אור ברסלב

אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן עט

סימן עח

הלכות תולעים ב"ה יום ו' עש"ק תרח"ם לפ"ק. שוב"ט לכבוד הרב המאה"ג מו"ה אהרן זאב הכהן נ"י.

א) דבר הבארות מתולעים אשר גם אחר הסינון נמצאים בהם תולעים. זולת ע"י סודר אשר גוף המים יוצאים ג"כ בדוחק רק באר אחת אשר מועיל בה סינון וקצת בני העיר מסננין כדין. וקצתם אומרים דהא דברי' לא בטלה היינו דוקא בנתערב אח"כ אבל לא בנולד כך. וטעות הוא בידם. אך באמת לא שייך בכאן דין ביטול. ועיין מחלוקת הרמב"ם עם הרשב"א הובא ביתה יוסף (יו"ד סי' קט"ו) בקום טמא המעורב בחמאה. דלהרמב"ם לא בטל דהוי לח ביבש והאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי. והרשב"א סובר דמ"מ כיון שאין יכול לבררו בטל עיי"ש. וה"ה להיפוך יבש בלח ג"כ לא בטל מדאורייתא להרמב"ם. והרשב"א בתשובה הובא ב"י (סי' ק"ד) ביחוש שנפל למרק לא בטל משום שהוא ברי'. אבל אם נפסדה צורחה בטילה יע"ש. אבל להרמב"ם בפשיטות לא שייך הכא ביטול דלחודי' קאי. ומ"מ להרשב"א ג"כ לא בטנ אלא היכא שאי אפשר לבררו כמבואר בדבריו הובא ב"י (סי' קט"ו). אבל בארות שאפשר לברר ע"י סינון גם להרשב"א לא בטל:

ב) מעתה בארות שאפשר לבררם בסינון פשיטא דלא בטל בין להרמב"ם בין להרשב"א. ואותן בארות שא"א לסנן אלא בסודר. שהדבר משתהה זמן רב יש לצדד להרשב"א. אך מקור הדברים דבא לעולם בתערובת גם ברי' בטילה אין להם יסוד. כי לא מצינו זה רק בדשיל"מ. ואף שבאו"ה כתב ג"כ בחתיכה ראוי' להתכבד ביארתי בתשובה במק"א [והוא לקמן סי' פ"א] בטוב טעם דזה בראוי' להתכבד דוקא. לא בשאר דברים חשובים:

ג) הן אמת דמשום ברי' הי' מקום לצדד לדעת הפוסקים דברי' בטילה באלף. וכרו"פ חיזק שיטה זו. ובשעת הדחק גדול הי' אפשר לסמוך בדרבנן. אך שהתולעים חיים ובע"ח לא בטלים אפי' באלף כדמפורש בזבחים (ד' ע"ג.) דבמשנה אפי' אחת ברבוא כו' ובגמ' הטעם משום שבע"ח לא בטלים:

ולכאורה הי' אפשר לצדד לפמ"ש הט"ז ובהלכות חנוכה) בנ"ח שנתערב בנרות אחרות בטל ברוב אף דנ"ח הוא דבר שבמנין שמונין אותן בכל לילה. מ"מ כיון שאם יתבטל יהי' חולין ולא יהי' דבר שבמנין בטל עי"ש. וה"נ מתבטל אל המים שאינו ברי' ולא בע"ח. ושוב אף התולע לא חשיב ברי' ובע"ח וכדומה ראי' מפ"ק דסוכה בעושה סוכתו תחת האילן דמוקי לה בשחבטן. ופרש"י מדאורייתא כל מילי בטל ברובא וקשה הא מחובר חשוב ולא בטיל כדאיתא בגיטין (נ"ד:) ועל כרחין שאני התם שנתערב בתלוש ובטל לגבי תלוש ואף המחובר נחשב תלוש ואזיל חשיבותו. וה"נ ברי' ובע"ח שנתערבו במים שאינם ברי' ובע"ח:

ה) אך באמת דעת התוס' רי"ד וריא"ז שם דכל זמן שהוא מחובר אינו בטל משום דחשוב. ואף לדעת שאר מפרשים הנה מפורש בר"ן דביטול זה אינו כשאר ביטול ברוב. אלא כמו עומד מרובה על הפרוץ ואין ראי' משם. ובתשו' הרשב"א הובא ביתה יוסף (סי' ק"ד) מפורש דברי' שנפל למרק לא בטיל משום ברי' ועל כרחין לחלק בין הא דט"ז הלכות חנוכה. דשאני התם שהחשיבות משום איסור וקדושה שבו. וכשבטל הקדושה אזיל החשיבות. משא"כ ברי' שחשיבתה בעצמותה ואין ביטול אלא באיסור שההיתר מכריעו משום שצריך לעשות אחת משתים. או לאסור את המותר או להתיר את האיסור וכשההיתר רוב מכריע הצד שלא לאסור רוב המותר אבל חשיבות האיסור משום שהוא ברי' וגריעות ההיתר משום שאין ברי' אין סותרין זא"ז ונשאר זה בחשיבותו וזה בגריעותו. וזה פשוט:

ו) סוף דבר הבארות אסורים מכל צד ולא לבד איסור דרבנן אך לדעת הרמב"ם קרוב הדבר שהם בכמה לאוין מה"ת ומחויבין להזהירם ולהוכיחם. כי בדאורייתא ואף בספיקא דאורייתא לכמה פוסקים לא אמרינן מוטב שיהי' שוגגין. וזה אפי' אם הי' ידוע שלא יצייתו ח"ו. אך ישראל קדושים הם בודאי ישמעו ותבא עליהם ברכת טוב בהשמר עצמם משרצים אשר עיקר קדושת ישראל תלוי בזה:

ז) מיהו בטעם בע"ח יש לפקפק לפי דברי תוי"ט (פ"ח דזבחים בסוף הדיבור) דמתני' אשמעינן דאפי' עוף לא בטיל. וא"כ אכתי לא נדע שתולע לא יתבטל ודו"ק. מ"מ אסורים מחמת טעם הנ"ל וקרוב לאיסור תורה:

נאום הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה