אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן צח
א) סעיף ה' אבל אם כוון לשם בישול כגון שהסיק התנור לבשל בו והי' בו בשר תחילה ונצלה אעפ"י שלא כוון לזה הבשר שהרי לא ידע בו אסור. לשון זה שהסיק התנור לבשל בו משמע שעדיין לא הי' תבשילין על התנור רק שכוון לבשל בו אח"כ. והוא תימה דלמה אסור כיון שלא כוון לבשל אז. כמ"ש הרא"ש בפי' דברי הרי"ף לבסוף אסור דהיינו בתר דשדא עכו"ם סיכתא לאתונא קודם שהבעיר האש. מבואר דהיסק הי' לאחר השלכת הסיכתא בזה אמרינן דבתחילה אם הי' מכוון לבישול הסיכתא הי' אסור. אבל לא אם מתכוין לבשל אח"כ. וכל ראיות הרשב"א וריטב"א מהא דשדא גוי סיכתא לאתונא דאי לבשולי מנא מכוין הי' נאסר. והתם נתכוון אז לבשל. ולשון ריטב"א שנתכוון גוי לשם בישול שלו לשון זה מורה שנתכוון לבשל אז. ע"כ נראה לשון הטוש"ע הסיק לבשל לאו דוקא:
ב) ט"ז (סק"ו) בשם הטור [וכן הוא ברא"ש] שאם ידע שיש בשר בתנור כו' חיישינן שמא כוון גם לבישול לכאורה י"ל בפשיטות אפי' לא כוון לבישול הרי ידע שנתבשל ופסיק רישי' בכל מקום חשיב כמכוין בשלמא בלא ידע אף דודאי יתבשל כיון שהוא לא ידע מזה לא חשיב פסיק רישי' כמ"ש הט"ז (או"ח סי' שט"ז) גבי צידת דבורים. וכן הוא במלחמות פרק כירה גבי צירוף:
דהרא"ש וטור ס"ל דפסיק רישי' לא איכפת
ג) ונראה דהרא"ש וטור ס"ל דפסיק רישי' לא איכפת לן בבישולי עכו"ם דרבנן. כעין שכתב המרדכי ותה"ד לענין אמירה לעכו"ם לא קפדינן בפ"ר וכ"כ הרמב"ן והר"ן לחלק בין שבת דשם החיוב משום פסיק רישי'. ומוכח דגבי בישול עכו"ם לא איכפת לן בפ"ר. אך התוס' תירצו קושיא זו באופן אחר וכפי הנראה ס"ל לרא"ש וטור דפסיק רישי' שלא ידע חשיב ג"כ פ"ר (והרב ז"ל מלאדי (בסי' רע"ז בק"א סק"א) כתב דיעות בזה. ובמק"א [בחלק או"ח סי' רנ"א] הארכתי וא"כ מוכח מדלא ידע מותר. דפ"ר לא איכפת לן בבישולי עכו"ם: