אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קטז

סימן קטו

תשו' זו מקומה אחר התשו' הנדפסת בחאו"ח סי' תפ"ה. ב"ה יום ב' דברים. שוכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם החסיד כקש"ת מו"ה זאב נחום שליט"א. תשובתך דבר האתרוגים הגיעני ואשיבך על מקצת דבריך כאשר צויתני:

כתבת דחילוק יש, אילן מחוייב בערלה לאחר ג' שנים ניתר מערלה ע"כ ילדה שסבכה בזקינה בטיל הילדה לגבה וחל עלי' היתר ערלה, משא"כ אילן שאינו מחויב בערלה לא שייך שיש עלי' היתר והבאת המשל מבשר ודגים ולא הבנתי דבריך בזה, כלפי לייא שהרי הר"ן הוא הסובר דילדה שסבכה בזקינה משום זוז"ג ומתורת ביטול (גם התוס' ס"ל דמתורת ביטול, דכן לשון הש"ס להדיא בטלה ילדה כו'] וביטול בכל מקום הוא שנסתלק האיסור, אבל לא שיחול דבר חדש, וע"כ כתב הר"ן בפרק השוכר את הפועל דהיתר אין עשוי להתבטל, וכן דעת תוס' פרק כל הזבחים, וא"כ יותר ראוי שיהי' מותר משום ביטול כשהאחר אין עליו חיוב כלל נפקע החיוב גם מזה משאם מחוייב אלא שיש דבר הפוטרו שצריך לחול על הבטל שם פטור, ובאמת מצינו פטור זוז"ג ודין ביטול בכל המינים, הנולד מן הטמאה ומן הטהורה אין על הטהורה שום שייכות טומאה, תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בעצים דהיתר אין על עצים דהיתר שייכות ערלה, בבכורות מים טמאים בטל ברוב ציר דציר לאו בר קבולי טומאה ואין בציר שייכות טומאה:

אשר כתבת הלשון של הר"ן לא משמע כפירושי לא ידעתי למה, ועוד זה הי' טענה אם הי' הפשט מובן:

מ"ש שהראי' של הר"ן מאילן בירק ותירוץ מהרש"א אינו מובן וילדה שסבכה אפי' אילן תפוח באילן לימון לא ידעתי אנה ראית זה:

מ"ש על מהרש"א דלשיטת התוס' אינו משום ביטול, לפענ"ד אין חולק בזה, דכן לשון הש"ס בטלה ילדה כו' ואדרבא התוס' הקשו על רש"י שפירש משום זוז"ג שהרי לשון הש"ס בטלה ותירוץ הר"ן דא ודא אחת:

מ"ש לדחות מ"ש דהוי רק מקצת אתרוג ובעינן לקיחה תמה ודחית כיון דעיקרו אתרוג כדברי הב"ח, הלא זה דבריי לדחות ראיית מהר"מ אלשיך ופירשתי דבריו כיון דאין עצו ופריו שוה, מ"ש דחשוב עצו ופריו שוה כיון שגדל על היחור אין שום ראי' לזה, ובש"ס משמע דחשוב גדל על שניהם, ואל"כ גם לענין ערלה ליתסר:

מ"ש לחלק בין אתרוג לאיסור ב"י דשם תלה התורה האיסור באכילה אבל באתרוג למצוה אינו תלוי בטעם, הנה העושה עיסה מחטים ואורז אם יש טעם דגן חייב בחלה, ודעת הרא"ש משום דטעם כעיקר דאורייתא, ואפי' אין שיעור בדגן חשיב כאילו כולו דגן וחשיב שיעור חלה ועיין בש"ך סי' שכ"ד מה שהשיג על הלבוש, וכן תמד משהחמיץ נקח בכסף מעשר משום טעכ"ע, כ"כ התוס' בחולין (כ"ו), הרי דלאו באיסור אכילה בלבד גלי רחמנא טכ"ע, וא"ת דווקא הנהו משום שהם לאכילה אבל אתרוג אינו כי אם לנטילה, לפענ"ד גם אתרוג אינו יוצא בו רק מפני שהוא פרי ראוי לאכילה, ורמב"ם בפי' משניות אתרוג של ערלה פסול כיון שאינו ראוי לאכילה לאו פרי הוא, בירושלמי דערלה אתרוג שנטעו למצוה חייב בערלה דחשוב נטעו לאכילה כיון שמצוותו מחמת שהוא אוכל ופסק בש"ע הלכות ערלה, וכיון שמצוותו מצד שהוא אוכל, א"כ אזלינן בתר טעמו, ואם הוא טעם לימון חשוב פרי לימון, ובשעה שאין טענה מכרחת לבע"ד להודות בה, אבל מ"מ הוא סברא גדולה:

גם מ"ש דהכא הוי טעמו וממשו ואינו תלוי בטכ"ע וכתבת דלדעת רש"י דכל שנימוח חשוב רק טעם ולא ממש, אינני יודע הדמיון, שרש"י כתב בדבר גוש שנפל לקדירה, הנה נשתנה מטבעו לדבר שנפל בו והקדירה נשאר כמו שהי', אבל הכא הלוא היניקה מלימון נעשה פרי כדרכו למה יחשב נימוח [באמת לא ידעתי לשיטה זו דנימוח אפי' כזית בכא"פ לא מהני, א"כ רבנן דפליגי על ר"א בכותח הבבלי ולית להו טעם כעיקר כמ"ש רש"י בעצמו בפסחים שלהי שמעתא דהיתר מצטרף לאיסור, א"כ מה יועיל בכותח הבבלי ושכר המדי כזית בכא"פ, והרי מבואר בסוגיא דבכא"פ אף רבנן מחייבים בכותח, וברש"י שם מפורש גם בשכר המדי והרי נימוחו החיטין וכן מסתמא בכותח וצע"ג] ואם תאמר משום שנשתנה לצורת אתרוג ע"כ חשוב רק כמו נימוח א"כ יתחייב בערלה כיון דהיניקה מהזקינה נשתנה להיניקה מילדה, אלא ודאי חשוב עיקר יניקת לימון בו כמו יניקת אתרוג רק שנשתנה לצורת אתרוג אבל מ"מ חשוב יניקת הלימון בו בעין, רק היתר הב"ח דמ"מ יניקת הלימון בעצמו נעשה אתרוג, וע"ז השבתי הלא עוד טעם לימון בו ומהכ"ת שיחשב רק אתרוג, ומהדלה הגפן אין ראי' דשם רק ריחו נשתנה וריחא לאו מילתא, ועוד דשם ודאי הוי רק ריחו ולא ממשו:

והנה פשוט בעיניך שאתרוג גמור הוא ואינו דומה לצבי הבא על התיישה למ"ד חוששין לזרע האב דשם דרכו להוציא מין נשתנה משא"כ בזה, ועיין פ"א דכלאים מ"ז בתוי"ט מפורש דהרכבה מוציא פרי משונה, וגם זאת ידוע שיותר דומה לאם מלאב כמ"ש הר"ן בענין האחשתרנים (עי' בתשו' הריב"ש סי' ש"צ]:

האומנם כי לכאורה יש להביא ראי' כי במידי דלאו אכילה אפי' טעמו וממשו בטל, והוא מדתנן במנחות (כ"ב.) נתערב קומצה בקומץ חברתה במנחת נסכים במכ"מ כשירה רי"א מנחת נסכים במכ"מ פסולה שזו בלילתה עבה וזו רכה ובולעות זו מזו, ומבואר בסוגיא משום דשמן הנבלע בו בטל בו, ותמוה דודאי ניכר טעם השמן בסולת, ובאמת כי ודאי גם במראה ניכר השמן ואמור רבנן בטעמא בחזותא והא כולהו איתנייהו בי' למה יתבטל, אולם לדעתי ביטול זה לאו משום ביטול ברוב הוא, אלא כדתנן במס' פרה פ"ט מ"ה מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשה אותם תקלה לאחרים ר"י אומר בטלו, והוא משום דבלוע נתבטל, וכן בעירובין (צ"ה:) במים הבלועים בעיסה עיי"ש, ובביצה (ל"ט.) מפורש משום דבטלים עיי"ש היטב, הרי דדבר הבלוע נתבטל לר"י, ומ"מ מקשה הש"ס מין במינו הוא כמ"ש הרשב"א בחולין דאפי' טעמו ולא ממשו אסור במינו לר"י, ואף דלאו משום ביטול ברוב דמפורש בתוס' בסוגיא דזרוע בשלה דטעם לאו כעיקר אפי' ליכא רוב נגד הטעם, דטעמא כמאן דליתא, ומ"מ במינו לר"י חשוב כעומד בעצמו, וה"נ לא נתבטל משום דבלוע, וע"כ לא קשיא והא ניכר דמבשא"מ שוב בטל לא מטעם רוב אלא משום דבלוע ולא איכפת לן בניכר, כן נ"ל ברור:

ועוד יש טעם לומר כיון דחצי גידוליו מאילן לימון דאל"כ לא הי' בטל ילדה בזקינה רק שנאמר שנתהפך לאתרוג, וכל זמן שלא נתהפך לגמרי שעדיין טעם לימון בו הרי חצי לימון:

מ"ש בשם הב"ח דווקא בערלה גלי קרא לא ידעתי למה נלמד מערלה לכל מילי:

בתשובתי הקודמת הוכחתי דטעם ס"ס משום ספק בדרבנן ואתה לא הושבת ע"ז מאומה דלא ס"ל כלל אפי' להשיב ע"ז, אולם כן משמע להדיא בירושלמי פ"ז דיבמות סוף הלכה ג':

ונבוא לעיקר הדין, הנה הנשמע כל המערערין טעמם שגם באתרוגי א"י יש לחוש חשש מורכב ואינם סומכין על המסורת הקדומה, האומנם שאין בדבריהם ממש ולא טעם, ואני מצאתי ברמב"ן פ' קדושים בטעם איסור הכלאים משום דאין הפרדה מוליד, ואומר דגם צמחים המורכבים אינם עושים פרי עוד, וכן שמעתי שבמדינות אלו שכל הפירות מורכבים א"א ליטע שום אילן אם לא ע"י הרכבה ממין אחר כי בעצמו א"א שישא פרי, והוא כדברי הרמב"ן וא"כ אין חשש על אילנות שיודעין בהם שענפיהם אם נוטעין אותם ישאו פרי בלי הרכבה, הרי ברור שאינם מורכבים, וא"כ סמיא בידן למבדקי', ורק אתרוגי קורפו אשר ביד הערלים הגרעקין [הידועים במכתביהם שהם עמלקים] ימ"ש שאין מניחין שום יהודי בגנות שלהם וא"א לבדוק, ובא"י שרוצים ליטע פרדסים למצוה ובודאי ישגיחו ע"ז הגדולים שיהי' בלי פסלנות אז נצא מחשש מורכב לדעתי אין מצוה גדולה מזו, ואשרי מי שיהי' לו חלק במצוה הגדולה ונוראה הזאת, כי אתרוג המורכב לדעתי אין טעם להכשירו וכן הסכמת רבותינו האתרוגים אשר מפיהם אנו חיים המג"א והט"ז והרב בש"ע פסלוהו בהחלט ואין ראי' ממקומות שנטלוהו בשעת הדחק כמו שפסק הרמ"א בהדסים שהם שנים ע"ג שנים כי לא הי' להם עצה אחרת לא רצו שתשתכח מצוות לולב מישראל, וב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה במקום שיש טעם וסמך כמפורש בהאשה רבה בבעל מטמא לאשתו קטנה משום דקרי ולא עני כמת מצוה וכתבו התוס' דהוא רק טעם וסמך בעלמא, כן הטעם בזה, אבל לא יסופק לשום משכיל שבמקום שמצויים הדסים תלת ע"ג תלת אין לצרף טעמם אפי' לספק, כן אני אומר באלו המורכבים והפסולים לא די מחמת שמעורב בו מין אחר זולת זה ודאי פסולם ברור [חסר הסיום]:

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה