים הכתובים בפרשה כמ"ש התוס' כתובות (דף נ"ו.). ה"נ זה ששעבד עצמו על דעת המנהג משתעבד. אבל במקום שאין מנהג לא יוכל לחייב עצמו שיתחייב משעת אונסין בדיבור בעלמא:

ח) וכעין סברא זו מצינו בנדרים (דף ע"ג:) בהגיע זמן ולא נשאו דחייב מזונותי' מיפר נדרי' משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. וכן בקטנה שקידושי' דרבנן ומופלא סמוך לאיש דאורייתא. אעפי"כ מיפר מטעם זה. וכתב הר"ן דיש שלמדו מכאן דנודר על דעת חבירו חבירו יכול להפר לו. ודחה הר"ן דבגמ' לא אמר רק דכל שנודרת על דעתו חלה האי גזירת הכתוב דבעל מיפר נדרי' מטעם דנודרת על דעתו. ה"נ בכל שנודרת על דעתו. ומ"מ באינש דעלמא ונדר בפירוש על דעתו לא חלה האי גזה"כ. ודוקא בשסתמא נודרת על דעתו. ה"נ בזה כל שהמנהג כך ובסתמא על דעת המנהג עושה חלה האי גזה"כ דשואל מתחייב משום דמסתמא מתחייב לכל הדברים האמורים בפרשה. אבל בשאין בסתם כך רק שמתנה בפירוש לא מהני רק משום קנין או בהאי הנאה וכנ"ל. או י"ל בפשיטות בבני כופרא דידוע בממון הולכין אחר המנהג. ובענין הראי' דמייתי הפוסקים מדודא דמר עוקבא כתבתי במק"א לדחות הראי' בטוב טעם:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה