אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן צו

סימן צה

בענין ברכת יין מבושל

או"ח סי' ר"ב סעי' א' דיין מבושל מברך עליו בפה"ג ויש פוסקים דמברך שהכל דאשתני לגריעותא, ומוכח מזה דאף דיין קובע ברכה לעצמו מ"מ כשנשתנה לגריעותא אינו מספיק במה שמורידין אותו ממעלתו מלברך עליו בורא פרי הגפן ויהי' דינו כשמן זית או כיין עד שלא נתנו בתוכו מים לר"א דמברכין בורא פרי העץ, אלא דינו כשאר פרי שנשתנה לגריעותא שמברכין שהכל, וק"ל מהכוסס החיטה דמברך בפה"א ואף דבעלמא בפירות שטובין מבושלים מחיים ואין דרכו לאוכלם חיים מברך עליהם כשהם חיים שהכל וה"נ הרי טובים יותר כשהם פת ואכילת החיטה היינו שלא כדרכו כוסס קרי לי' אלמא כיון דכדרך אכילתו קובע ברכה המוציא ואינו מברך בפה"א מברך בפה"א בגריעותא כשהחיטים חיים, וה"נ יברך בפה"ע כשהיא ובגריעותא מבושל, ויש לחלק דשאני פת שאין בו ברכת הפרי כלל שבקינן ברכת הפרי דידי' כשהיא חי' אבל יין הרי יש בו ברכת הפרי ע"כ כשהיא בגריעוחתאין בו ברכת הפרי כלל ומברך שהכל:

והנה לפי סברא זו דאין הלחם בשבחו מגרע ברכתו קודם שנעשה פת כיון דאין מברכין על הלחם ברכת הפרי, הא דקמחא דחיטי מברכין עליהם שהכל לאו משום שלא בא לדרך אכילתו וכמו פירות שדרכם לאכלם מבושלים שמברכים עליהם כשהם חיים שהכל דהא ליתא וכמ"ש רק הטעם משום דנשתנה והא דמפרש בגמ' משום דאית לי' עליוא בפת הוא לחלק בינו לשמן זית דשמן זית אף הנשתנה במילתי' קאי משום דזהו דרך אכילתו ולא חשיב שנוי' דזהו עיקר פריו אבל קימחא דאין זה דרך אכילתו שוב מברך שהכל משום דנשתנה ומזה מוכח כדעת הפוסקים בפווידלא לברך שהכל כיון דנשתנה ואין זה עיקר אכילתו כמו שמן זית [דשמן זית] זהו עיקר אכילתו, ולפי"ז קשה על הרא"ש שכתב בהא דמיא דסילקא כסילקא ומברך בפה"א דלא דמי לדובשא דתמרי דמברך שהכל דזיעה בעלמא, דשאני [הכא] דבישל הסילקא ונכנס טעם הפרי עצמו ולאו זיעה בעלמא (והנה סברא זו לחלק בטעם היוצא ע"י בישול לאו זיעה בעלמא הם דברי התוס' חולין קי"ב בד"ה ורוטבן וכ"כ הר"ן שם] וקשה מה בכך דלאו זיעה מ"מ הרי נשתנה ואין זה עיקר דרך אכילת התמרים ומברך שהכל ובאמת דגם בש"ס קשה דל"ל טעמא דזיעה בעלמא ת"ל דנשתנה ודומה לקמחא דחיטי וזה אפשר ליישב דאמר טעמא אליבא דכ"ע דאפי' לר"י דבקמחא מברך בפה"א מ"מ בדובשא שהכל אך להרא"ש במיא דסילקא קשה:

איברא דהמעיין ברא"ש בקמחא שכתב דלא מיירי בקמח הנטחן דק דק וכו' אלא בקמח שלא נטחן כל כך עי"ש וא"כ א"א לפרש דלכך הלכה שמברכין שהכל משום שנשתנה דהא בגרגלידי דליפתא בין פרמינהי פרימא רבה בין פרמינהי פרימא זוטא מברך בפה"א וכן הוא בש"ע סי' ר"ה בפירות האדמה שחתכם לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתם בשביל כך וע"כ להרא"ש הטעם משום דאית לי' עלויא ודומה לפירות שאין דרכן לאכלן חיים שמברך עליהם כשהם חיים שהכל וכוסס חיטה שאני שיש בו מעלה שהוא ברי' ומעלה זו אין לו כשהוא לחם ע"כ לא חשיב נשתנה לגריעות לגמרי:

העולה מזה בדין פירות שריסקן היטב תלוי במחלוקת הרא"ש והרשב"א דלרא"ש כיון דאפי' במיא דסילקא שנשתנה לגמרי מברך ברכת הפרי כיון דלאו זיעה כ"ש בנתרסק הפרי עצמו, ראי' זו מצאתי בט"ז] ולרשב"א מברך שהכל כדמשמע מקמחא דחיטי, ועוד מוכח כן שם בסוגיא לרשב"א שהרי בתחילה הוה ס"ל להש"ס הטעם בקמחא דשהכל משום דנשתנה אלא דמקשה משמן זית והרי שמן זית הטעם רק משום שכל דרך אכילתו בכך ואל"כ אף שיש בו טעם הפרי כמו במיא דסילקא מברך שהכל לרשב"א היכא שאין זה רוב אכילתו ואף בלאו זיעה שיש בו טעם מ"מ מברך שהכל וטעמו של רשב"א נראה דבהעור והרוטב משמע שם בסוגיא דאין חילוק בין משקין היוצאין בין המחה וגמעו דיליף משקין היוצאין מתרומה וחד מהנך דהיינו בהמחה עיי"ש וברשב"א שם, וא"כ כיון דבמשקין היכי שאין זה כל דרך אכילתו מברך שהכל משום שנשתנה ובש"ס מדמה שנוי קימחא למשקין ממילא מוכח דהיכי דנתרסק לגמרי מברך שהכל, וא"כ להלכה כיון דפסק המחבר בסעי' י' כהרשב"א קם דינא בפווידלא לברך שהכל ודלא כהט"ז:

ואין להביא ראי' מדברי הרר"י שתירץ הא דאין מברכין על פת אורז בפה"א משום שאין דרך אכילתו והנאתו בכך ובלא זה הי' מברך בפה"א, דהרר"י לטעמי' שכתב במיא דסילקא הטעם דבפה"א ולא דמי לדובשא דתמרי דמיא דסילקא עומד לטבל בו פת ואוכלא הוא, וא"כ ה"ה בנתרסק כיון דמ"מ אוכלא היא מברך ברכת הפרי ע"כ הוצרך לומר דאין דרך אכילתו כך אבל לדידן דקי"ל כרשב"א במיא דסילקא דווקא שרוב אכילתו כך ה"ה בנתרסק לגמרי היכא שאין רוב אכילתו כך מברך שהכל:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה