אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קנט
א) שם רמ"א וכל אפטרופוס שהלוה ברבית קצוצה עיין בח"מ (סי' ל"ד) אם נפסל. ושם בח"מ פסק דאינו נפסל דסבר מצוה עביד. ובתשו' הרשב"א הביאו הב"י שם משמע דבלא טעם זה נמי אינו נפסל, ואזיל לטעמי' דהשטמ"ק כתב בשמו דף ע' בהא דמעות יתומים מותר להלותם ברבית דס"ד אפי' ברבית דאורייתא שרי. והקשה עלי' יתמי דאכלי דלאו דידהו כו' וכתב הרשב"א עלי' וז"ל נראה דהי' סבור שמותר להלותם אפי' בר"ק לפי שהאפטרופוס אינו נוטל רבית והיתומים אין חייבים במצות גם הם בעצמם אינם מלוים כו' אין זה בכלל לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים לפי שהם אינם עושין, בידים האיסור. ואינו דומה למה שאמרו מניחו תולש מניחו זורק אבל לא יאמר לו הבא לי מפתח הבא לי חותם. דהתם הא קעביד בידים דבר האסור לו כשיגדיל. ור' נחמן נמי לא אמר לו שעובר האפטרופוס על דאורייתא אלא אמר לו שיתום המתגדל בממון שאינו שלו יענש מיתה עכ"ל ביאור דבריו אלו לקמן אות ג']:
ב) גם הריטב"א כתב וז"ל לפום פשטא משמע דאפי' ברבית דאורייתא שרי. וטעמא משום דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו וגם אנו אין מוזהרין על ממונם דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכל היכי דאזהר רחמנא למלוה אזהרה ללוה ולערב ולעדים ולסרסור. ואע"ג דקטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו הא בשר שחיטות נינהו. וכיון דיתמי נינהו ושרי להו מדאורייתא לית לן למיסר מדרבנן כי היכי דליהוי להו רווחא ולא יכלו נכסיהם. ואמר להו ר' נחמן משום דיתמי נינהו ספינן להו זוזי דרביתא יתמי דאכלי דלאו דידהו כו' כלומר מוטב שימותו ולא יאכלו על ידינו זוזי דרבית דלא ליתי למיסרך לכי גדלי. והאי לישנא מוכח שאין לנו שום איסור בזה אלא משום דלא ליספו להו כעין איסורא. דאי לאו הכי הוה לי' למימר ומשום דיתמי נינהו עברינן אנן אדאורייתא או אדרבנן. ומדלא אמר הכי שמעינן שהמלוה מעות יתומים ברבית אין בו משום איסור תורה לא משום לא תשימון ולא משום לא תשיך ולא איסור מלוה ברבית מדרבנן. ונ"מ דלא מיפסל בהכי לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכן דעת רבותי עכ"ל:
ביאור דבריו נראה דס"ל דאיסור רבית במצות אם כסף תלוה את עמי תליא. דמשום דמצוה להלותו ע"כ כשנוטל שכר על זה חשיב שנוטל בחנם. דההלואה בלא"ה מחויב. וכמו שאסור ליטול שכר על כל מצות של תורה להזות ולקדש. והלוה שנותן לו הוא מחמת אונס שצריך ללוות. וע"כ יתמי דלאו בני מיעבד מצוה דהלואה נינהו. ואפי' לבטל ממנו מצוה של תורה בידים מותר כמבואר בפוסקים שמותר להאכיל קטן חוץ לסוכה. ומצה בע"פ. ומשום דאינו רק ביטול מ"ע. ע"כ שוב הרבית אינו איסור אצלו כלל. וזה שכתב הריטב"א הא בשר שחיטות נינהו כנ"ל לשונו ואם כי הרשב"א והריטב"א חלוקים בטעמם. לדינא שניהם שוים דאף ברבית קצוצה אין איסור לא דאורייתא ולא דרבנן ועל כן אינו נפסל:
ד) אך לדינא לא קי"ל לא כטעם הרשב"א כמו שיבואר לקמן (סי' ק"ס) ולא כטעם עם הריטב"א דהא קי"ל (סי' רנ"א) מי שהוא עבריין על אחת מכל מצות שבתורה אינו מחויב לא להלותו ולא להחיותו. ואעפי"כ אסור ליטול רבית ממומר אוכל נבילות לתיאבון כמבואר בכל הפוסקים (בסי' קנ"ט) ובדברי רי ספר יראים שהעתקנו לעיל (סי' קמ"ג אות כ"א). ע"כ כתב בחו"מ הטעם דאינו נפסל רק משום דסבר מצוה עבידנא: