אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן עח
א) התוס' כתבו בשמעתין י"ט שיש להם ג' סימני טהרה והדין עמם דעופות טמאים הם כ"ד. עשרים שנכתבו בהדיא. וד' למינה למינה למינו למינהו כדלקמן בסוגיא (ס"ג) והנה למינו כתיב בעורב וא"כ הוציא מהכ"ד נשר ועורב. ומין עורב ופרס. ועזני'. נשארו י"ט דעל כרחין מין עורב נמי אין לו אלא שני סמנים שהרי ר"נ אמר הבא בשני סימנים צריך שיכיר עורב ומינו. הנה דמין עורב בא בשני סימנים. ותמוהין דברי הר"ן שכתב כ' עופות יע"ש. ומשמע מדבריו דמין עורב לו ג' סימנים. וזה היפוך ש"ס הנ"ל:
ב) ובזה יתיישב מה דקשה טובא מה צריך הש"ס (ד' ס"ב.) ס"ב להקשות אדר"נ מדר' אליעזר הא קרא כתיב למינה. והיינו בשכן ונדמה. וכבר נתקשה בזה הר"ן בחי' ונדחק מאוד. אך לפי האמור י"ל דהיינו יכולין לומר דמין עורב סימניו כמו הי"ט עופות ובאמת כ' עופות הם שיש להם ג' סימנים [ולר"מ בר"י סימן אחד] כסברת הר"ן הנ"ל. והוכיח מדר"א דאמר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו מין עורב ולכאורה מנ"ל שמין עורב הוא. הא אין להוכיח אלא שהוא מין טמא כדאמר לקמן שוכן עם הטמאים טמא אבל אין הוכחה שהוא מאותו מין ששכן עמו. אלא דכיון שהוא טמא כמוהו שוכן אצלו וכעין וילך עשו אל ישמעאל מפני שהוא מינו (ב"ק צ"ב) אף שעשו וישמעאל תרי מיני. עשו רוצח הוא ונאמר בו על חרבך תחי' וישמעאל לסטים הוא ונאמר בו והוא יהי' פרא אדם כדאיתא בספרי (פ' ברכה) רק משום שזה וזה טמא. וא"כ מה זה שאומר ר' אליעזר שהוא מין עורב דוקא. מזה הוכיח הש"ס דמין עורב ג"כ שני סימני טהרה יש לו כמו עורב. וה"ה מין י"ט עופות ג' סימני טהרה יש לו כמו י"ט עופות. וא"כ זרזיר ששני סימני טהרה בו על כרחין מין עורב הוא. ממילא הבא בב' סימנים לא סגי בהכרת עורב כיון דמין עורב ג"כ שני סימנים יש לו:
ג) ובפשיטות יש ליישב כיון דלרבנן לאו מין עורב רק בשכן ונדמה וכיון שמכיר עורב ורואה עוף זה שאינו נדמה לעורב יודע שלו מינו הוא:
ד) בתוס' (ס"א: ד"ה מכדי) ומיהו קשה כו' ופי' הקו' עיקר ובסוף השיגו על פי' הקו' בדברים נכוחים ונשארת הסוגיא באין מבין. ולפענ"ד פי' התוס' עיקר. ומ"ש ומיהו קשה כו'. נ"ל ליישב דאי לא הוה כתיב רק אותו שיש בו סימן החדש הוה ילפינן מעורב דאית בי' תרי לא ניכול. וכ"ח פרס ועזני' ל"ל הא השתא איירינן אם לא הי' כתיב אלא חד מינייהו היינו אותו שיש בו סימן החדש. וזה לא נוכל ללמוד מעורב דשאני עורב דסימנין דידי' ישנם בי"ט עופות הטמאים. משא"כ זה שיש בו סימן חדש שאינו בשום עוף טמא אימא דסימן דידי' חשיב יותר משני הסימנין שבעורב. ע"כ צריך לכתוב זה. וע"כ כתב גם אותו שיש בו סימן הישן. דאם איתא דנילף מעורב זה למה לי ותרווייהו צריכא. אותו שיש בו סימן חדש דלא נוכל למילף משאר דאימא דסימן דידי' חשיב. ואותו שיש בו סימן הישן כדי שלא נוכל ללמוד מעורב וכיון דתרווייהו צריכי לא הוי שני כתובים הבאים כאחד ונילף מינייהו לעוף הבא בסימן אחד שאסור ע"כ אצטריך נשר. שוב מצאתי כן להרש"ש בחי':
ה) כתב הר"ן שכן ונדמה שהי' לו אותן סימנין עצמם שיש לו לעורב. וברא"ש בשם מהר"ם ז"ל ק"ל דלעיל הוכיח כל שני סימנין אף שאינם אותן סימנים שיש לו לעורב. ולק"מ דזה תלוי בחילוק הפירושים שכתב הר"ן בנדמה אם דומה במראהו או דומה בסימנים. שאם פי' נדמה במראהו, ממילא הדין בנדמה במראה כמו באינם נדמה לר"א. וכשם שלר"א אף שאין לו אותם סימנין עצמם הוי מינו שהרי הזרזיר סימן שלו הזפק. ועורב אין לו זפק ומ"מ הוה מינו. כמו כן לרבנן בנדמה. אבל אם פי' נדמה בסימנין ע"כ הפי' באותם סימנים עצמם. דמנין סימנין גם לר"א בעי כדאמר הבא בשני סימנים צריך שיכיר עורב ומינו. הנה דמין עורב לר"א ג"כ שני סימנים יש בו ופליגי רבנן. ע"כ נדמה היינו שיש לו אותם סימנים עצמם. ולפי זה אין לדקדק דנדמה לרבנן כמו אינו נדמה לר"א. דלפי' זה אם אינו באותם סימנים עצמם הא אינו נדמה כלל. וזה ברור ופשוט: