אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קיד
ב"ה אור ליום ה' פ' תשא את ראש בנ"י. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. דבר הפאראווע מיהלען הנה בתחילה חשבתי כי הזיעה מהעצים או מחטים בעצמם אשר אינו כי אם מי פירות לכן הקלתי בזה, אך אח"כ נתוודעתי כי הוא מחמת החום שבתוך הקסוות שקורין רוירין והקור שמבחוץ כאשר יפגשו זה בזה יולידו מים והוא מים גמורים כנראה בחוש הכפור אשר על החלונות בחורף. וכ"כ הקרבן נתנאל (פ' כ"ש אות קכו), וע"כ המיחושים בזה, הא' כי הרבה פעמים מתערב הקמח בתוך הקסוות עד אשר נסתם החלל וצריכין הבעלי מלאכות להכות בכף על הקסוות בחוץ, ומכח זה נופל הבצק מדפנות הקסוות ומתערב עם הקמח כנראה בחוש שע"ג קיהל שטיין נמצא בצקות מכח זה:
אמנם יש בזה להקל כי תיכף מתרקד ע"ג כיס של משי שהוא דק מאד, ומבואר בסי' תס"ו דבעודו לח מהני ריקוד, וכן נראה בחוש שבתוך הקמח עב אשר אינו עובר דרך הכיס נמצאין חתיכות בצק והקמח העובר דרך הכיס נקי כתלג חיור, אולם גם הקמח חוזרין וטוחנין אותו ובזה בוודאי מתערב הבצק עם הקמח ויש פנאי להתייבש:
ועיקר המיחוש כי כאשר הכנסתי ידי בתוך הקסוות לא יכולתי להבחין אם אין האויר מלוחלח מחמת הזיעה הרבה ובזה יש מיחוש, דאף שאין מים טופח ממש, מ"מ לסברת הרא"ה שהביא הר"ן בקמח שיורדין עליו טיפין גשמים גם שאר הקמח שלא נתלחלח אסור דשואב ליחות, ה"ה בזה שכל הקמח עובר דרך האויר המלוחלח, דבוודאי שואב ליחות, ואף דאנן לא קי"ל כהרא"ה בזה היינו דלא חיישינן ששאב ליחות כיון שלא נפל עליו המים ואין בולעין המים, דא"כ הי' מתדבק כמו בצק ומהכ"ת שבלעה ליחות, אבל כשכל הקמח עובר דרך הליחות שפיר י"ל דכ"ע מודים להרא"ה דמתחמץ מחמת הליחות (גם שמעתי אומרים כי הקמח יוצא מהקסוות לח קצת רק אח"כ כשמתקרר ע"ג הקיהל שטיין חוזר להיות כמו שאר קמח דבר זה לא ידעתי בבירור]:
בנך הדו"ש מצפה לשמוע מכם כ' הק' אברהם