אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן צד

סימן צג

א) סעיף ו' ויש אוסרים בביצים טחין על פניו שהם בעין ואינם בטלים לגבי פת ומצויין תוס' ורא"ש. והנה בדבריהם לא נמצא לאסור רק בד"מ כתב מדהם לא כתבו רק הנילוש בביצים אין להתיר בטחין על פניו שדומה לפשטיד"א יע"ש. ותמיהני שהרי ברשב"א ור"ן מפורש להתיר. והם עצמם כתבו האיסור בפאלדיש של דגים והיינו פשטידא. הנה שאינו דומה זה לזה. והפ"ת ג"כ חולק על הרמ"א וכתב דלא משמע מידי בתוס' וסייעתם לאסור בבצים טחין על פניו. וטעם החילוק שבין פשטידא של דגים כתב דהתם הדג בפ"ע ואינו אחד עם הפת. משא"כ הכא שהוא גוף אחד עם הפת. ואני מוסיף בה דברים דהטיחה שעל פניו לבד הא אינו עולה על שלחן מלכים רק עם הפת והפת עיקר בשלמא הדג או אפי' השומן עולה בפ"ע על שלחן מלכים:

ב) אך השינויים שתוס' לפנינו וכן ברא"ש כתב ההיתר בנילוש בביצים. והרשב"א וכן הר"ן כתבו הדין ביצים טחים על פניהם. נ"ל שהרא"ש לשיטתו והרשב"א לשיטתו. דהנה צריך להבין למה הוצרך ר"ת לומר ההיתר בנילוש בביצים משום שהבצים טפלין לפת. תיפוק לי' דהביצה עצמה מן הפת. ומה נ"מ אם נילוש במים או בבצים. אך למה שכתב הרא"ש דאין מי פירות מחברים ע"כ אין המי ביצה מכלל העיסה. ודוקא שבעה משקים המחברים העיסה להיות אחת הוא מכלל העיסה אבל לא מי בצים [הגה. ובזה פרשתי דברי הרמב"ם שפסק הנילוש במי פירות לא הוי מצה עשירה. ואינו מובן דמאי שנא מהנילוש ביין שמן ודבש. ובודאי יש מי פירות יקרים מיין שמן ודבש עשר ידות. ואמרתי דע"כ הרמב"ם מיירי שהי' גם מים. דאל"כ בלא טעם מצה עשירה אינו יוצא בה משום דאינו בא לידי חימוץ רק כשיש מים. ובזה יש טעם גדול משום שהמי פירות אינם מחררים ואינם מכלל המצה ואין עצם המצה עשירה דאין המצה רק הקמח והמים שבו והוא רק כמטבל המצה במי פירות] ע"כ הוה אמינא שיאסר משום בשולי עכו"ם כיון שלא נקראו המי בצים פת שאינו מכלל העיסה. ע"כ הוצרך לטעם דטפל לפת. וכל זה הרא"ש לשיטתו שאין מי פירות מחברים ועיסה הנלושה במי פירות פטורה מן החלה. אך הרשב"א לשיטתו בפסקי חלה שלו הנילוש במ"פ חייב בחלה. א"כ הנילוש במי בצים. המי בצים עצמם מכלל הפת. וא"צ לטעם תפל. ע"כ כתב הדין בבצים טח על פניו. ולדינא כתב הלבוש להחמיר במקום שאפשר. וכ"כ במנחת יעקב. והמיקל לגמרי כמ"ש הפ"ת לא הפסיד:

ג) ש"ך סקי"ח שקורין קיכליך ודוקא שבלילתו עבה [כן הגיהו האחרונים במקום רכה] יש תימה בדבר. שהרי בפסחים (ל"ז.) הדובשנין וכו' פטורין מן החלה אמר ר"ל הללו מעשה אלפס הן. [פירש"י ר"ל אכולהו קאי] ר' יוחנן אמר מעשה אלפס חייבין והללו שעשאם בחמה וכתבו התוס' שם ע"ב בשם ר"ת דבבלילתו רכה פליגי יע"ש, הרי דדובשנין שבלילתו רכה אם אפאם בתנור לכ"ע ולר' יוחנן דקי"ל כוותי' אפילו באלפס חייב בחלה. הרי נתברר דלעקיך שבלילתו רכה אם חזר ונאפה הן בתנור הן במחבת חייב בחלה וכן איתא ביו"ד (סי' שכ"ט סעיף ב') עיסה שבלילתה רכה וחזר ואפאה בין בתנור בין במחבת חייב בחלה ולא חילק בין נילוש במים או בשאר משקין ובסעיף א' הדובשנין פטורין מחלה ולא חילק במה נאפה התם בשעת חיוב חלה דהיינו לישה. ובדובשנין שדרכו לעשות בבלילתה רכה העירוב בכף היינו לישה דידהו. וקמ"ל דפטורה משום דבלילתה רכה ועיי"ש בלבוש ובש"ך סק"א. אבל כשחזר ואפאה חייב ולחם הוא. ואם קבע סעודתו עלי' מברך המוציא כמו בבלילתו עבה. ודברי הש"ך בשם ת"ח בכאן תמוהים מאד וא"י ליישבם:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה