אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן צו
דין בישולי עכו"ם
א) סימן קי"ג ש"ך סק"א דהעיקר מה שלא נשתנה מברייתו אין בו משום בישולי עכו"ם והביא שכן כתב בהג"א. ושם נאמר דאיסור בישולי גוים משום שמא יאכלנו דבר טמא. ובמידי דלא נשתנה מברייתו אין לחוש לדבר טמא שהי' ניכר. וק"ל דא"כ קרא חגב צלוי' דמבואר בגמ' דיש בהם משום בישול גוים הלא צורתם אינה משתנה:
ב) ש"ך סק"ב מבואר הטעם באו"ה דאף שאין דרך ליתנו לפני אורחים נכבדים מ"מ עולה משום פרפרת. ודרך להזמין חבירו עליו. ולכאורה אם דרך להזמין עליו למה לא יחשב ראוי להתכבד לפני אורחים. ונראה דטעם דברים חשובים שאין בטלים משום שמחמת תשובתם עומדים בפ"ע ואינם מתבטלים לאחרים אבל אלו שתשובתם רק לפרפרת הפת לא לעצמם שפיר בטלים:
ש"ך סק"ה דאין בישול אחר בישול. אבל בלא טעם זה הי' אסור אף במהותך. ועי' בפ"ת (סי' קי"ב סק"ט):
ד) ש"ך סק"ו בפנאד"ה של ישראל שאפאה גוי להכשירו ע"י קיסם דמהני לענין פת וכו' ולא מהני לענין בישולי גוים. הנה לפמ"ש הרשב"א בתה"א דוקא בפת התירו בהסיקו ישראל התנור משום חיי נפש. ממילא בפת ישראל שאפאו גוי שדינו כשלקות משום דלית בי' חיי נפש כמ"ש הב"ח יע"ש לא מהני גם להתיר הפת. אך הר"ן כתב טעם אחר משום דהיסק התנור מלאכה מיוחדת בפת ולאו משום קולא דפת דאית בי' משום חיי נפש. א"כ גם בפת ישראל יש היתר זה:
ה) ונראה לי ללמוד מכאן דהשלכת קיסם לאחר ששפת הקדירה מהני גם לדעת המחבר. דהא ודאי הסיק ישראל התנור לאחר שפיתת הקדירה מהני גם להמחבר. דהיינו בישול ישראל ממש. רק שתאמר דבהשלכת קיסם לא מינכר קירוב בישול. א"כ גם בפת לא יועיל. דנהי דהיסק התנור מלאכה מיוחדת בפת. מ"מ השלכת קיסם אינו כלום. וא"ת דזה מקולא דפת. א"כ לא יועיל בפת ישראל שאפאו גוי שדינו כשלקות. אלא ודאי השלכת קיסם דיינינן לקולא כקירוב אפי'. א"כ גם בבישול עכו"ם דיינינן לי' כקירוב בישול ומהני. וכן משמע בר"ן: