אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן עו
ב"ה יום ד' טו"ב למטמונים תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב החריף הבקי בנש"ק החסיד מו"ה מנחם מענדיל נ"י בק"ק ראדזמין אשר הקשה לו רב אחד בפירש"י תענית (ה:) בקרא דוישב שם עד עולם דכתיב גבי שמואל עולמו של לוים חמשים שנה, והא פ"ק דחולין דבשילה ובית עולמים אין לוים נפסלים בשנים אלא בזמן שעבודה בכתף ושמואל סוף ימי שילה הוה, וניחא לי' לכת"ר דכתב רמב"ם פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה י"ב בעת שמוליכין הארון ממקום למקום כו' מצוה לנוטלו על הכתף ובימי שמואל שנשבה הארון וכשהחזירוהו פלשתים הי' נושאין אותו איזה פעמים כמפורש בקרא והי' שם עבודה בכתף, זה העולה בזכרוני מדבריו:
תשובה אולם קשה על זה שהרי מפורש ברמב"ם ספר המצוות מצוה ל"ד דאין משא ארון בלוים אלא במדבר שהי' שם מיעוט כהנים אבל משעברו הירדן מצוותו בכהנים, וע"כ כתב בשורש ג' דל"ת דומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד אינה נוהגת לדורות אף דמצוה לישא ארון בכתף נוהגת לדורות ומנאוהו במ"ע ל"ד, רק משום דלדורות המשא בכהנים שאין נפסלין בלוים, וא"כ אין לאחר ביאת ארץ פסול חמשים שנה דלוים:
אך בדברי הימים א' כ"ג ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה, ומינה מייתי רמב"ן ראי' דאף אחר שבאו לארץ המצוה בלוים ולא נשתנה הדבר משעברו הירדן ואף במדבר היו הכהנים יכולים לשאת הארון והי' נפסלים ג"כ בעבודה זו בשנים, והא דאין שנים פוסלים בכהנים היינו בעבודה המיוחדת לכהנים, אך הרמב"ם דס"ל משבאו לארץ משא הארון מיוחד לכהנים ומשא הארון נמי אין שנים פוסלים בו, ע"כ כתב דולא יעבוד עוד אינו נוהג לדורות [וכאן יש חידוש ששיטת רמב"ם שאין שנים פוסלים בכהנים אף למשא בכתף הוא עולה עפ"י הזוה"ק דטעם פסול לאחר חמשים שנה משום דאתחלש תוקפא דאשא אחר דאתקשר בי' [לוואה], וע"כ כהנים אין להם ענין לפסול שנים כמובן, ורמב"ן אבי הקבלה אין שיטתו עולה עפ"י הזוהר]:
ולשיטת רמב"ם צ"ל דקרא דויספרו הלוים הוא למשא שאר כלי הקודש מגבעון לירושלים כשבנה שלמה המקדש וכ"כ בספר מרגניתא טבא] דשאר כלי שרת נמי המשא בכתף כמפורש בכתוב, ולא הוכשרו הלוים כי אם מבן שלשים עד בן חמשים אבל אין לומר כלל דס"ל קודם שלשים שנה גם לשאר עבודות הלוים נפסלים וכמו שעלה על דעת הכ"מ פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ז', דבמחכ"ת הרמה אני אומר באימה דזה אינו כלל, וכן כתב רש"י להדיא בסוגיא חולין (כ"ד.) דפסול שנים היינו קודם שלשים ג"כ וכדעת הרמב"ן ואין זכר למו ברמב"ם דלוים לדורות עובדים רק מבן שלשים, רק הרמב"ם למד ממדבר דאין נכנס לעבודה עד שילמוד תחילה חמשה שנים, ולענין זה מה חילוק יש בין מדבר לדורות וכן מצאתי בס' ת"ט] וע"כ מה שאמרו שבשילה ובירושלים אין ללוים משא בכתף היינו בירושלים שמשם לא ישאו עוד הכלי שרת לעולם, בזמן שילה, אבל אחר שילה הי' משא בכתף בכלי שרת כמו משחרבה שילה להביא הכלי שרת לנוב וכשחרב נוב להביאם לגבעון, ושפיר הוה בימי שמואל משא בכתף גם לדעת רמב"ם בכלי שרת:
אך יש מקום עיון לדעת רמב"ם בהא דבשילה ובירושלים אין להם משא בכתף והא משכחת לה אם נתקלקל אחד מכלי שרת והי' צריך לעשות חדש ישאוהו הלוים למקדש בכתף, אך זה י"ל בפשיטות שהרי לא חל עליהם שם כלי שרת עד שיעבדו בו במקדש דעבודתו מחנכתו ובשעה שנשאוהו לעזרה עוד לא הי' כלי שרת:
אך יש לעיין אם נטמא כלי שרת והי' צריך להוציאו לחוץ לטבילה והערב שמש יהי' מחוייבין הלוים לשאת אותו בחזרה למקדש, אך גם זה נוכל ליישב עפ"י פירש"י ע"ז (נ"ב:) ז"ל דאטבלינהו מטומאת ע"ז ואקדשינהו שחזרו ומשחום בשמן המשחה, וה"ה די"ל בכל טומאות דמשנטמאו הכלי שרת פקעה קדושתייהו ונתחנכו מחדש בעבודה ובשעה שחזרו ונשאוהו לא הי' עליו שם כלי שרת:
וכן משמע בס' הנצח למהר"ל מפראג דצ"ל דכל כלי שרת פקעה קדושתם בטומאה במה שפירש הגמ' דקשה עליהם טהרת כלים יותר משפ"ד דטומאת כלי שרת כמו שפ"ד וז"ל פירוש כי סילוק קדושה שע"י טומאה יותר נחשב ביטול לקדושה משפ"ד, הנה כי נסתלק הקדושה, ובאמת משמע בגמ' עצמו כן, דאל"כ מה הקושי בזה כיון שהטומאה יש לה טהרה רק משום שנסתלק הקדושה והי' צריכין לקדשו מחדש ופנים חדשות באו לכאן וקדושה ראשונה נתבטלה:
אך עדיין צ"ע בנטמא טומאה דרבנן דמדאורייתא נשאר בקדושתו ויהי' צריך משא לוים, האומנם כי בפי"א מפרה משנה ה' דהטעון ביאת מים מד"ס א"צ הערב שמש וטבילה לבד היתה יכולה להיות בעזרה עצמה בבית הפרוה, אך זה אינו רק בטומאות שעיקרן דרבנן אבל שאר טומאות דרבנן הי' צריכין הערב שמש כמ"ש הרמב"ם פרק יו"ד מה' אבות הטומאות הלכה ב' וברמב"ם פי"א מה' מטמאי משכב ומושב הלכה י"א אחר הרגל במוצאי יו"ט הי' מטבילין כל הכלים שהי' במקדש מפני שנגעו בהם ע"ה ברגל וכו' וכל הכלים טעונין טבילה והערב שמש חוץ ממזבח הזהב וכו' וא"כ הי' צריכין להוציאה לחוץ עד שיעריב שמשם והי' הרבה כלי שרת והי' צריך לנושאם בכתף למקדש כמו כלי שרת שבמדבר, וא"כ גם בבית עולמים הי' משא בכתף בכל רגל, ואולי מפני שהי' מעט משא ממחנה לוי' לעזרה לא הי' צריך בכתף וביד לבד הי' נושאין אותם וצ"ע:
הדו"ש הק' אברהם