אור ברסלב

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן עז

סימן עו

ב"ה אור ליום ג' ט"ז אדר תרח"ם לפ"ק פה"ק סאכטשאב שוכ"ט לכבוד ידיד נפשי ולבבי הרב הגדול המפורסם נ"י מ"ה פה"ד איש חמודות שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה אביגדור יהודא נ"י אב"ד ור"מ בק"ק קויל יקרת מכתבו הגיעני אתמול בלילה עם שני מנות יקרה מפנינים, אך כי עוד לא עלתה ארוכה למחלת בתו תי' חי' רבקה בת לאה יה"ר מלפני אבינו שבשמים שישלח לה רפואה שלימה בתשח"י:

דבר אשר תמה על הגאון רעק"א ז"ל בספר דרו"ח שכתב דסגי בטבילה אחת ביום קודם הזאה וסגי להכשיר האיש כדי לקבל הזאה, וסגי ג"כ לטהרתו אך אם אינו רוצה לטבול ביום קודם הזאה, יכול לטבול טבילה כדי לקבל הזאה בלילה, וצריך לטבול לטהרתו אחר הזאה משום שטבילה הראשונה היתה בלילה ולא מהני לטהרתו, עכ"ד רעק"א ז"ל, והקשה כת"ר דהא קרא כתיב וחטאו וגו' ורחץ. הנה מבואר סדר הקרא טבילה אחר הזאה:

תשובה. באמת אי משום הא לא אריא, דאינו קושיא כ"כ, דגבי חליצה כתיב רקיקה אחר חליצה, ואעפי"כ אם הקדים רקיקה לחליצה מה שעשו עשו, אך דבריו תמוהים מאוד, שהרי התוס' הביאו הספרי שאם הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום, ובאמת הספרי יליף מסדר הקרא כמו שהביא הר"ש סוף פרק י"ב דפרה:

וצריך לחלק בין הא דיבמות, דבלאו הכי קשה אהא דיבמות מיומא (מ'.) דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול אפי' לר' יהודה דלא קיימא חוקה אדברים הנעשין בחוץ בהיכל, הא חשיב שינוי בעבודת פנים, הוא דם השעיר בפנים שהקדים לה את דם הפר בחוץ, וה"נ כיון דבחליצה כתיב ככה, אף דלא קאי ארקיקה, מ"מ הא חשיב שינוי בחליצה שיקדים לה הרקיקה:

וראיתי לריטב"א שם שכתב וז"ל כסדרן לא מעכב ואע"ג דכל היכי דכתיב ככה עיכובא, הכי גמירי לה שאין עיכוב בסדר אלא במעשה, ולדבריו י"ל דגבי חליצה הכי גמירי, וגבי עיוהכ"פ הכי גמירי, וא"כ י"ל גבי פרה הכי גמירי דחוקה קאי גם על הסדר:

אך הטעם שכתב כת"ר משום דבעינן קרא כדכתיב, זה אינו לענין הסדר, דהרי מפורש ביומא דהנך דלא כתיב בהו חוקה אין הסדר מעכב, רק משום דכתיב חוקה:

ובאמת אי לאו הא דספרי היינו יכולין לומר דחוקה דפרה נמי הכי גמירי דלא קאי לענין הסדר כמו בחליצה, אך הא הביאו התוס' הספרי, ודברי רעק"א ז"ל מרפסין איגרי:

וסבור הייתי למשכוני נפשין אדרב גוברי' שכוונתו לשיטת הרמב"ם והרע"ב סוף פי"ב דפרה, הא דהקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום, היינו דווקא בשביעי אבל ביום שאחר השביעי יכול להקדים הטבילה. וא"כ יש לומר הא דאין טובלין אלא ביום, ביום לאחר שביעי מיירי, ואף דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום, היינו שאינו רוצה לטבול ביום עד אחר הזאה סגי בטבילה שהוא כדי לקבל הזאה בלילה, מ"מ צריך לטבול עוד ביום לטהרתו:

אך זה אינו שהרי מה שכתבו הרמב"ם והרע"ב שלאחר שביעי סגי בטבילה שקודם הזאה למדו זאת מהמשנה דטובל בלילה ומזה ביום, ואי צריך עוד טבילה ביום לטהרתו, א"כ אין ראי' כלל מהמשנה דאחר שביעי מהני טבילה קודם. דאימא דטבילה שעושה ביום לטהרתו הוא אחר הזאה, ועוד שהתוס' ס"ל בקידושין ובפ"ק דיומא דלא מהני הזאה אחר שביעי, ושו"ר בחי' רעק"א על משניות שכתב ג"כ דברים אלו, ושם כתב להדיא שביום השביעי סגי בטבילה אחת קודם הזאה ביום:

ומה שהקשה רעק"א ז"ל עוד על התוס' דאימא דהא דאין טובלין אלא ביום בטבילת זב וזבה איירי, הנה בגמ' [חסר איזו תי'] דכ' וחטאו ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה, הנה דבטבילת טמא מת איירי, ואף דרש"י כתב וה"ה בטבילת זב וזבה, התינח אם לא הי' צריך הזאה קודם הטבילה נוכל ללמוד משם שלא מהני הזאת טמא מת בלילה כמו כן טבילת זב וזבה, אבל השתא דטבילה אחר הזאה אין ראי' כלל מטמא מת, דכיון דהזאה ביום, על כן אי אפשר לו לטבול בלילה שקודם הזאה, ואחר הזאה באמת יכול לטבול בלילה:

ואין להקשות לפי מה שפירשו התוס' דהא דילפינן טבילה מהזאה היינו טבילת הזב ואין ללמוד טבילת זב וזבה מטמא מת כנ"ל א"כ מנלן באמת דזב וזבה טבילתן ביום ולא בלילה שקודם לכן, דלק"מ, שהרי דעת התוס' בכמה מקומות דשימור דלילה לאו שמה שימור וצריך לספור דווקא ביום, וכיון דכתיב וספרה לה וגו' ואחר תטהר, ממילא אי אפשר שתטבול אלא ביום, וכן בזב אי אפשר שיטבול קודם ספירה דהוי כטובל ושרץ בידו בשלמא בטמא מת לדעת הרמב"ם דמהני לאחר שביעי הזאה אחר טבילה יש לומר הזאה עושה הטהרה, משא"כ ספירה דאינו אלא הפסק מהזיבה והטהרה במי מקוה, א"כ אי אפשר לטבול קודם ספירה וזה פשוט] ודברי התוס' כראוי מוצקים וכבוד הגאון רעק"א ז"ל במקומו מונח וכאן דבריו תמוהים, שוב שלחתי אחר פירוש תפארת ירושלים שחיבר הרב ז"ל מקוטנא על ספר תוס' רע"ק וראיתיו כתב זה דרך תירוץ מהספרי, ובאמת זה אינו תירוץ אלא שאין התחלת קושיא:

ובתוס' יומא (י"ד) בהא דאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני למזה ולמזין עליו טהור ונוגע טמא, כתבו התוס' תימה מזין עליו נמי אינו טהור עד שיטבול ויעריב שמשו יטהר, וא"כ למה יהיה נוגע טמא טפי ממזין עליו, ואזלי התוס' לטעמייהו שלמדו מספרי שצריך טבילה אחר הזאה דווקא, אך לדעת הרמב"ם דאחר שביעי סגי בטבילה קודם הזאה, א"כ הוי חידוש שבשעה שמזין עליו הוא נוגע במי הזאה, וכיון דנטמא במי הזאה, איך מועיל טבילה שקודם הזאה על מה שנטמא אח"כ, הא בנדרים (ע"ה) שאין המקוה מצלת על הטהורים מלטמא, אלא וודאי מזין עליו ולא נטמא במי הזאה אף דשאר נוגע טמא, והיינו חידושא:

דברי ידידו הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה