אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קד
ב"ה יום א' וארא:
שוכט"ס לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י ראיתי את קושייתך במס' שבת בעניין קושיית הגמ' אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה והקשית הלא צריך שתקלוט באויר וקלוטה כמו שהונחה והרי צריך להנחה והוי כותב שם משמעון:
והנה לשיטת רש"י עירובין (ל"ג) בד"ה אלא, גיטין (ע"ט) קלוטה כמי שהונחה בארץ י"ל כיון שא"צ להנחתו בארץ הוי כמלאכה שא"צ לגופה, אך לשיטת התוס' שבת (ד') בד"ה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה באויר צ"ע קצת, ומ"מ י"ל ג"כ קצת באופן זה כיון שא"צ למה שנחשב כמונח:
התמוה על רש"י גדלה מאד ושיטת רש"י נעלמת ממני שכן כתב בכמה מקומות שבת (פ'.) ד"ה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם שמופסקות ברה"י אבל כרמלית או קרפף יותר מב"ס מפסיק ותמוה דק' יותר מב"ס נמי חיוב חטאת ביניהם דמדאורייתא רה"י סוכה (מ"ג.) בד"ה ויעבירנו כגון אם הי' מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא גם בהמקום שהקשית ואם אמצא איזה ישוב אכתוב לך:
מה שתרצת קו' רעק"א על רש"י וחלקת בין אם אינו רוצה לכתוב רק שני אלפין בין צריך לכתוב יותר לא הבנתי. דאם חייב בשא"צ לכתוב יותר, הרי מלאכתו מתקיימת במקום אחר והרי כתב שם משמעון, אם לא שתאמר דאיהו אחשבי' שכתב אף שאינו תיבה, ולא מצינו כזאת, אולם באמת קושייתו ליתא דמפורש בהרב המאירי דתנא דמתני' פליג אתנא דברייתא וסובר דחייב אפי' בא' א':
מ"ש שהרמב"ם שכתב הכותב שתי אותיות חייב משמע אפי' בא' א' אי' המשמעות, ואדרבא מדקרי לג' ג' אות אחת כפולה מכלל דשני אותיות אותיות משונים זמ"ז הם, וכן מוכח מדלא התנה הרמב"ם שיהי' שם אחד כמו בג' ג' ד' ד' שכתב והם שם אחד ולמעלה כתב סתם הכותב שתי אותיות חייב משמע איזה שיהי', וכן בפרק א' הכותב שטר או איגרת משיכתוב שתי אותיות חייב והי' לו לכתוב דהוא דווקא בשהשתי אותיות הם שם, אלא משום דשתי אותיות פירושו אותיות משונים ובשני אותיות משונים סובר הרמב"ם דחייב אפי' אינו שם וכשיטת הרב המאירי פרק הבונה והוא דין חדש נלמד מהרמב"ם ויש להפליא על נושאי כלי רמב"ם שלא ביארוהו:
בנך הדו"ש הק' אברהם