אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן פא
ב"ה פה כפר מלאדשין. לכבוד אחי וחתני הרב החריף ובקי מו"ה מאיר נ"י. אשר הוקשה לך דברי הש"ס ריש פרק האשה שנתארמלה (ט"ז:) דמקשה מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו, ותמוה דהא במשארסתני נאנסתי זה וזה אינה נאמנת להוציא הכתובה רק שהיא טענה טובה שלא תפסל לכהונה, ובהא דשדה זו של אביך הי' מיגו גמורה, שאם לא הי' מודה הי' השדה נשאר בידו, ואמנם שהתוס' פירשו באמת כך. אך רש"י דמחלק בין תבעו ללא תבעו משמע דזה גם למסקנא שני המיגות שוים ואינו מובן כלל:
ובהשקפה ראשונה הי' נראה שאם תאמר מוכת עץ אני תחתיך תהא נאמנת מספק ספיקא שמא מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא תתתיו, דבספק ספיקא מוציאין ממון, כ"ש לר' יהושע דמפורש (דף י"ד) דלר"י אלים לי' ס"ס יעיי"ש, רק באומרת מוכת עץ אני קודם לא נוכל לצרף לס"ס שמא תחתיו, שכבר הודית שאבדה בתולי' קודם ולחובתה נאמנת כענין כל האומר לא לויתי כו', אבל אם תאמר מ"ע אני תחתיך תהא נאמנת מספק ספיקא:
ואף דלכאורה הך ספיקא דתחתיו אינו חיוב גמור, דאף אם תחתיו שמא ברצון, ליתא דטענת רצון אינה טענה לבעל כיון שכבר נתחייב והספק בפטור, והוי כאומרת מנה הלויתיך והלה משיב איני יודע אם פרעתיך, וכן מוכח להאי לישנא דלר"ג נאמנת משום חזקת הגוף אכתי יפטור עצמו בטענת רצון, ומוכרח כמ"ש, וכן משמע ריש פרק מי שקינא בעוף הפורח שאמר נטמאת נאמן לאסרה אבל לא לפוסלה מכתובתה, וקשה דלנאמני' עוף הפורח כיון שהשתי' נמנעת נשאר ספק זנות והאיך תוציא הכתובה בספק, וע"כ משום דהוי כאינו יודע אם פרעתיך וכ"כ בספר בית מאיר וחילק בין מתו בעליהן עד שלא שתו עיי"ש:
ואמנם כי יש לפקפק באומרת מוכת עץ אני תחתיך דאת"ל דרוסת איש הא אינה טוענת כלל שבאונס הי' שהיא אומרת לא זינתה כלל, אך אם זנתה יוכל להיות ברצון כמו באונס, ודווקא באומרת משארסתני נאנסתי היא דאין לספק ברצון כיון שאומרת נאנסתי והוי כאומר הלויתי ולא נפרעתי והלה משיב איני יודע אם פרעתיך, אבל באומרת מ"ע את"ל שאיננה מ"ע אין ממנה טענה על האונס ואינה כאומרת לא נפרעתי, ובאמרו המלוה והלוה שספק בפרעון הא פטור, מ"מ י"ל כיון שכל מוכת עץ באונס, הרי טענה שאבדה בתולי' באונס, ואת"ל שזנתה בכלל טענתה שבאונס הי':
ויש לדמותו להא דסנהדרין (ט:) פלוני רבעני לרצוני דפלגינן דיבורא, ומפרשים התוס' דאמרינן שרבע אחר עיי"ש, הרי דאף שאנו אומרים שלא רבע אותו דא"כ רשע הוא, מ"מ אנו מוציאין מכלל דבריו שהוא רבע, ה"נ אף את"ל שדרוסת איש היא ואיננה מ"ע מ"מ מוציאין מכלל דברי' שאונס הי' ודו"ק:
ואף לדעת הרשב"א דלא פלגינן רק התיבות לא הכוונה ופלגינן דיבורא היינו שלוקחין תיבת לרצוני, אבל באומר אני זניתי עם אשתך אינו נאמן, א"כ באומרת מ"ע אני את"ל שאינה מ"ע לא נחשב לברי שבאונס זינתה, מ"מ גם לדעת הרשב"א יש לה מיגו שתאמר באונס ניטלו ממני הבתולים ע"י עץ, וע"כ אף אם ניקח תיבת ע"י עץ ישאר תיבת באונס נלקח ממני הבתולים ויחשב לברי שזינתה באונס כן הי' נראה לי הפירוש:
אך בתוס' (ט') בד"ה אי [בתוך הדיבור] דמקשו לר"י באומרת מ"ע אני למה תפסיד הכתובה הא ספק ספיקא היא ספק מ"ע ואת"ל דרוסת איש שמא תחתיו באונס, ולפי דבריי אינו קושיא, דהא מפורש בגמ' בסוגיין דהאי מוכת עץ היינו מעיקרא, וא"כ את"ל שאינה מ"ע מ"מ הודית שקודם נאבדו הבתולים, ואת"ל דרוסת איש הנה היתה ד"א מקודם, וגם תירוצם דהא שמא באונס אין ספק דשמא קודם שנתארסה נאנסה, אכתי נימא ס"ס שמא מ"ע ואת"ל ד"א שמא תחתיו ושמא ברצון אינו ספק כלל דהוי איני יודע אם פרעתיך, אלא ודאי התוס' לית להו כל הנ"ל, וע"כ יפרשו תירוץ הש"ס שור שחוט ואף אם תאמר מוכת עץ לא תהי' נאמנת:
וע"ד מה שהקשית גם לתוס' מה ס"ד דמקשה הוא דקדוק, ויספיק לזה תירוצך (וגוף הסברא שאמרת דבלא תבעו ג"כ מיגו גרועה, דכל מיגו הוא שמוכח שאינו שקרן, שאם הי' שקרן הי' יכול לטעון טענה מעולה מזו, אבל בלא תבעו אף אם אינו שקרן למה אמר לו של אביך הי', וע"כ שיש לו איזה כוונה, ואת"ל שמרבה דברים הי' ואם באמת של אביו הוא ויושב בה בגזילה לא הי' לו לגלות אף אם באמת לקחה לא הי' לו לגלות כיון שאין לו עדים על הלקיחה, וע"כ שחשב שוודאי יהי' נאמן, א"כ אף אם באמת לא לקחה תוכל לומר כן, [וקצת יש ליישב דמוכח שמסל"ת הוא ומספר מה שיודע, אך אם באמת לא לקחה ובודה שקר, א"כ אינו לפי תומו יותר הי' לו לשתוק וק"ל] מ"מ הוא סברא טובה מאד]:
אך יותר חידוש בעיני כי בש"ך ריש דיני מיגו הוכיח מסוגיא דמשארסתני נאנסתי דבברי ושמא אמרינן מיגו להוציא, והי' לו ללמוד חידוש יותר דאפי' אם בטענה אחרת לא הי' נאמן רק שטענה טובה יותר לדבר אחר אמרינן מיגו בבריא ושמא, ואנכי בכפר בלא ספרים לעיין בהם:
דברי או"ח הדו"ש הק' אברהם.