אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פה

סימן פד

שאלה. מחבת של דגים ושתי קדירות של בשר עומדים ביחד אצל האש והרתיח המחבת ונפל מים מתוכה לתוך קדירה אחת של בשר ולא נודע אם יש ס' בקדירה של בשר. ולהשני' לא נודע אם נפל לתוכה כלל רק על הקדירה בחוץ בודאי נפל. מהו הדין:

א) תשובה. הנה הקדירה ראשונה הדבר פשוט לאסור דספק סכנה לחומרא. אך יש לעיין אם מותר להוסיף בכדי שיהי' ס' דבזה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחילה דאינו אלא משום סכנה. ומ"מ נראה דאין להתיר הבשר שהרי כתב הרשב"א הביאו הטור (סי' ק"ו) דאפי' בשאר איסורין דלא אמרי' חנ"נ מ"מ חתיכה שבלעה איסור אינה יוצאת מאיסורה. וכתב הב"י בשם הרשב"א טעם א' משום דעיקרה ורובה של הטעם נשאר בחתיכה. וא"כ ה"נ עיקר טעמן של דגים נשאר בבשר שבלע ראשון:

ב) אך יש לעיין לפמ"ש המג"א (סי' תס"ז) בזתים שבלעו חמץ קודם הפסח ונכבשו מקודם הפסח והי' ס' נגד החמץ שאין נאסרין בפסח. ומבואר הטעם בחו"ד בכמה מקומות משום דאפשר לסוחטו בהתירא מותר. וה"ט דבצלים הבלועים מבשר ובשלם בחלב דאם יש ס' בחלב נגד הבשר מותר. והדברים עתוקים. ולפי"ז י"ל בבשר שבלע טעם דגים דאם נסחט מותר דבדגים לא שייך שכבר נאסרין דסוף סוף עכשיו אין סכנה. וטעם קלוש שנשאר בבשר אינו מזיק כשם שלא יוכל לחול עליו שם איסור. ובזה י"ל דה"ט דפליטת כלים דלא חיישי' בדגים ובשר משום דהוי נ"ט בר נ"ט ואף דטעם שני באיסור ל"ל בה דלא שייך שהאיסור לא פקע:

ג) אמנם נראה להוכיח משם להיפוך. דהא מבואר בט"ז (סי' צ"ה) דהא דלא חיישי' לפליטת כלים בבשר ודגים. וילפי' לה מדחזינן הרבה אמוראי דאכלו דגים שעלו בקערה בכותח. ולכאורה קשה מנ"ל למילף דאפי' נצלו בקערה של בשר דמותרין דלמא דוקא בעלו דאכלו אף בכותח משום דנ"ט בר נ"ט הוא. ה"ה דליכא סכנה משום דנ"ט בר נ"ט הוא. משא"כ ניצלו דלא חשיב נ"ט בר נ"ט. י"ל דאיכא נמי סכנה. וא"ל דלענין סכנה אף עלו לא הוי נ"ט בר נ"ט דג' טעמים בעי'. דהא כתבו התוס' חולין (ד' קי"ב ד"ה הלכתא) בהא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. דבהקדירה דמבשל בה חטאת אתמול מבשל בה שלמים האידנא ולא אמרי' דממעט באכילת שלמים משום דהוי נ"ט בר נ"ט קודם שיבא לידי איסור יעש"ה. הרי דס"ל דשני נותני טעמים לא חשיב טעם גמור ומותר. ולדידהו צ"ל דבדגים שעלו בקערה לא חשבינן ג' נותני טעמים דטעם ג' מהדגים לכותח הוי באיסורא דתיכף שנעשה טעם ג' חל האיסור. וע' בר"ן במה שיישב דברי בעל התרומה יע"ש. וא"כ ה"נ בדגים שעלו בקערה הוי נ"ט בר נ"ט לענין סכנה. א"ו כיון דבעת שנעשה טעם שני נעשה ארס לא חשיב נ"ט בר נ"ט וחשיב טעם ראשון. כשם שאין מחשבין טעם ג' מהדגים אל הכותח כנ"ל. וע"כ שפיר מוכח דאפי' בגוונא דלא שייך נ"ט בר נ"ט אין חוששין בפליטת כלים משום סכנה. וה"נ בשעה שנעשה ארם טעם גמור הוא אף שאח"כ נעשה טעם קלוש הוי סכנה וכמו באיסורא. דאי אמרת דלענין סכנה לעולם כהתירא דיינינן לה א"כ בדגים שעלו בקערה הוי כנ"ט בר נ"ט דהתירא כנ"ל. אלא ודאי כדאמרינן:

ד) שוב ראיתי בפת"ש (סי' קט"ז בשם ס' תפל"מ שכתב בשם זקינו הגאון דכשנאסר המאכל משום סכנה גם הכלי אסור בלא הגעלה כיון שכבר נעשה ארס יע"ש. הרי כדכתיבנא. [במ"ש לעיל דמוכח מהתוס' דבשני נותני טעמים סגי. והטעם שבו נעשה איסור אין מחשבין. דאל"כ קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב אמאי. הא נ"ט בר נ"ט הוא אולם דעת הרמב"ן הובא בר"ן דג' נותני טעמים בעי' ולדידי' מחשבין ג"כ טעם ג' מדגים לכותח יע"ש. וכן נ"ל שהוא דעת הרשב"א בתשו' הובא בב"י (או"ח סי' תנ"ב) דאין מגעילין בכלים בני יומן אא"כ יש במים ס' נגד שניהם דטעם שנפלט מהכלי ראשון חוזר וניעור. ואם נאמר דבשני נותני טעמים סגי. ה"נ טעם הנפלט מהכלי ראשון כבר נתבטל קודם פליטת כלי שני ונעשה נ"ט בר נ"ט דהתירא אלא דג' נותני טעמים בעי'. ובדגים שעלו בקערה מחשבין נמי טעם שיצא מהדגים לכותח כנ"ל. ולפמ"ש באגלי טל (מלאכת דש ס"ק ל"ז בהגה) אין ראי' מהרשב"א יע"ש]:

ה) ולענין הקדירה אחרת מה שנפל על הקדירה מבחוץ אינו מזיק כיון דהוי פליטת כלים. ואם היינו אומרים דההיתר משום נ"ט בר נ"ט הי' מקום לומר דהכא לא חשיב נ"ט בר נ"ט כיון שבא דרך הלוכו אל התבשיל וכמ"ש בחו"ד (סי' צ"ה). אבל לפי מה שהעלינו גם בזה חשיב פליטת כלים. ואף שמסופקין אם נפל לתוכו יש להתיר משום ס"ס דאת"ל נפל שמא יש ששים ואף דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. מ"מ הא אמרי' ביומא (פ"ד:) הא דפרוש מקצתייהו דהיכא דלא איתחזק ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא וה"נ כיון דלא איתחזק רוטב דגים בהאי קדירה אזלינן בתר ס"ס כנ"ל. מיהו זה לפרש"י ביומא בהא דפרוש מקצתייהו. אך להלכה לא קי"ל כפי' הזה. וא"כ אין להקל:

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה