אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן ריא

סימן רי

א) שם מחבר (סעיף ח') המקדים לבעל הגינה מעות דמי עשר דלועין אלו שיתנם לו כשיהי' בני אמה בזוז אע"פ שעתה בני זדת בזוז מותר ומסיים הרמ"א הואיל וממילא קא רבו וגם כבר גדלו קצת. ובש"ך שם (סק"כ) בשם הגהת מרדכי דדוקא אם נותן לו אותן שהי' בשעת פיסוק. טעם הדברים נראה. דהנה הרי"ף ורמב"ם כתבו טעם ההיתר שאין המוכר מפסיד שאם יקח אותם הלוקח כשהם בני זרת לא יצמחו עוד אחרים ואין מפסיד במה שמניח הדלועין בשדהו עד שיהי' בני אמה. ומבואר דאין טעם ההיתר משום דחשיב יש לו:

ב) וכן משמע בתוס' שהקשו מהא דפרדיסא דאסור לרב [והוצרכו לתרץ משום דפרדיסא לא יצא עדיין הפרי כלל] ואם טעם ההיתר משום דיש לו, בפרדיסא הא מחוסר ג' מלאכות יותר עד שיעשה יין והרי מחוסר ג' מלאכות ס"ל לרב גופי' דאינו פוסק והכי קי"ל אלא ודאי הכא הטעם כמ"ש הרי"ף והרמב"ם וטעם זה שייך נמי בפרדיסא. וחילוק הה"מ שהביא הרמ"א (סעיף י') לא ס"ל. וכן מ"ש עוד דצריך לעבוד ומפסיד ג"כ לא ס"ל משום דהעבודה גם מה שהפירי כבר גדל אינם שוים יותר ממעות שנתן. ומה שהפירות גדלים עוד בזה אינו מפסיד:

ג) ומה שהכריחם לזה שאין הטעם משום דחשיב יש לו הוא משום דאזלי לטעמייהו (דף סג:) דלקנות שוה ה' בארבע אינו מותר אלא דוקא כשמזומן בעין אבל לא כשצריך עדיין תיקון. וע"כ הטעם משום דמכר לו הבני זרת ומה שמניחם בשדהו הוא בחנם משום שאינו מפסיד. וא"כ דוקא כשגדילים עד שיהי' בני אמה אבל אם לא גדלו אלו וישלם בעדם אחרים הא מפסיד ואסור:

ד) שם סעיף ט' מחבר ההולך לחלוב עזיו וכו' ואמר לחבירו מה שעזי חולבות וכו' מכור לך המדה בכך וכך ומוזיל גבי' בשביל הקדמת המעות אסור. ק"ל דאפי' לא מוזיל גבי' ניחוש שמא יתייקר עד שעת חליבה ורדוי הדבש. ונראה דנ"מ בזה דאם לא מוזיל גבי' אף שנתייקר אין איסור ליקח כשעת הזול רק בחלב ודבש שעדיין לא בא לעולם. אבל החלב ודבש שהי' בשעת פיסוק הי' נוטל כשעת הזול. אבל עכשיו שמוזיל גבי' אף החלב שישנו בשעת פיסוק אסור ליקח כשעת הזול כיון דמחוסר תיקון אסור ליקח שוה ה' בארבע כמ"ש התוס' (דף ס"ג:):

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה