אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכו

סימן קכה

ב"ה יום ה' ב' סיון מ"ו למטמונים תרנ"ו פה סאכאטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב חחו"ב מו"ה ישראל פגעיאל הלוי נ"י אבד"ק גלאוונא. דבר המומר אשר דרכו לאכול בשר אחוריים דוקא והמשרתת לוקחת עבורו בשר אחוריים מן הכשרות ומן הטריפות ויהודים מכרו לו עד עתה באשר חשבו שהוא עכו"ם. ועתה נודע להם.

א) הנה בדבר יש מחמירין שכתב רמ"א (סי' קנ"א) כתב הש"ך דמומר אין ב"ד מצווין להפרישו. ואחרונים פקפקו. ותירוץ הד"מ פליאה דעת ממני שהוא כתב דבמזיד אין מצווין להפרישו. והרי בקרא דוקדשתו שאם לא רצה דפנו. ובמ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו. ומסתמא ה"ה בל"ת כשעדיין לא עבר ואם תאמר שכל זה אם בידם להכריח החוטא שלא יעבור, אבל אם אין בידם רק ליקח החפץ ממנו שלא יוכל לעבור אין מחויבין. גם הא ליתא שהרי כתב הר"ן גבי פריעת בע"ח דעד שאתה כופהו בגופו כופהו בממונו. [אולם בהא דהר"ן אין הכל מודים לו. עי' רמב"ן סוף ב"ב. אך י"ל דמ"מ ביסוד זה שחייבין אף להכריח בממונו מודה לר"ן. רק שס"ל דכיון דפריעת בע"ח מצוה לבד. אם יבואו נכסי לוה למלוה עלי דעת הלוה לא יקנה המלוה]

ב) אך עיקר יסוד יש מחמירין שמקורם מתוס' ריש שבת דבמושיט חפץ לחבירו העומד ברשות אחרת להוציאו שמה אף אם בלעדיו הי' יכול ליקח החפץ מ"מ אסור להושיט לו שהרי אפי' להפרישו הוא מחויב. ומזה הוכיחו דלא מהני מה שיכול להשיג ממקום אחר. ואינני מבין זה דהתוס' מיירי בחפץ שאם יקח [העומד באותו רשות שהחפץ שם] הוא את החפץ שוב לא יוכל האחר להוציאו. רק בלפני עור אינו עובר כיון שאם לא הי' עושה שום מעשה הי' יכול להוציא ואין הוא עושה המכשול. אבל מ"מ הא מחויב ליקח החפץ בעצמו שלא יוכל האחר להוציאו. אבל אם אין בידו למונעו מזה שלא ישיג במקום אחר. למה יהיה מחויב להפרישו מזה. שהרי ס"ס ישיג ממקום אחר:

ג) אך את זה ראיתי לריטב"א ע"ז (ו:) דההיתר שאינו בתרי עיברי נהרא לענין לפני עור ל"ת מכשול כו'. מ"מ אם תבע בפירוש לאיסורא נהי דמשום לפני עור ליכא אכתי איסורא איכא משום מסייע ידי עוברי עבירה וכו' כל שאנו נותנין לו לעשות איסור. ולא עוד אלא שחייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זל"ז. וכ"ש שאסור לגרום להם לעשות שום איסור. הנה מבואר מדבריו דלא מהני אפי' יכול להשיג במקום אחר. מ"מ מצד ערבוח אנו חייבין למונעו מזה וכ"ש שאסור לסייעו. אך לאחר העיון דברי הש"ך נכונים מאד. דהנה יסוד הערבות הוא בשבועות (ד' ל"ט.) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה. ומוקי לה כשיש בידו למחות ואינו מוחה. והנה קי"ל מומר מותר להלוותו ברבית. ומקור הדברים בבה"ת בשם רמב"ן (שער מ"ו ח"א אות ה') משום דמומר לא מקרי אחיך עי"ש. וכיון דלא נקרא אחיו וערבות ילפי' מקרא דבאחיו. אינו ערב בעד המומר:

ד) ועוי"ל אף לקצת פוסקים האוסרין להלוות מומר ברבית. מ"מ יש מקום להתיר עפ"י דברי מהר"ל מפראג זצ"ל בביאור טעם שלא נתערבו ישראל זה לזה רק אחר שעברו את הירדן וביאר מהר"ל זצ"ל דארץ ישראל מיוחדת לישראל והיא עושה את כל ישראל השוכנים עלי' כאיש אחד ע"כ כשבאו לא"י נעשו ערבים עכ"ד. והנה זה פשוט דאף עכשיו שישראל בגלות נשאר הערבות. והטעם ברור דאף שגלו מ"מ מקומם של ישראל בא"י וכשאנחנו בארץ אחרת נחשבנו גולים כי אין כאן מקומינו. רק מקומינו בא"י ומצוה לדור בא"י. ע"כ עדיין חשיב כאילו כולנו בא"י אף שאין אנו בפועל בא"י. מ"מ זה מקומינו. והנה מומר אף דאפי' חטא ישראל הוא. מ"מ גוי הוא ג"כ. ועושה יי"נ. וקנאים פוגעים במומרת כמו בגוי' כמבואר בפוסקים באהע"ז בענין מומר זוקק ליבום יע"ש. ובדרישה דע"ז של מומר נאסר מיד כמו ע"ז של נכרי. וכיון שדינו כנכרי ג"כ. פשוט שיש בו לאו דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. וכיון שאסור לדור בארץ ישראל אין א"י מקומו כלל ופקע הערבות בעד המומר. ואין לזוז מהוראת הש"ך:

ה) אך יותר חשש מה שכל מוכרי בשר ישראלים ואם לא ימכור לו שום ישראל לא ישיג ממק"א הגם שי"ל שישיג מעיר אחרת. הנה כשקונה בשר לסעודת היום ואם יקנה מעיר אחרת לא יבא רק למחר נמצא שסעודת היום כקאי בתרי עיברי נהרא דמי. הגם שאם נאסור לו יקנה בכל יום לצורך מחר ויאכל טריפה בכל יום כמו אם ימכור לו הישראל. מ"מ א"א להתיר לו שאם נתיר לו ודאי לא קנה אתמול מעיר אחרת לצורך היום. ושוב הוי צורך היום כאילו קאי בתרי עיברי נהרא:

ו) וי"ל עוד שאפי' יכול להשיג בו ביום יש לאסור מחמת טעם אחר. שהרי ידוע שרוב טריפות מחמת סירכא והם רק ספק טריפה. וי"ל שמא בשר זה טריפה ואולי הבשר טריפה שישיג ממק"א באמת יהי' כשר. מיהו בהא יש להתיר משום ס"ס. שמא בשר זה כשר. ואת"ל טריפה שמא בשר אחר שהי' משיג הי' ג"כ טריפה. אך מ"מ הא יש לאסור מחמת טעם הראשון:

ז) אך שיש לדון מחמת שמצוי לו לקנות במקומו דבר אחר. ואם לא ימכרו לו בשר יקנה דבר אחר. ולדברי האומר דבטמאים יש איסור נבילה ג"כ פשיטא דמותר. אך למה דקי"ל אין איסור נבילה חל על איסור טמאים יש להסתפק כיון דאותו איסור עצמו לא יקנה ממקום אחר. מ"מ מסתבר להקל כיון דמ"מ חזיר חמיר איסורא טפי דאית בי' תרתי. איסור חזיר ואיסור נבילה. אף דאין איסור חל על איסור. מ"מ בכריתות כה"ג קוברין אותו בין רשעים גמורים כדאיתא פרק ד' אחין. א"כ מה מכשול הוא נותן. אדרבא מיקל איסור ממנו:

ח) אך מ"ש כבודו להתיר למכור לו בשר אחוריים מן הכשירות משום דבידו לנקר. ואף אם אינו מנקר איהו לא ספי לי' איסורא רק הוא לעצמו דומה למוכר לו אווז חי אף שידוע שלא ישחטנה. הנה גוף הסברא באווז ראוי' לאומרה, והיא כתובה בתשו' אמונת שמואל (סס"י י"ד) וז"ל עוד יש לצדד להקל דכיון שאין הגוי עושה איסור מיד ויכול ליתן לשחוט לישראל ולא יהי' אבמה"ח לדעת הרשב"א וכו'. א"כ אף כשנחר או מתה אח"כ אין הישראל מכשילו אלא הוא מכשיל א"ע שלא הניחו לשחוט ושרי למכור לו וליתן עכ"ל. אך הנה לא ברירא לו סברא זו וכתבה רק בלשון יש לצדד וערבך ערבא צריך ומאן לימא לן שאם אינו מוצא המומר לקנות במק"א דשרי למכור לו ובתוס' (ס"פ ארע"ק) דאסור להושיט דבר הטעון שחיטה לקטן שמא ימות ויאכלנו. וכ"ש בחתיכה שאינה מנוקרת שהחלב שבה אין לו שום היתר והוא מכר לו גם החלב. אין שום מקום להתיר בזה:

ט) גם על היתר בעל חוות יאיר משום שמוכר למשרתת והמשרתת נותנת לו. לענ"ד אין לסמוך כלל כי בגמ' לא מצינו רק במוכר לאחד שיש לחוש שמא ימכור לחשוד. אבל לא אם בודאי יחננו לחשוד. וי"ל דחשיב לפני ממש. אך עמ"ש למכור לו חלק פנים מן הטריפות לענ"ד יש לסמוך להתיר. אבל חלק אחוריים שיש בו כזית חלב בכמה מקומות. הגם שיש לצדד עפ"י שיטת הר"ן בשבת דקיל מנבילה משום דנבילה כמה איסורים. וה"נ אם יאכל חזיר יהי' הכל איסור משא"כ אם ימכור אחוריים מן הכשירה לא יעבור רק על החלב שבו. הנה גם דברי הר"ן ההם אין הכל מודים לו:

הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה