אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן צה

סימן צד

להרה"ק מהר"י זצ"ל מפילעוו. השבת אבידה. תשלום התשובה מסימן תנ"ז מחלק יו"ד שבאבני נזר שהיתה אבודה בשעת הדפסה ונמצאה הדפסנו גם ההתחלה כאשר השיג הרה"ק הנ"ל את הקונטרס כתב עליו השגות ומלא כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אז את ידי להשיבו, וזה אשר מצאתי באמתחת הכתבים אשר השבתיו אז בעזהש"י, ובאשר יש בזה באיזה מקומות ביאור דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה ראיתי נכון להדפיסו פה:

א) ראיתי אשר באות א' הביא כ"ק שליט"א את דברי הכלבו והתשב"ץ קטן בשם הר"מ וכ"ק שליט"א חשב שהם הם דברי הר' חיים שבתוס' כתובות, ולדידי אין זה ענין כלל להא דר' חיים, כי דברי הר' חיים הם דעכשיו אין מצוה לדור בא"י משום מצות התלויות בארץ דאין אנו יכולין ליזהר בהם, ודברי הר"מ הם בכל המצות בכללם שכתב ואותם שהולכים לשם ורוצים לנהוג בה קלות ראש ובחפזותם להתקוטט שם קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרי עכ"ל. הרי שלא כתב כלל שעכשיו אין מצוה לדור בה, רק חלק בין גברא לגברא, והם הם הדברים שכתב כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א בהתשובה הנכבדה שיש חילוק בין איש צדיק או לא, ואם כי הספרים הנ"ל אינם אתנו, אבל הוא ראה זאת במהר"ם מינץ בשם התשב"ץ, אך העלה דלדידן דקדושת עזרא לא פסקה שוב אין חילוק בין צדיק או לא, וזה נכון וברור כי מי שאינו מקיים מצוה אחת, היתכן שיפטור מחברתה, וע"כ בארצות שכבשום עולי בבל אין חילוק בין גברא לגברא, ורק בהמקומות שלא כבשום עולי בבל והוא רק מצד הסברא שוב יש חילוק בין גברא לגברא, וזה עולה לדעת הר"מ. דלשיטתו אזיל דלא קידשה לעתיד לבא ואין מצוה בזה"ז ע"כ מחלק בין גברא לגברא, האומנם כי קשה קצת שעכ"פ הוא מצוה מדרבנן אך בזה י"ל דס"ל דהגרעון הנצמח מזה הוא דוחה את הדרבנן, מכל מקום דברי הר"מ הם רחוקים מדברי הר' חיים כרחוק מזרח למערב, שהרי הר"ח כתב דעכשיו אין מצוה לעלות, והר"מ לא כתב דאין מצוה לעלות, דבאמת מצוה דרבנן יש לדידי', רק התנה שלא ילך לשם הרוצים לנהוג קלות ראש ולהתקוטט, והתימה על כ"ק שליט"א שרצה לקרב בזרוע את המרוחקים ומה שהביא כ"ק שליט"א את הט"ז והב"ש שהביאו את דברי הר' חיים, רבותא למחשב גברי, מי לא ידע בכל אלה. אך בהא שכתב שהמצוה הוא רק להתיישב בתוך קיבוץ ישראל זה פשוט וברור ולא ניתן לכתוב לרוב פשיטותו. כי היתכן שנחייב את איש לישב בין הפראים או בדד במדבר או בחברת החטאים בנפשותם אשר זה הוא פתח לכל עון ולכל חטאת כידוע. ולא מצינו שמצות ישיבת א"י תדחה את כל התורה בכללה:

ב) באות ג' הוכיח כ"ק שליט"א שהגי' בספרי שלו היא עקרית שבמעשה ראשונה לא חזרו לא"י, שהרי התנאים האלו מצינו שהיו בחו"ל ואם חזרו לא"י היכן מצינו שיצאו אח"כ עכת"ד, אי משום הא לא איריא, שבע"כ צ"ל כך שהרי מפורש בש"ס פסחים (ג':) שריב"ב הי' בנציבין בזמן הבית, ואם כדברי כ"ק שליט"א שמאותו מעשה ואילך שיצא עם אינך התנאים היו בנציבין, ע"כ שהיציאה הי' בזמן הבית, ולמה לא חזרו כשזכרו את א"י בזמן הבית הכל מודים, ואם קושית כ"ק שליט"א האיך מצינו שיצאו יהי' קושיא ע"כ יקשה בכפלים. אבל באמת אין זה קושיא כלל, דתורתינו הקדושה אינה סיפורי מעשיות, והנה נמצא אתי ספרי עם הגהות הגר"א ז"ל וגורס בשניהם שחזרו למקומם, ולא אדע אם הכתב יד של הספרי שלו שקול יותר מהגהות הגר"א, ובר מן דין מה הועיל כ"ק שליט"א להמגלת אסתר בזה אשר יהי' כדאי להתווכח, כי הנה כ"ק שליט"א כתב בקונטרסו שבמעשה השני' לא הגיעו עדיין לחו"ל שעדיין לא חל עליהם השבועה ובהם יש מצוה לכן חזרו, וא"כ מה תירץ המגלת אסתר על הרמב"ם שלא מנה מצות ישיבת א"י משום דבזה"ז אין מצוה הלא יש מצוה באנשים שהם בא"י, ומעולם לא פסקו ישראל מארץ הקדושה כמ"ש הרמב"ם בס' המצות במצות קידוש החדש, וע"כ כוונת המגלת אסתר שבזמן הזה ליכא מצוה כלל אף להיושבין בא"י, והרי הספרי עכ"פ במעשה השני' הוה תיובתי':

ג) שם כתב ליישב דברי המגלת אסתר מהא דקשה עליו מהרמב"ם פ"ח מה' עבדים ה"ח וז"ל כ"ק שליט"א ומזה ליכא הוכחה כלום דלענין לעלות נראה מדברי הגמרא שאינו אלא תקנת חכמים משום ישוב ארץ ישראל כמו כל התקנות עכ"ד, ואנכי לא ידעתי דסוף סוף הרי הרמב"ם סובר דהדין דהכל מעלין הוא גם בזמן הזה, יהי' מאיזה טעם שיהי', מ"מ לא סבר לה להא דר' חיים שכתב דבזמן הזה ליכא מצוה לעלות ואין מעלין. ומה זה שכתב המגלת אסתר הא דר' חיים לסייעתא בדעת הרמב"ם שאינו נוהג בזמה"ז שהרי ע"כ פליגי אהדדי:

ד) שם בדבר מה שהשיג כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א על המגלת אסתר במ"ש ליישב דעת הרמב"ם שלא מנה עשה דארון וכפורת משום דאינו נוהג בזמן הזה, והשיג עליו שדומה למצות החרם תחרימם דשבעה אומות ועמלק אף דלאחר שימחה שמם לא יהי' מצוה, מ"מ באם הי' בעולם הי' מצוה שוב המעשה מתקיימת במה שאינם בעולם, וה"נ בארון וכפורת כיון שאם לא הי' ארון וכפורת בעולם הי' מצוה לעשות אף שלעולם לא יהי' כן, כמו ששוב לא יהי' ז' האומות האלו, מ"מ שוב נחשב שהמצוה מתקיימת במה שיש ארון וכפורת, וכ"ק שליט"א כתב שפליאה בעיניו מהרמב"ם בס' המצות, אנכי מה אשיב על דברים האלה כי הלא כל דברי כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א מדברי הרמב"ם אלו מוצאם, ודברי הרמב"ם האלה הם יסוד דבריו שכתב שם אלו דברים עצמן, וסיום דבריו כי אינה נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות רק אם יהי' עכשיו כמו אז ואעפי"כ לא תנהוג כמו שבמדבר הי' מצוה שלא יעבדו הלוים מחמשים שנה ואילך ועכשיו מותר לעבוד, כמו כן אם באיזה זמן יהי' הדין שאף יהי' עמלקי לא יצטרך להורגו הי' נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות, אבל מה שאינה מצוה מחמת שעכשיו אין עמלקי בעולם לא בשביל זה נקרא מצוה שאינה נוהגת לדורות, וה"נ בענין ארון וכפורת דמה שאינה נוהגת לדורות הוא מחמת שהראשון קיים לא בשביל זה יחשב אינה נוהגת לדורות, ואם הי' הדין דאף שלא יהי' ארון וכפורת לא יתחייב לעשות אחר הי' נחשב אינה נוהגת לדורות. ולא ידעתי מי דחקו להסב כוונת דברי הרמב"ם אשר שפתיו ברור מללו לכוונה אחרת רחוקה ובלתי מובן כלל וכלל אשר בשום אופן אין להעמיס זה בכוונת דברי הרמב"ם, ואנכי הרואה כי גרם לו מה שחשב את בעל מגלת אסתר לאחד מן ארזי הלבנון כמו הרמב"ם והרמב"ן באשר ראה את המגלת אסתר נדפס בדף אחד עם הרמב"ם והרמב"ן, חשבהו לחבר להם (זה הבנתי ממ"ש כ"ק שליט"א חלילה שלא דקדק ראשון כמוהו על מעשי אצבעותיו לכתוב שלא כדת] וע"כ ממשכן נפשי' אדרב אע"ג דלא סבירא לי':

ה) שם מ"ש כ"ק שליט"א עוד לחלק בין מצות החרם תחרימם לצורך ישיבה ממצות ועשו לי מקדש שהוא לצורך ארון וכפורת, נסתרה דרכו של כ"ק שליט"א ממני ואיני יודע מה קאמר כדי שאדע להשיב. ובאמת נ"ד עדיף טפי, כי ביהמ"ק אינו לתכלית ארון וכפורת לבד, שהרי בזמן בית שני אף שלא הי' ארון וכפורת הי' ביהמ"ק בנוי, אבל מצות החרם תחרימם הוא רק לצורך ישיבת ישראל, שהרי הגרגשי שפינה לא נצטוינו להחרימו, וכן סיחון ועוג אלמלא יצאו לקראת ישראל והניחום לעבור לא הי' מחרימם ולא ביערו ע"ז שלהם אף שארצם מנחלת ישראל הוא משום שמשה לא רצה להושיב את ישראל תיכף שמה כמ"ש הרמב"ן פ' חקת, ע"כ לא החרימם, וכן שלח יהושע תחלה הרוצה לפנות יפנה, הרי שהמצוה לפנות המקום מע"ז ומעובדי' הוא רק לצורך ישיבת ישראל:

שם כתב כ"ק שליט"א שקבלה בידו ומאמר אסתר קים, הנה כ"ק שליט"א דן אסתר אסתר לגז"ש וידוע שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו ואנחנו לא קבלנוה, ואחשוב כי דברי הש"ך חו"מ סי' כ"ח סקי"ד קצת סתירה לקבלתו:

ז) באות ד' כותב כ"ק שליט"א טעם על הא דעבד אינו אוכל אלא מפסח של רבו ועבד של שני שותפין אינו אוכל לא משל זה ולא משל זה, וז"ל באמת הטעם פשוט בפסח דהוה שלא למנויו דעבד של שני שותפין הוי כשני חבורות או עבד אפי' מפסח עצמו לשנה קמא שאינו אוכל דאינו יכול למשוך א"ע מידי בעלים שקנין כספו הוא ועדיין הוי כשתי חבורות עכ"ל, איני יודע מה ענין שמטה אצל הר סיני. שהרי העבד הוא מונה א"ע דוקא על פסח זה ואפי' אין רבו מנהו על פסח שלו כלל נמי אינו אוכל, ומה שלא למנויו איכא, ומה שתי חבורות איכא, וכל דבריו אינם אלא דברי תימה:

ח) שם הקשה על דברי כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א האם ישיבת ארץ ישראל באכילה תליא מילתא עכ"ד, אנכי הרואה אשר במחילת כ"ק שליט"א לרגלי טרדותיו ורגשת נפשו בחיבת הקודש לא שם לבו במתינות להבין דברי כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א הנחמדים מפז, ומוכרח אני לשנות פרק זה כדי להבינו הדברים כהווייתן, הנה כ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א חידש לנו דעיקר מצות ישיבת ארץ ישראל הוא אם מתפרנס מהכנסה אשר יש לו בארץ ישראל, אבל אם הוא מקבל צדקה מאנשי חוץ לארץ אינו מקיים המצוה בשלימות, וחילא דידי' הוא מהא דקיימא לן עבד שברח לא"י יצא לחירות לגמרי ואפי' ירצה הרב לעלות ולהשתעבד בו בארץ ישראל או למוכרו שמה אינו רשאי, והדבר הוא פלא הן מצד הסברא והן מדיוקא דקרא, דבשלמא להחזירו לרבו שבחוץ לארץ ניחא דנמצא העבד מתבטל על ידו מישיבת ארץ ישראל, אבל אם ירצה הרב ג"כ לעלות למה יפקע ממונו, וגם מדיוקא דקרא אין ראי' רק שלא להסגירו לאדוניו שבחוץ לארץ, דהא באדוניו שבחוץ לארץ משתעי קרא [וכ"ק שליט"א כתב הטעם שבא"י הוא מקום אדנות השי"ת וכשהעבד מדבק עצמו בזה בטל ממנו כח אדנות אחר, ואין הטעם הזה מספיק דא"כ אף אם האדון עולה עמו נמי נימא הכי] ותירץ עפ"י מה דאיתא בפרק האשה דאין עבד אוכל פסח רק מפסח שהמנהו רבו עליו, והוא פלא כי אין אכילתו מפסח של אחר הוא נגד עבדות רבו כלל, ופירש משום דאכילת פסח מורה במה שאוכל משולחן גבוה והוזמן לשלחן גבוה [כי אין הפסח נאכל אלא למנויו] שהוא עבד ה', וע"כ מזונותיו משלחן השי"ת ולא עבדי מצרים, וא"כ אם עבד אוכל מפסח של עצמו הרי זה מורה שמזונותיו משלחן ה' שלא באמצעות רבו, והעדות שקר שהרי מזונותיו משל רבו ומזונותיו משלחן ה' ע"כ באין לו באמצעות רבו, ע"כ אינו אוכל רק מפסח שהמנהו רבו שזה יורה שמזונותיו באין לו משלחן ה' באמצעות רבו, ולפי זה יתבאר למה כשברח לארץ ישראל נפקע ממנו אדנותו של רבו, כי אם עדיין יהי' אדנותו עליו יבואו לו מזונותיו של רבו שבחוץ לארץ שבאין באמצעות שר הארץ, ועיקר מצות ישיבת ארץ ישראל להיות השפעתו ע"י השי"ת בעצמו לא באמצעות שר הארץ. וע"כ אף אם רבו רוצה לעלות אחריו לארץ ישראל מכל מקום מה שישב עד עתה בארץ ישראל לא הי' המצוה בשלימות כי לא קיים עיקר המצוה עד ביאת רבו לארץ ישראל, ומזה מוכח שמה שאמרה תורה לא תסגיר וגו' שהטעם הוא שיקיים מצות ישיבת ארץ ישראל בשלימות, ע"כ הפירוש שלא להחזירו לאדנותו כלל, ומזה יצא לדון דה"ה כל היושבין בארץ ישראל ומתפרנסים מחוץ לארץ אין זה עיקר המצוה, והנראה מדברי כ"ק שליט"א שחשב שכ"ק אבי אדמו"ר הגאון שליט"א למד הדין דהיושבין בארץ ישראל ומתפרנסין מחוץ לארץ אינם מקיימים המצוה בשלימות שמפסח למדו, וחס ושלום לא עלה על דעתו לומר כן, וכי ישיבת ארץ ישראל אינו אלא לאכילה אתמהה, רק מעבד למדו, והדמיון מפסח הוא לבאר הא דלא תסגיר, ומהא דלא תסגיר הביא ראי' לנידון דידן, ומכל מקום לא אמר חלילה שאינו מצוה כלל דסוף סוף ניזון מפירות ארץ ישראל ומאוירא דארץ ישראל רק שאינו עיקר המצוה כמו אם יש לו פרנסה מארץ ישראל:

ט) שם ובפלטין של מלך בטל כל השררות כי גם השר עבד מלך הוא ולפני המלך מתבטל בכל וכל ונכפלו הדברים עוד לקמן וז"ל אלא כיון שבא לארץ מסתלק הכל ונתבטל להקדושה שגם השרים שלמעלה נתבטלו להקדושה שבארץ ישראל עכ"ל, ואני תמה שהרי מקרא מלא הוא תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, ומבואר בכתבי האר"י ז"ל כי קודם שגברו הקליפות הי' הקליפה סביב הקדושה בסוד סביב רשעים יתהלכון, אך אחר שגברו בעונינו נכנסו ושלטו עד חצי ספירת נצח בסוד והודי נהפך עלי למשחית ונצח ישראל לא ישקר והדברים עתיקים:

י) שם הדמיון שהביא כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א מיעקב אבינו ע"ה שנתן לעשו כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, וכתב כ"ק שליט"א וז"ל תמוה גדולה כי יעקב נתן לעשו בשביל חלקו במערת המכפלה וקנה חלק בארץ ישראל בשביל מעות חוץ לארץ גם כן יאמר שנהנה מחוץ לארץ שתחת השר עכ"ל, וזה אינו קושיא מכמה טעמים אי כי מערת המכפלה הוא קדושה עליונה פתח גן עדן שלא הי' לעשו חלק בה באמת וכמ"ש בזוה"ק על עפרון שלא ידע מה הוא מערת המכפלה כי לא מתגליא מילתא אלא למרה וקנייתו רק לסלק ממנה ערעור וטוען שהי' לו טענת ירושה ומכי מטא זוזי ליד עשו אסתלק לי' ושוב נשארת המערת המכפלה בעצמותה ליעקב, וכן מה שקנה לו חלק בארץ ישראל כוונתו על שכם שקנה לו במאה קשיטה גם כן אינה קושיא, כי ארץ ישראל זכה בה אברהם אבינו עליו השלום רק שהגוים הי' להם עלי' קנין שיעבוד שיהי' להם עד שיכבשוה ישראל ומכי מטא זוזי ליד גוי המוכר אסתלק לי' ושוב הוא שלו בעצם, ובר מן דין אפ' בלא קנין ואפי' בזמן הזה הקונה שדה מן הגוי ובא אחר וזכה בה אחר נתינת הכסף נעשה של אחר דמכי מטא זוזי ליד גוי אסתלק לי' ונעשה הפקר ואם כן זכה בה יעקב מן ההפקר ולא קנה דבר ממעות חוץ לארץ, דאפי' אחר שלא נתן הכסף הי' יכול לזכות בה, ומה שהקשה עוד שם הלא כל כלי המקדש וארון וכפורת הי' ממעות חוץ לארץ, במחילת כ"ק שליט"א אין זה כלום כי הכסף שהוציאו ממצרים או אפי' מה שלקח דוד במתנה מחוץ לארץ, האם נימא שזה הי' מהשפעת שר הארץ שהיתה לשלל או שר של מצרים אדרבה כי זה הי' מתנת השי"ת למרות רצון השר:

יא באות ה' הרעיש כ"ק שליט"א על הא דפירש דברי ר"ז בברכות (נז.) הרואה שעורים בחלום סרו עוונותיו ואר"ז אנא לא סלקי לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא דאז ידע בעצמו שצדיק הוא, ועל זה תמה כ"ק שליט"א מי הוא שיאמר על עצמו שאינו חוטא ואין לך חוטא יותר מזה ואין להאמין שאיש כזה ראוי לגאולה ואפי' כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה וכו' עכ"ל, מה יאמר כ"ק שליט"א בהא דפרק החליל (דף נ"ג) חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, בעלי תשובה אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו, הנה שחסידים הללו ידעו מעלתם ומדריגתם, ולדברי כ"ק שליט"א אין לך חוטא יותר מאלה, וברייתא שלימה שנינו בקידושין על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ולדברי כ"ק שליט"א כיון שידע בעצמו שצדיק הוא ועל מנת כן קידשה א"כ הרי הוא חוטא גמור ולמה מקודשת, והברייתא הלז הוא הלכה ברורה שאפי' כל רוחי הדמיונות נושבים בה אין מזיזין אותה ממקומה:

יב) אמנם אין הידיעה מכל אלה סותר הענוה ושברון לב כלל ומשה רבינו ע"ה ידע מכל מה שעשה נסים ונפלאות וקיבל תורה מלהבות אש וכתב בעצמו בהתורה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והתורה העידה עליו והאיש משה עניו מאד, ובאבות דר"נ כ"ד מוכי שחין הי' בירושלים ונפשו של משה היתה שפילה מהם, כי מפני עוצם ביטולו לא קיבל מכל אלה שום התנשאות, וכן כל איש לפי ערכו, ורב יוסף אמר פסחים (ס"ח:) אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא ואמר סוף סוטה לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ודברים אלו צריכין יגיעה רבה להבינם על בורים, והשבועה שמשביעין אותו וכו' אפי' כל העולם כולו אומר לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע, כבר פירשה הרב זצללה"ה בספר התניא והוא ספר מצוי ואין מהצורך להעתיק דבריו. ואם אמנם כי מדריגות מדריגות יש, יש צדיק שיודע מדריגתו וכו' ובספר קול שמחה מבאר בזה ואין להאריך בדברים כאלו:

יג) שם וז"ל כ"ק שליט"א אבל העון שבשרשו אינו נמחק שהרי יוה"כ מכפר ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה אעפי"כ יוכל אחד לומר על עצמו שמכאן ואילך לא יחטא הרי העון אינו נמחק עכ"ל, והנראה שכ"ק שליט"א הבין שיוהכ"פ אינו מכפר להעביר העון למחקו לגמרי, ואנכי לא ידעתי מה הוא הפירוש שאינו נמחק לגמרי, אולי כוונתו שאם חזר אח"כ וחטא שוב מחשבין לו גם הראשונות שקודם יוה"כ כענין שאמרו ר"ה (דף י"ז.) ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עוונות מחשבו בהדייהו בשלש עבירות הראשונות, ואין הדבר כן כי יוה"כ נמחל העון לגמרי ואפי' מרד אח"כ אין מחשבין לו הראשונות שקודם יוה"כ שהרי בירושלמי שלהי יומא איתא כיצד הוא מכפר רבי זעירא אמר כל שהוא רבי חנניא אמר בסוף. מה מפקא מביניהון מת מרד על דעתי' דרבי זעירא כבר כיפר על דעתי' דר"ח לא כיפר עכ"ל ופירש הק"ע כיצד הוא. מכפר כלומר מאימתי הוא מכפר, כל שהוא בתחילת היום בסוף היום הוא מכפר עכ"ל ולדברי כ"ק שליט"א במרד אפי' לאחר יוה"כ לא כיפרו הראשונות, ובודאי לא עדיף תחילת היום לר"ז מסוף היום לר"ח. וא"כ מה זה שאמר הירושלמי על דעתי' דר"ח כבר כיפר:

יד) שם על מה שכתב כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א כי מי שהוא טפל לצדיק ג"כ יכול לעלות, וראייתו מיעקב אבינו עליו השלום שהי' מתיירא מעשו שמא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל, אף שכל התועבות האלה עשה, וע"כ משום שכיבד את הוריו הי' טפל ליצחק וסובלתו הארץ אגב יצחק, וע"ז כ"ק שליט"א שפך סוללה כי עשו לא הי' טפל ליצחק כי חמד מיתת אביו. הנה יהי' איך שיהי' הלוא גלותינו המר הוא ממה שכיבד את אביו כידוע, ואינו מוכרח שנתגלה ליעקב צפון לבו של הרשע הזה שחמד מיתת אביו ומאחר שלא ידע יעקב מזה שוב הי' מתיירא ממנו שחשב שהוא טפל ליצחק במה שמכבדו וציד בפיו. כי הנה זה ברור שלא הי' זה הדבר מפורסם, שהרי הכתוב אומר ויאמר עשו בלבו וגו' ולרבקה נתגלה ברוה"ק כדי שתבריח את יעקב, ובפרד"א דרכן של הרשעים שמחשבין בלבם ואין מגלין הסוד בפיהם ויאמר המן בלבו ויאמר עשו בלבו:

טו) ועוד אני אומר שממקומו הוא מוכרע שיעקב לא ידע מזה שלכאורה יש לתמוה כי מאחר שהרשע הזה חמד מיתת אביו איך קיבל עוד שכר על כיבודו, אך י"ל עפימ"ש בחובת הלבבות כי עבור מעשה המצוות בפועל יש שכר בעולם הזה, אבל על מצפון הלב בא השכר לעולם הבא שהוא עולם המצפון, וע"כ מאחר שבפועל בהתגלות הי' מצוה שכיבד את הוריו, ע"כ נטל שכר בעוה"ז עד הנה, ועל רשעת מצפון לבו שמור לו לעוה"ב שהוא עולם המצפון, וא"כ אם הי' יעקב ג"כ יודע חזה, שוב הי' שלשה בני אדם יודעין מזה, היינו רבקה ויעקב ועשו עצמו, וכה"ג הו"ל רבים כדמוכח בריש פרק שני נזירים עיי"ש, ושוב הו"ל נודע לרבים, ולא נחשב עוד במצפון, וא"כ אף בעוה"ז הנגלה לא נשאר לו שום זכות, אלא ודאי שיעקב לא ידע מזה, וידוע מה שדרשו רז"ל במדרש פ' תזריע לעשות לרוח משקל שאפי' רוה"ק השורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, ומאחר שלהבריח את יעקב הי' די במה שנתגלה לרבקה ע"כ לא נתגלה ליעקב מזה, ומה לי להאריך בזה, כי בלא"ה נמי עכ"פ אינו מוכרח שיעקב ידע מזה ושפיר י"ל שלא ידע, לכן הי' מתיירא:

טז) אך מ"ש כ"ק שליט"א שיעקב חשש שעשו עשה תשובה, במחכ"ת שליט"א א"א להולמו, כי אם עשה תשובה למה רצה להרוג את יעקב, ואדרבה הי' צריך להיות נכנע אליו, ועוד הלא מפורש בב"ר שעשו כפר בעיקר, למה לי בכורה אין כתיב כאן, אלא למה זה לי, מלמד שכפר בזה אלי, והנה בהרמב"ם הלכות תשובה חמשה נקראים מינים. וחשב שם הכופר בעיקר, ובש"ס ע"ז (י"ז.) כל באי' לא ישיבון ולא ישיגו אורחות חיים וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו אורחות חיים למימרא דכל הפורש ממינות מיית, ועוד שם דאפי' בעבירה דאביק בה טובא כמינות דמיא, ומי לנו דאביק טובא בעבירה יותר מעשו הרשע, ויעקב ידע מכל אלה ואמר אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה, ועכ"פ הא דכפר בעיקר הוא עצמו שמע ממנו שאמר למה זה לי בכורה, א"כ הי' יודע דמאחר שעדיין קיים שלא עשה תשובה, ומה לי להאריך בדברים, הלוא מפורש בכתוב באנו אל אחיך אל עשו ופירש"י ז"ל אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, ועוד שם הצילני נא מיד אחי מיד עשו שפירש"י שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, ובב"ר אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו, וא"כ ממנ"פ אי לא עשה תשובה אין לו לירא ממנו ואי עשה תשובה שוב יש גם לעשו זכות אבות:

טוב) מ"ש כ"ק שליט"א הרי כל ישראל טפלים לצדיקו של עולם, זה ודאי אמת וכל המצוות עשה ול"ת התכלית להגיע לזה להיות בחי' אין לגמרי ובטל לצדיקו של עולם מכל וכל. אך מה הוא הטפל ומי הוא הטפל בהיות עליו עול מלכות שמים ומקיים מצוותיו, וכל עבירה ופריקת עול ח"ו מוליד באדם הישות והגסות, וא"צ להאריך בזה כי הם דברים פשוטים וידועים, ומ"מ לדינא העלה כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א דלדידן למה דקי"ל דקדושת עזרא לא פסקה והיא מצוה מן התורה אין לדקדק אם הוא צדיק או לא, ור' זירא הי' סבר דלא קדשה לעת"ל ואין מצוה אלא מדרבנן, ובמצוה דרבנן לא הי' רוצה לעשות נגד דעת רבו רב יהודה כי בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, אבל לדידן אין לדקדק בכל אלה:

ח"י) מ"ש כ"ק שליט"א וז"ל הא דאמר יעקב אין נכסי חו"ל כדאי לי הוא משום דנכסי חו"ל בא"י הוי בורר אוכל מתוך פסולת, וזאת הוא בעוה"ז אבל לענין מערת המכפלה שהוא המרכבה לא רצה גם בירור מפסולת אלא טהרה גמורה מתחילתה ועד הסוף ועד אבז ב"ה עכ"ל במחכ"ק שליט"א דבריו הם בלתי מובנים כי אדרבה נכסי חו"ל שקרא כ"ק אוכל מתוך פסולת זה נתן בעד מערת המכפלה, וכ"ק שליט"א כתב שלענין מערת המכפלה שהיא המרכבה לא רצה גם בירור מפסולת אלא טהרה גמורה, וא"כ במה שהשתמש לצורכו הי' צריך לדברי כ"ק שליט"א להיות מנכסי חו"ל, והרי אדרבה, לצורכו הניח לעצמו נכסי א"י, ובעד מערת המכפלה נתן נכסי חו"ל:

יט) עוד כתב כ"ק שליט"א כי מנחת קנאות הוא לכפרה על מעשי' וישאר מאותו קרבן השארה למטה רוח קנאה וחימה שיכלה כח הרע ממנה שלא תשוב עוד לידי עבירה עכ"ד, ואני תמה מאד שהרי הכתוב אומר בפירוש מנחת זכרון מזכרת עון לא לכפרה על מעשי', ולא ידעתי מ"ש שלא חשוב עוד לידי עבירה ממנ"פ אם נטמאה הלוא צבתה בטנה ונפלה יריכה וכן יאבדו כל אויביך ה' ולא שייך עוד שתשוב או לא תשוב לידי עבירה, ואם לא נטמאה הרי לא הי' בה כח הרע כלל, ומה שייך בזה שלא תשוב לידי עבירה, שמעולם לא עשתה כלל, ואולי הבין כת"ר שהמנחה באה לכפר על מה שנסתרה, וזה' היפוך הכתוב, ועוד אפי' באו עדים שלא נטמאה ג"כ תקריב מנחתה לכפר על מה שנסתרה, ועוד כי הי' המנחה צריכה להיות משלה, וז"ל הרמב"ן במקומו ואומר שיביא האיש את הקרבן על אשתו כלומר במקומה, כי מנחת קנאות הוא להזכיר עונה ואיננו ראוי שתביאנו היא משלה, אבל הוא יקריב מנחה לה' שיקנא את קנאתו וינקום את נקמתו ממנה, וטעם השעורין שתהי' סערת חמת ה' חימה יוצאה סער מתחולל על ראש רשעים יחול, וכן צליל שעורין האמור בגדעון שפתרו אותו לצער ומהומה רבה עכ"ל, והא דעומר הוא של שעורין אין ענין לזה כלל, והוא ידוע להבאים בסוד ה' שאז הוא בסוד הקטנות ואין להאריך, והענין שכתב כ"ק שליט"א בהא דעומר נכון הוא, ואולי נעמסנו בסוד הנ"ל, ומ"מ אינו ענין למנחת קנאות כלל:

כ) באות ז' בענין השבועות אשר כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א האיר עינינו בפירושם וכ"ק שליט"א דוחה בגילא דחיטתא כלאחר ידו, לא הבנתי דבריו כלל, ומ"ש כ"ק שליט"א והקשה ממצוה דרבנן לשבועה, אין הנדון דומה לראי' כי מצוה הוא מצד המצוה,. ע"כ אחת היא אם הנצטוה קיבל עליו או לא,, והשבועה הוא מצד הנשבע, ואם אין הנשבע מוציא שבועה מפיו או ענה אמן דהוי כמוציא שבועה מפיו אין זה נקרא שבועה כלל, ובשבועות העדות אם אין העדים עונים ואומרים לא ידענו לך עדות או אמן אף שהמשביעו צווח כל היום שבועה שתבואו ותעידוני אין זה כלום, וא"כ מאחר שהכתוב קרא לזה שבועה ולא מצוה ע"כ צ"ל שהוא מצד קבלת הנשבע ולא מצד המצוה, וע"ז הקשה כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א שלא מצינו שאסף שלמה את ישראל שיקבלו עליהם השבועה, גם לא יתכן שיבשרם בשורת הגלות, ושבועה שהשביע הקב"ה את אוה"ע מה טיבה, כי הם לא ידעו כלל מהשבועה, וכ"ק אבי הגאון אדומו"ר שליט"א הגיד לנו תעלומות חכמה כי השבועה הי' להנשמות ולאוה"ע להשר שלהם, ובאמת המעיין בספר נצח ישראל למהר"ל ז"ל יראה בעליל אשר גם הוא פירש כן ענין השבועות שכתב כי ע"י השבועה את אוה"ע יש לישראל קיום בגלות, וא"א לפרש דבריו רק על דרך זה, כי ע"י השבועה אין השרים נותנים רצוניות להאומות לכלות את ישראל בפ"א חלילה, וכל המבקש האמת יודה כי דברי אלקים חיים הם למוצאיהם, ומה שהביא כ"ק שליט"א את דברי התקונים אין זה ענין לשבועות האלה, כי הזוה"ק מיירי שנשבע הקב"ה דלא יפרוק לה כענין שכתבו ז"ל על הא דהשיב אחור ימינו מפני אויב שנשבע הקב"ה שלא יגאלם עד קץ הימין, ואין זה ענין כלל לשבועות שהשביע הקב"ה את ישראל:

כא) שם הקשה כ"ק שליט"א כי אין שייך דעתו לחזור במקום שאינו תולה בדעת עצמם כשהי' נביאים וזקנים בישראל הי' מחוייבים לקיים מצוות הנביא, זה ודאי אמת אם הי' מצוות זקנים או נביאים שלא לעלות, אך מאחר שלא הי' מצוה כלל שלא לעלות אי לא השבועה שהנשמות לא יהי' משפיעים רצוניות לחזור, הי' הזקנים והנביאים וכל ישראל עמהם דעתם לחזור:

כב) ומ"ש כ"ק שליט"א וז"ל וכ"ש שהי' השכינה עמהם, למענכם שלחתי בבלה, ושמתי כסאי בעילם איך הי' דעתם לחזור בלא פקודה עכ"ל, לדידי איפכא מסתברא כי עוד יותר ממה שהי' דעתם לחזור למען עצמם הי' דעתם לחזור למען השכינה שעמם בגלות, ואלמלא הי' השכינה בגלות לא למען שמירת ישראל, הי' סברת כ"ק שליט"א נכונה, כי איך יעלו ויניחו השכינה בגלות בלא בני', אך מאחר שגלות השכינה הי' למען שמירת ישראל בגלות כמבואר בזוה"ק ובמדרשים, הי' משתוקקים מאד לעלות למען שתצא השכינה מגלות, אחר שיעלו אחד אחד, וגם בלא"ה לק"מ מאחר שישיבת א"י היא מצוה:

כג) מ"ש כ"ק שליט"א שבכלי שרת איפכא מסתברא כי מוכח מדברי הנביאים אשר בלא ציווי מהנביא לא הי' רשאין להוליכן לבבל עכ"ל, לא ידעתי מה קאמר, וכי ישראל הוליכו את הכלים לבבל, הלוא הכשדים באניות רינתם הם הביאום לבבל בגלות כמו שמפורש במלכים ב' כ"ה פסוק י"ד ט"ו, ובירמי' נ"ב י"ח י"ט וכ"ק שליט"א חשב כי מה דכתיב בבלה יובאו היינו שהיהודים יוליכום לבבל. אתמהה:

כד) ומ"ש כ"ק שליט"א שהי' להם לחוש שיטמאו אותן ויפסלו מכלי שרת עכ"ל, זה לא שמענו מעולם שכלי שרת שנטמאו נפסלו ולא מהני בהו טבילה, אדרבה מפורש בכמה מקומות בש"ס שהי' מטבילין כלי שרת שנטמאו ויעיין שלהי חגיגה, וא"כ מה זה שכתב כ"ק שליט"א וז"ל אבל הנביא אמר ושמה יהי' עד יום פקדי אותם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה הרי שהבטיחן שעוד יהי' כלי שרת לשרת בקודש ולא יפסלו שמה לפי ששורה עליהם הקדושה תמיד אפי' בגלותן ואינן מקבלין טומאה כמו תורה שאינה מקבל טומאה עכ"ל, הלוא במה שיהי' אח"כ כלי שרת אין ראי' שאינן מקבלין טומאה שאפשר שאף שנטמאו יטבילום וישתמשו עוד בקודש:

כה) ובר מן דין אף אי יהיבנא לי' שאינן מקבלין טומאה מארץ עממין וכדומה, הנה הי' שם טומאה יותר חמורה כי מפורש בספר עזרא א' ז' שהכלי שרת הכניסום נבוכדנצר שחיק טמיא לבית ע"ז שלו שנאמר שם אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית אלהיו, וידוע כי בית ע"ז מטמא כבית המנוגע, ויעוין ברמב"ם בהקדמתו לטהרות ובמי נפתוח, וברמב"ם פ"ו מהלכות אבות הטומאה ובר"ש סוף זבים, והכא ליכא למימר כסברת כ"ק שליט"א דהוי כמו תורה דאינה מקבלת טומאה, שהרי בסוגיא דע"ז (נ"ב:) מפורש להיפוך דלפי מה דס"ד דכלי שרת דנשתמשו בהן לע"ז לא נאסרו וכל הכלים שהזניח המלך אחז במעלו הכננום והקדשנום, הכננום דאטבלינהו ופירש"י מטומאת ע"ז, אלמא דכלי שרת יוכלו לטמאות בטומאת ע"ז, ומועיל להם טבילה, ועוד כתב כ"ק שליט"א דברים בלתי מובנים כלל וכלל ומדמה להמפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאן פטור, ונסתם ממני כל חזון לרפא את מזבח ההרוס הזה:

כו) שם רצה כ"ק שליט"א להביא ראי' דאין להשגיח אם הוא צדיק או טפל לצדיק, מהא דאפי' עבדים מעלין בזמה"ז משום ישוב א"י, ולא הבינותי מה רצה כ"ק שליט"א להוכיח, אם לענין ארצות שכבשום עולי בבל, הלוא גם כ"ק אבי הגאון אדמו"ר שליט"א העלה שלארצות האלה אין להשגיח אם הוא צדיק או טפל לצדיק, ואם לארצות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, שוב אין ראי' מעבדים דמעלין, דשם מיירי בארצות שכבשום עולי בבל, ובעיקר ראייתו אינני מבין כלל, כי מי הגיד לו דמיירי בעבד רשע, ועוד הלא יש סברא בעבד דעדיף דמפני שהוא טפל לרבו תסבלנו הארץ אגב רבו, ועוד י"ל קצת דיש סברא בעבד שעכ"פ רשעתו אינו מזיק להכלל, שהרי לא נתערבו ישראל על הגרים ועבדים לא עדיפי מגרים:

כז) באות ח' כתב כ"ק שליט"א על דברי הפלאה וז"ל ודבריו אין להם פירוש כי ששה שבועות הי' ובחר רק באחד שקאי על בבל ולא על שאר גליות לדחות דברי התוס' שכתבו דבגלות שני נמי קפיד קרא עכ"ל, הנה כ"ק שליט"א הבין דשאר ארצות וגלות שני אחת היא, דלמה דקאמר דלא קאי אלא על בבל ולא על שאר ארצות אין גלות שני בכלל, וע"כ החליף כ"ק שליט"א תיבת ארצות על תיבת גליות, שצ"ל שקאי על בבל ולא על שאר ארצות, וכ"ק שליט"א העתיק שקאי על בבל ולא על שאר גליות, ואין הדבר כן, כי קאי על בבל אפי' בגלות שני, ובשאר ארצות אפי' בגלות ראשון נמי לא, ואין סתירה מדברי התוס' כלל, ויתר הדברים שכתב כ"ק שליט"א לא ידעתי מה קאמר, אולי לפי הנחה הנ"ל לא יקשה לו עוד:

כח) באות ט' כתב כ"ק שליט"א וז"ל כ"ג העלים עין מהכ"מ פ"ה מהלכות מלכים עכ"ל הנה לפי דברי הכ"מ נשאר דברי הרמב"ם בצ"ע, וכי יסבור כ"ק שליט"א שהכ"מ השביע את כל הבאים אחריו שלא יתרצו את דברי הרמב"ם עוד ח"ו, ועל אות ב' ואות ו' לא העירותי כלל, ונזכרתי את מליצת הרמ"ה שהשיב לר"א מלוניל על החזיקו בדעת הרמב"ם "אחי יהי' לך אשר לך" שלי שלי ושלך שלך, כי במקום אשר איננו משיג אינני זקוק להשיבו, וימחול כ"ק שליט"א לעיין בהקדמת הרמב"ן לספר המלחמות, ואם יכתבם על לוח לבו ויענדם עטרות לו, ברוב הימים יברכני נפשו הטהורה, כי דברי הרמב"ן אלה הם למאורות לכל הוגה בתוה"ק, וה' אלקים אמת אשר חנני בתורת אמת, הוא יטע בלבבינו נקודת האמת:

אלה דברי מחו' ש"ב ידי"נ דו"ש תוה"ק באהבה, ומבקש סליחה על אשר הרהבתי בנפשי עוז עד כה לדבר נגד כ"ק שליט"א, ואולי נמלטה מפי דברים בהחפזי אשר הם נגד חוק הנימוס יענה ויאמר סלחתי:

ידידו ש"ב ומחו' הדוש"ת באה"ר הק' שמואל סאכטשאב א' ויקרא תרנ"א לפ"ק.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה