אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קיח
תשובה זאת מצאתי בכת"י קודש של כ"ק אבי הגאון זצלה"ה ולא נכתב עלי' למי היא שלוחה. וברור' בעיני שהיא שלוחה להגאון וכו' מו"ה חיים אלעזר זצללה"ה האבד"ק קאליש תשובה על תשובתו הנדפסת בספרו נפש חי' (יור"ד סי' נ"ז) ותשובה הראשונה של כ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל אשר הגאון בעל נפש חי' זצ"ל משבח ומפאר אותה שם לא מצאתי וחבל על דאבדין:
א) מה שתירץ מעכ"ת קושייתי מניצוק חיבור דבמין במינו הניצוק מוסיף כח כדי שלא יתבטל. לא ידעתי מזה. ואדרבא משום שלא נתבטל מחמת דסופו להתערב ע"כ ניצוק חיבור ולפי"ז גם יין במים לא יתבטל משום שסופו להתערב ולא נאמר קמא קמא בטל ממילא גם עכשיו אינו בטל משום סופו וממילא חיבור. וכבר מבואר היטב בתשובתי הקודמת ואין לכפול הדברים וכבודו סיים ג"כ בצ"ע:
ב) מה שתירץ מעכ"ת דהרמב"ם כהראב"ד הנה לא נעלם מכת"ר שהש"ך כתב על המחבר שפוסק כהרמב"ם הן במינו הן בא"מ וכלשונו ממש דברי הר"ן דדוקא במחובר ולא במקטף קטופי. וגם הדוחק שהר"ן יתרץ לדעת הרמב"ם אליבא מאן דלא ס"ל שכתב על הראב"ד ולא נתבררו לי דברים הללו. ולא יאמר שזה רק לדעת הראב"ד:
ג) אך לפענ"ד אי אפשר לומר כלל שהרמב"ם יסבור דבחבית אפי' מקטף קטופי לא נתבטל. שהרי בהא דחביות נשתנה דינו מצרצור קטן יש שני פירושים בדבר. פירוש הר"ן דבחביות דינו כנפל בבת אחת ולא אמרינן קמא קמא בטיל. פירוש ב' שיטת התוס' והרא"ש והראב"ד דבחביות אוסר בכ"ש. ובודאי שני הדינים יחד אין ללמוד מר' יצחק בר' יוסף כמובן. וא"כ הרמב"ם שסובר דבחבית לא אמרינן קמא קמא בטיל. ואפי' באינו מינו. שוב מנ"ל דהקילוח עצמו אוסר בכ"ש. ואי ס"ל דקלוח עצמו אוסר בכ"ש מנ"ל דבקילוח גדול לא אמרינן בי' קמא קמא בטיל באינו מינו. ועוד דוחק לומר שחכמים החמירו ביי"נ שני חומרות. האחד בהתירא לגו איסורא אינו בטל. הב' חבית דנפיש עמודי' לא בטל. מנ"ל ללמוד זאת ממחני' דיי"נ אוסר בכ"ש. אולם זה אין ראי' דגם הרא"ש כתב שני חומרות ביי"נ:
ד) אך לפמ"ש בתשובתי הקודמת הדבר בריוח מאד דחומרת יי"נ בהתירא לגו איסורא ומשום דעומד במקומו. ומרבנן נלמוד דבחבית לא אמרינן קמא קמא בטיל. וזה לאו מחומרא דיי"נ ואפי' באינו מינו כמ"ש. וממילא נלמוד דבמין במינו אפי' איסורא לגו התירא דינו כהתירא לגו איסורא כיון דלא נתבטל בשעה שנפל וקנתה לה מקום בחבית:
ה) והנה עיקר המבוקש מכל הפלפול לברר אם שניהם שווים במקומם ואין לזה או זה תשובות מקום אם בטל. ותהלה לאל מצאתי מפורש בתה"ב הארוך (ד' קי"ז:) כדבריי דבשניהם במקומם לא בטל וז"ל והרמב"ם ז"ל נראה שיש לו טעם נכון בענין דחומר הוא ביי"נ שכל שהוא במקומו כו' וכענין ששנינו במקוה רביעית מים שאובין בתחילה כו' ואי קשיא אגרדמי שקדח במניקת שטיפה אחת שנופלת מפיו אוסרת כל החבית. איכא למימר דכיון שהדבר ידוע שכשפוסק טיפה שנגעה בפיו חוזרת ונופלת לחבית הרי הוא כטיפה אסורה שהיא מעורבת בתוך החבית ולא כטפה אסורה של יי"נ הנופלת לתוך החבית [העתקתי לשונו שכמדומה לי שכת"ר אין לו ספר תוהבה"א דפוס וונציא. ברלין. שהם שוים עם הדפים שהביאו הפוסקים וכבודו כתב בשם הרשב"א שער התערובת ד' ס"ט וברה"ב ששוה עם הדפים דף זה היינו בשער מליחת בשר] מעתה שזכינו דבשניהם שוים לא בטל. הפירוש בר"ן מרווח כמ"ש בתשובה הקודמת. ונתתי שמתה בלבי שכוונתי האמת בדעת הראשונים ז"ל ודעת קדושים מצאתי:
ידידו הדוש"ת באה"ר הק' אברהם.