אבני נזר יורה דעה· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן י
שאלה מהגאון אבד"ק קינצק שליט"א. ואלו דבריו. בעבור שבפירוש נתן לי אדמו"ר שליט"א רשות לכתוב איזה חדוש בדברי תורה על כן אפיל תחינתי לעיין בדבריי אם הם דברי תורה. כעת למדתי חולין (בדף ל') בעי ר"פ החליד במיעוט סמנים מהו פירש"י לאחר ששחט רובו בהכשר מי אמרינן הא אשתחיט שפיר ברוב סמנים או דילמא כולה חדא שחיטה היא וכו' ואסיקנא בתיקו ולחומרא. והקשה רש"י ז"ל מלעיל בשחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה קשרה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עבד לי' רובא אלמא דמכי עבד רובא בכשרות לא חייש לפסולה דמיעוטא והא שהה במיעוט בתרא ג"כ פסול. ונלענ"ד דהנה צריך להבין מאיזה טעם יפסול במיעוט בתרא לאחר שהוכשר. כי כבר הוכיח התב"ש דספק הש"ס מדאורייתא ומש"כ התב"ש שם כתשובת ר"ע בזבחים (דף כ"ט) מצינו בזב. איני מבין דזה רק במה שפירש וגלי קרא ושלא להוציא המקרא מפשוטו ע"כ אמרינן דמצינו כה"ג. אבל בלא קרא מצד הסברא איך יפסול. וכעת ראיתי בתוס' עה"ת (פ' ואתחנן) דאף דבכל היכא דעבר בבל תוסיף נפסל המצוה אבל בישב בשמיני בסוכה אף דעבר מ"מ המצוה שקיים לא נפסל יעיי"ש ואיך יפסל כאן
ב) ע"כ נ"ל דהנה קי"ל בכל רובו ככולו דבעי מתוך כולו. וכמבואר ברש"י בשוחט מתוך הטבעת וכן ביאר הח"ס (או"ח סי' ק"מ) וא"כ קשה הא לעולם לא משכחת שישחט כולו. דהרי ידוע מה שחידשו התוס' בכמה דוכתי דבשחיטה כשירה מפרכסת כמתה. וא"כ תיכף לאחר רוב כמתה. וא"כ אין על השאר שם שחיטה דכי מתה עומד ושוחט. וא"כ לעולם לא חזיא לכולו. וא"כ אינו מועיל רובו ככולו. אך ז"א דכיון דלא יועיל א"כ שוב אינה כמתה ושוב מיקרי שחיטת כולו. א"כ לפי"ז ע"כ בשחיטת כולו א"א להנשחט ליתר ברוב כיון דלא יהי' שייך רובו ככולו וניתר ע"כ בשחיטת כולו. ושפיר מספקא לי' להש"ס דפוסל שהייה כיון דכששוחט כולו לא ניתר ברובו אבל באינו שוחט יותר מרובו שפיר ניתר מכח דחזי לכולו ודוגמא לזה מצינו בריטב"א קידושין גבי כהן הבא על אחותו דלא חייבא רחמנא על העראה רק באינו גומר יעיי"ש ולפי"ז מתורץ קו' רש"י דהרי כל זה למסקנא דצריך רוב בשחיטה ומכח רובו ככולו אבל לס"ד דמחצה על מחצה כרוב. א"כ ע"כ אין הטעם דחשבינן להנשאר כנפסק. דהרי גם הנשאר מיקרי רוב ורק כמ"ש רש"י ז"ל שם דאין דנין רק על מה ששחט וכיון דניתר בזה בעצם. ודאי אין שייך שיפסול שהייה אח"כ אחר שנתכשר כנלע"ד. ומכח זה הדין עם השב"י דהיכא דיצא מן יד השוחט כיון דלא כיון לשחוט יותר שוב ניתן ברוב ואינו מזיק שחיטת אחר אח"כ וכן הוא בדרישה עכ"ד. ג' הנה מה שחידש כבודו ליישב קו' רש"י הם דברי חידוד. ובעיקר היסוד דכשאינו ראוי לשחוט כולו לא חשיב מיעוט מתוך הרוב לא ידעתי מניין לו. וטפי הי' לו לומר לפי שיטת רש"י (כ"א: בד"ה ואינו מבדיל) דמצות שחיטה כל הסימן מה"ת. ולפי הכלל שכתבו התוס' נדה דכל שמחויב לכתחילה מה"ת מעכב בדיעבד כשאינו ראוי כדר' זירא. א"כ כשאינו יכול לשחוט כולו יפסול. ומוכרח דכל ששוחט כולו אינו ניתר עד שנשחט כולו כמו שסיים כבודו בדברי חכמה. אך מתני' דיומא הוי תיובתי' דתנן קרצו ברוב שנים ומירק אחר שחיטה על ידו. ומה מועיל רוב שנים כיון שנגמר באחר אין רוב לבד מתיר
ד) ולדעתי דזה חשיב ראוי לבילה. כיון דכ"ז שלא נאמר שהשחיטה כשירה הוי ראוי וכשירה השחיטה. וכעין שכתבו התוס' עירובין (לא:) ובחי' הר"ן ב"מ (נ"ז:) בד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין. דאף דאין הקדש מתחלל על הקרקע. דאי אמרת אין מחללין למיעקר קיימא וכל העומד לתלוש כתלוש דמיא שב חל החילול עי"ש. ואף דע"י שחל החילול לאו למיעקר קיימא. ובנ"ד היא ברווחא יותר דכ"ז שלא הוכשרה השחיטה ראוי לגמור. רק על ידי שהוכשר אינו ראוי והנה כבר הוכשרה. ודומה להא דכתב הר"ן בהא דמהני קנין בע"ז של נכרי. משום דכ"ז שלא קנאה יש לו ביטול וכשקנאה כבר נקנה. וידוע תשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ל"ב בענין ראוי לגרירה דכשנכתב בלא הקפת גויל לא חשיב ראוי לגרירה. כיון שאם נאמר שהקפת גויל מעכב לא יהי' ראוי דיחשב חק תוכות אף שאם נאמר שאינו מעכב יהי' ראוי. וה"נ להיפך כיון שאם נאמר שמעכב כולו יהי' ראוי חשיב ראוי. אף שאם נאמר שאינו מעכב לא יהי' ראוי:
ה) ובמתני' דיומא דתנן קרצו כו' ותמוה דמי סני לשון שחיטה דכתיב באורייתא. ואני רגיל לפרש דהתנא בא ליישב שלא יקשה דאי שהי' במיעוט בתרא פסול ע"כ דכולו חשיב שחיטה וא"כ הו"ל עבודה באחר. ואף שאינו מעכב. המיעוט הנשאר כשנעשה בזר (דאחר לגבי כה"ג חשיב כזר כדאיתא בפ' ד' אחין גרע מאילו לא נעשה כלל. כמ"ש התוס' מנחות (י"ח:) ד"ה ור' שמעון דבלל זר גרע מאילו לא בלל כלל דמחיל עבודה יע"ש. לזאת תני תנא קרצו פי' הרגו. היינו כשנשחט רוב שנים ישראל בטהורה חשיב כמתה. ושוב אין שם שחיטה על הנשאר. ולא קשה משהי' במיעוט בתרא. דהתם השהי' פוסל למפרע ואגלי מילתא דלא הוי כמתה ושפיר הוי שחיטה המיעוט בתרא לפסול וכה"ג אמר ר' אשי בשבועות מי גרם לשני' שלא תחול ראשונה ואינה ע"ש בפרש"י] וע"כ בפרו של אהרן דלא תני ומירק אחר שחיטה דהיא מעבודת היום החמירו בו יותר כמ"ש הריטב"א לא תני קרצו:
גם מ"ש כבודו דלמה דס"ד מחצה על מחצה כרוב אין הפירוש שגם הנשאר כנפסק כיון שהנשאר ג"כ נחשב כרוב רק כמ"ש רש"י שם דאין דנין רק על מה ששחט. ליתא דהא בפרוץ כעומד למה דקי"ל דכשר גם הפרוץ נדון כסתום, ע"ש בעירובין (י':) בעור האסלא אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע אף דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד כיון דפרוץ כעומד כשר גם החלל מצטרף לטפח. הנה שגם בפרוץ כעומד נחשב הפרוץ כסתום וה"נ בשחיטה למה דס"ד מחצה על מחצה כרוב. גם מחצה הנשאר נדון כשחוט. ומ"ש בשם רש"י לא ידעתי מקומו. אדרבא רש"י (כ"ח סוף ע"ב) כתב ז"ל וכי קרינא פלגא רוב חתוך ליכא דמכחיש לי' דהאי פלגא דקאי לא מקרי רוב שלם. ולא כדברי כבודו שהנשאר ג"כ נחשב כרוב:
דברי הדוש"ת הק' אברהם.