אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קיג
ב"ה אור ליום ד' פ' קדושים שוכ"ט ישפות ה' לכבוד אדוני אבי מו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י קושייתי בענין חמץ נוקשה דכיון דאינו ראוי לאכילה הוי אינו ראוי לגר דמותר אף בפסח כמבואר בר"ן שהקשה אהא דפת שעיפשה והוצרך לתרץ דראוי לשחיקה ולחמע, וכ"כ עוד הר"ן להדיא בשמעתא קדירות בפסח ישברו דפגום בעינו אפי' בחמץ מותר, ואם איתא דגלי קרא דכל מחמצת דבחמץ אפי' אינו ראוי לאכילה אסור, למה פגום בעינו מותר, ואפי' למ"ד נוקשה דרבנן הרי כתב הר"ן דחייב לבער, ומאי קשיא לי' בהא דפת שעיפשה, ואיך כתב הר"ן דפגום בעינו מותר:
מה שכתבת דהיקש על לאו הנה מבואר היטב בתשובתי בראיות דאפי' לס"ד דמטעם היקש אי אפשר שיהי' על לאו ואין לכפול הדברים, אולם בעתים הללו בלמדי גמ' הנ"ל פרשתי היטב דברי הש"ס הטעם דרק מכרת פטור עפימ"ש מהר"ל בס' גבורות ה' דאם אין לו לחם עוני מחוייב לאכול מצה עשירה לקיים מצוות מצה עכ"פ, וע"כ אסור לאכול מצה עשירה בע"פ ולא התירו לאכול מצה שנילושה במי ביצים בע"פ אלא בנילושה בלי מים כלל דא"א לבוא לידי חימוץ דההיא לא חשיבא מצה כלל, ע"כ ר"ל דמיירי עם מים א"א ללמוד מהיקש דלא הוי חמץ כלל כמו שאינו חשוב מצה שהרי גם מצה חשיבא, אלא דכיון דלא הוי מצה גמורה דאם יש לו לחם עוני אינו יוצא במצה עשירה, ה"ה דלא הוי חמץ גמור, וע"כ אין חייבין על חימוצו כרת ולאו יש כהנהו דפרק אלו עוברין, וע"כ ה"ה למסקנא, לפי פירושי לאו יש בו:
אולי יש לך איזה פירוש בירושלמי דמצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה, תמחול לכתוב לי, דבפשטות תמוה דאטו מי לא בעי ב"ה שימור לשם מצה:
בנך הדו"ש ומצפה לשמוע מכם כ"ט הק' אברהם.