אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן צה
א) סעיף ז'. פת בעל הבית אסורה לעולם אפי' קנאה פלטר ממנו וכו' ושל פלטר מותרת לעולם אפי' קנאה בעל הבית ממנו שלא הלכו באיסור זה אחר מי שהפת בידו עכשיו אלא אחר מי שהי' לו בשעת אפיה. הנה הרשב"א בתה"א והר"ן הביאו ראי' לזה מהא דפרק השוכר את הפועל (דף ס"ה) ההיא כריא דחיטי דנפל עלי' חביתא דיי"נ שריא רבא לזבוני לנכרים איתבי' כו' ה"נ אתי לזבוני לישראל הדר שרא למטחינהו ולמפינהו ולזבוני לעכו"ם שלא בפני ישראל ע"כ. אבל בפני ישראל חיישינן דכי חזי דמישראל זבין יקנה מיני'. ולא אמרינן עכשיו הוא פת של גוי. הרי דבתר תחילתו אזלינן. וע"כ אם הי' בשעת אפי' של פלטר אף אם סופו של בעה"ב מותר. וה"ה להיפוך אם הי' תחילתו של בעה"ב וקנאה פלטר ממנו אסור
ב) ותמוה לי לפי מה דקי"ל דאפי' בפת של גוי מהני להתיר אם אפאה ישראל כמבואר בש"ך (סק"א). א"כ שפיר י"ל דבתר סופו אזלינן. ואפי' סופו לבד של בעה"ב אוסר כמו אם מתחילה של בעה"ב. אלא היכא שקנה גוי פתו של ישראל וחושב הרואה שישראל ודאי אפאהו דלישראל אסור פת שאפאו גוי אפי' הוא של ישראל. ובודאי ישראל אפאו. וכהאי גוונא אפי' הי' תחילתו של גוי מותר. ואיך יאסור במה שהי' סופו של גוי. אבל בחילוק שבין בעה"ב לפלטר שאין חילוק מי אפאו. פלטר גוי הוא כמו בעה"ב. ואם אפה פלטר לצורך בעה"ב ואפי' לעצמו וב"ב אסור. וכן להיפוך בעה"ב שאפה לצורך פלטר ואפי' אפה שימכור הוא בעצמו מותר. והחילוק רק בין נאפה למכור או לצורך עצמו וב"ב. א"כ שפיר י"ל דבתר סופו אזלינן. ואם בסוף עומד למכירה מותר אף שהי' מתחילתו של בעה"ב. ואם בסוף הוא של בעה"ב שאינו עומד למכירה אסור אפי' הי' תחילתו של פלטר:
ג) והר"ן אזיל לטעמי' דס"ל פת שלשו וערכו גוי והוא של גוי אסור אפי' אפאו ישראל. א"כ פת של ישראל יש לחוש שגוי לשו וערכו. ואעפי"כ מותר לישראל משום שהוא של ישראל כמ"ש הב"י שמותר לישראל ליתן לגוי קמחו ללוש ולערוך:
וא"כ אם בתר סופו אזלינן וכשנתנו לגוי כאילו הי' של גוי מתחילה. וכיון שהגוי לשו וערכו ג"כ יאסר:
וא"כ יהי' אסור לישראל אחר לקנותו מן הגוי מספק שמא לשו וערכו גוי ואף דספק דרבנן לקולא. מ"מ כיון דאפשר לשאול לישראל ראשון מי לש וערכו כל היכא דאיכא לברורי מבררינן. וכשישאלנו יאמר לו שאסור משום עירוב יי"נ ולמה יאסור למכור לגוי בפני ישראל. אלא ודאי בתר תחילתו אזלינן. וכן הרשב"א אף שבתשו' ס"ל שגם בפת של גוי מותר אם עשה ישראל אחד מג' מלאכות. מ"מ כתב הב"י שמשמעות דבריו בתה"א דלא מהני אפיית ישראל בשל נכרי. וכ"כ בד"מ שאין לסמוך כל כך על הרשב"א בתשו' מאחר שבתה"א משמע להיפוך. וא"כ שפיר הביא בחה"א הראי' לפי שיטתו שם. אבל לדידן דמקילים כהרמב"ם והרשב"א בתשו' דמהני אפיית ישראל בשל גוי אין ראי' משם כלל:
ד) ורציתי לומר דהא דאסור פת ישראל שאפה גוי משום דקונה בשבח אפי' ומקנהו לישראל, והרי שבח אפי' תחילתו ביד גוי וכן להיפוך ישראל שאפה פת של גוים הרי תחילת שבח אפי' ביד ישראל ומותר. וא"כ אין ליישב הא דהשוכר את הפועל משום דאזלינן רק בתר מי אפאו. דמזה עצמו דאזלינן בתר מי אפאו נשמע דבתר תחילתו אזלינן:
ה) אך אי אפשר לומר כן שהרי לקמן (סי' קי"ג סעיף ד') עבדים ושפחות של ישראל שבישלו אצל ישראל הרשב"א אוסר אף דמעשה ידיהם של ישראל ותחילת שבח בישול של ישראל. ואף המתיר לא התיר אלא משום דמוזהר על שביתתם בשבת או משום דבע"כ עושים ליכא קירוב דעת. הנה שאין הטעם דאזלינן בתר מי אפאו ובישלו משום דתחילת שבח אפי' ובישול של האופה ומבשל. וא"כ ראי' ההוא לדידן ליתא:
ו) ואם באנו לדון מלשון הגמ' נראה דבתר מי שלוקחו ממנו אזלינן אם הוא בעה"ב או פלטר. ולא בתר האופה. דבדמאי (פ"ה משנה ג' ד') מבואר לפי פי' המפרשים שם דהאופה הוא הנקרא נחתום והקונה מן הנחתום ומוכר בשוק נקרא פלטר. ובערוך ערך נחתום תרגום האופה נחתומא. ובערך פלטר כתב המוסיף פלטר בלשון יוני מוכר פת נקי של חטין. וא"כ היתר פת פלטר משמע אפי' קנאו פלטר מאופה בעה"ב מאחר שאין שם פלטר על שם אופה רק על שם מוכר והרא"ה ז"ל דעתו דאזלינן רק בתר מי שלוקחו ממנו:
ז) מ"מ הרמב"ם שינה לשון הגמ' מפלטר לנחתום משמע דס"ל מסברא דבתר תחילתו אזלינן אף דלדידי' ליכא ראי' מהא דפרק השוכר. כיון דס"ל אחת מג' מלאכות מהני בפת גוי. מ"מ ס"ל כן מסברא והמחבר פוסק כמותו. מי יהרהר אחריהם:
ח) ט"ז (סק"ו) וש"ך (סק"ד) פת של ישראל שאפה גוי אסור כו' דהוי כשלקות. עי' ריטב"א ע"ז (דף ל"ח.) וריב"ש (סי' תקי"ד) דפת שלנו שאופין אצל הפורני מותר מפני שהוא כפת פלטר משמע להיפוך. מ"מ מאחר שבש"ע הביא דעת מהר"ם בשם הגאונים בלי חולק. והרמ"א וכל נושאי כלים לא חלקו עליו חלילה להקל:
ט) סעיף י"א מחבר אסור לזבוני לעכו"ם דילמא אתי לזבוני לישראל. בשם המרדכי. ק"ל דהתינח המרדכי לשיטתו דאפי' איכא פלטר ישראל שרי כדלעיל (סעיף ב' בהגה ובש"ך שם) דאפי' פת בעה"ב משמע במרדכי דמותר. ניחא דאסור למוכרו אפי' שלא בפני ישראל. דמ"מ יקנהו ישראל ממנו דאינו יודע שהוא פת ישראל שאפאו גוי. ופת גוי שרי לדידן. אך המחבר דפסק דאין היתר אלא בפת פלטר במקום שאין פלטר ישראל. א"כ לא מבעיא דלמכור לבעה"ב שרי ואפי' למכור לפלטר במקום שיש פלטר ישראל לשתרי. ודוחק לומר דמיירי במקום שאין פלטר ישראל. וחיישינן שמא ימכרנו הגוי לפלטר גוי ויקנהו ישראל מן הפלטר חדא דמנ"ל למיחש כולי האי ועוד דיתבטל הפת שמכר לו הגוי בפת הפלטר עצמו. דמסתמא הוא רוב נגד הפת שמכר לו הגוי שקנה מישראל. דבשולי עכו"ם בטלים ברוב אפי' הם דברים חשובים כמ"ש הש"ך (ס"ק כ"ג) וצ"ע: