אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן יא
א) ש"ס חולין (למד:) באיבעיא דהחליד במיעוט סימנים פירש ר"ת בספר הישר דמבעיא לי' בהתליד תחת המיעוט הוא ואדרב יהודה קאי דמכשיר תחת העור מי הוי מיעוט הראשון כמו תחת העור בקדשים וכשירה. וכן בשהה במיעוט סימנים פירש כגון ששחט מיעוט וושט ושהה כשיעור שהיי' וחזר ושחט הרוב וכו' וטריפה נמי לא הוי דכדרך שחיטה קעביד כי היכי דלא הוי שהיי' בעור לענין מום בקדשים דאם נחשב תחילת שחיטה מאח"כ יפסל בחתיכת העור משום מום. ומ"מ לא הוי שהיי' וחלדה. או דילמא דאפי' במידי דמטרפה גמירי שהיי'. ובתוס' רי"ד השיג עליו במה דאמר דאי לאו משום דבדרך שחיטה קעביד הוה מפסל בחתיכות העור משום מום. מהא דאמרינן בסוגיא דרבוצה הכא בחטאת העוף עסקינן בשהי' חצי קנה פגום. ואי אמרת דהוי מום הא אינו ראוי לפתח אהל מועד והכא מחייב עלה משום שחוטי חוץ. ודבריו תמוהין דהא אין תמות וזכרות פוסל בעוף:
ב) אמנם נראה להוכיח כדבריו ולא מטעמי'. דהנה הט"ז כתב דאע"ג דנאסרת במעשה כל דהוא מ"מ אינה נאסרת עד שנעשה בה מעשה טריפה. ובנקה"כ הקשה עליו דא"כ למה צריך לאוקמי בהי' חצי קנה פגום תיפוק לי' דבחתיכת חצי' ראשון אינה נאסרת. ונ"ל דלא גרוע מכלים שנשתמש בהם לע"ז דנאסרים לגבוה אף שלא נעשה בהם שום מעשה בגופה ולא נאסרים להדיוט כמבואר בתוד"ה ת"ש שנים אוחזין בסכין וא"כ אם שחט הקנה תחילה כבר נאסרת לגבוה בחתיכת חצי' הראשון והשחיטה אינה מתחלת אלא מחצי' השני ואז אינו ראוי לפתח אוהל מועד:
ג) והנה לשיטת ר"ת ע"כ לומר דבקדשים השחיטה מתחלת מחתיכת העור. דאל"כ מה ראי' מחתיכת העור בקדשים. דהא בחולין קיי"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. וע"כ דגם חיתוך העור בקדשים חשיב שחיטה אבל בחולין לא חשיב שחיטה עד שנעשה בה מעשה טריפה. דהא אין שהיי' פוסל בה. ואף להפוסלין שהיי' במיעוט בתרא היינו משום שאינה מתקלקלת כלל. משא"כ בקדשים דמום פוסל:
ד) והנה (בדף כ"ט) מבואר דאפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף מחייב בסימן אחד כיון שנעשה בה מעשה חטאת העוף. ומפרשים התוס' דאפי' בבהמה חייב כיון שבעוף חשיב שחיטה. וה"נ לחייב בעוף על חיתוך (העור] כיון שבבהמה חשיב שחיטה הואיל שמום פוסל בה. וצ"ל שר"ת ס"ל כרש"י דבבהמה אינו חייב על סימן אחד:
ה) אמנם נראה להביא ראיה לשיטת ר"ת דחיתוך העור חשיב מום ושהשחיטה מתחלת מחיתוך העור מדאמרינן (בדף ל' ע"ב) מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים שהוא פסול מכלל דחולין לא בעי כוונה. והנה בפרק ב"ש מבואר דשוחט קדשים וסבור שהוא חולין שפסול משום מתעסק. וא"כ צריך קרא לזה, ולדברי ר"ת ניחא דכיון שהוא קדשים והשחיטה מתחלת מחיתוך העור ולפי כוונתו שהוא חולין אין השחיטה מתחלת עד חיתוך הוושט ונמצא שבשעת חיתוך העור לא כוון לשחיטה והרי נעשית בעל מום קודם השחיטה: